פושע מחשבתי
New member
כולכם מתביישים...
אני לא מדבר עלינו כיהודים. אני לא מדבר עלינו כגזענים. אני לא מדבר עלינו כבלתי סובלניים. אני לא מדבר עלינו כעושקי הטבע. אני לא מדבר עלינו כנצלנים. אני מדבר עלינו כחיות, בני אדם. אדם אבינו, שנא את עצמו, עכשיו אנחנו שונאים את עצמנו. הוא הסתכל על בבואתו ואמר ``איכס!``, אנחנו היום אחרי אלפי שנות התקדמות מסתכלים במראה ואומרים ``סבבה!``. למה? הוא שם עלה תאנה, אנחנו שמים בגדים, דאודורנטים, שמפו, טמפונים, משחות שיניים, איפור, בשמים, תסרוקות, גוזזים ציפורניים, מגלחים פה ושם... חיים בעולם היגייני. או לא? אני לא סובל אתכם, אני מתאב את עצמי. אני ששששונננננאאאא את הרעש האנושי המגעיל הזה, המחליאאא הזה... בא לי... לשים מול עיניכם הרכות תמונות זוועתיות של גופות רטושות... איברים מונחים על רצפות דהויות ושרירים מנוונים וחברים שלהם צורות משונות... לא נמאס לכם? כל הגועל שבצורת החיים הזאת? התנועה המוגבלת, הריח המסריח, הצואה, השטן, ההקאה, הילודה, המיתה... וכך אנחנו גאים לברוח מהמציאות הכואבת והבלתי נראית (כאילו): ערימות של בשר נערמות במשטחים סגורים, דפיקות מונוטוניות של גלי קול בסים זורקות אותן מעלה מטה, הורמונים מסריחים נוזלים על הרצפה ושוחים בזיעה, אורות אדומים וחמים גורמים ליובש מחניק. איך אנחנו שורדים שם? איך? ריחות עצבניים ממלאים את הריק, עשן מלאכותי מנסה להסתיר את העשן שיוצא מהשרירים. מיליארדי קלוריות נשרפות, בכבשן הלוהט. ובסוף כל זה, כל אחד חוזר לתאו, מתרחץ במים קרים לנקות מעליו את השופכה האנושית, כאילו זה דוחה, וזה באמת דוחה... לא הייתם מתים להיות חפשיים מהגוף המעצבן הזה? פושע.
אני לא מדבר עלינו כיהודים. אני לא מדבר עלינו כגזענים. אני לא מדבר עלינו כבלתי סובלניים. אני לא מדבר עלינו כעושקי הטבע. אני לא מדבר עלינו כנצלנים. אני מדבר עלינו כחיות, בני אדם. אדם אבינו, שנא את עצמו, עכשיו אנחנו שונאים את עצמנו. הוא הסתכל על בבואתו ואמר ``איכס!``, אנחנו היום אחרי אלפי שנות התקדמות מסתכלים במראה ואומרים ``סבבה!``. למה? הוא שם עלה תאנה, אנחנו שמים בגדים, דאודורנטים, שמפו, טמפונים, משחות שיניים, איפור, בשמים, תסרוקות, גוזזים ציפורניים, מגלחים פה ושם... חיים בעולם היגייני. או לא? אני לא סובל אתכם, אני מתאב את עצמי. אני ששששונננננאאאא את הרעש האנושי המגעיל הזה, המחליאאא הזה... בא לי... לשים מול עיניכם הרכות תמונות זוועתיות של גופות רטושות... איברים מונחים על רצפות דהויות ושרירים מנוונים וחברים שלהם צורות משונות... לא נמאס לכם? כל הגועל שבצורת החיים הזאת? התנועה המוגבלת, הריח המסריח, הצואה, השטן, ההקאה, הילודה, המיתה... וכך אנחנו גאים לברוח מהמציאות הכואבת והבלתי נראית (כאילו): ערימות של בשר נערמות במשטחים סגורים, דפיקות מונוטוניות של גלי קול בסים זורקות אותן מעלה מטה, הורמונים מסריחים נוזלים על הרצפה ושוחים בזיעה, אורות אדומים וחמים גורמים ליובש מחניק. איך אנחנו שורדים שם? איך? ריחות עצבניים ממלאים את הריק, עשן מלאכותי מנסה להסתיר את העשן שיוצא מהשרירים. מיליארדי קלוריות נשרפות, בכבשן הלוהט. ובסוף כל זה, כל אחד חוזר לתאו, מתרחץ במים קרים לנקות מעליו את השופכה האנושית, כאילו זה דוחה, וזה באמת דוחה... לא הייתם מתים להיות חפשיים מהגוף המעצבן הזה? פושע.