כולה שכיר

[דג דניאל דן op]

כולה שכיר

מכירים את זה שאתה רץ, מזיע, מריץ.. מונחה מטרה ואין מי שיעצור אותך? אמרו מרכז רווח והפסד. אז מי יעצור אותי? עקפתי מתחרים הבאתי את האמאמא של הבידול. הבאתי אותה במוצר בן זונה, סקסי. והכי חשוב, חתכתי בבשר החי. קרעתי אותם עם מוטיבציה והורדתי עלויות. את רוב העבודה הוצאתי כבר להודו. כולל הדרכות, התקנות, בדיקות ולאחרונה גם פיתוח. וככה אחרי שנרגענו רטובים ומלוכלכים אמרה, תגיד, אנחנו בונים או הורסים? למה הורסים אני שואל, 18% עליה ברווחים. אמרה מה שנכון נכון. עם מספרים אי אפשר להתווכח. אבל תראה כמה עצוב לאנשים. אפילו עברית כבר לא שומעים פה. ראבאק, כולה שכיר. למי אני עושה את זה? בונה או הורס? דניאל

 

[Noam גורדון]

למי אתה עושה את זה

לדעתי הרבה פחות חשוב. לָמה אתה עושה את זה, היא השאלה המעניינת. < איצ'יקדנה >

 

[דג דניאל דן op]

נכון, באמת למה

באתי לכתוב שכר, אתגר... תאכלס, לרצות את ה Board ובסוף היום, נכון יותר השנה התקציבית. יש ריקנות, כאילו לעולם לא אגיע לסיפוק אמיתי. קשה, קשה מיד לאחר סיפוק. עד העונג הבא דניאל

 

[Noam גורדון]

אמרת את האמת

אמרת את המילה. ל רָ צ וֹ ת. לרצות אחרים ולא בדיוק את עצמך. וציינת בכנות גם "סיפוק אמיתי" כמשהו שאתה מרגיש שלעולם לא תגיע אליו. והאפשרות שעולה מהדברים היא שכשאין ריצוי אחרים, אין סיפוק ושהעונג הבא, הוא תולדה של ריצוי אחרים. אתה מאמין שזו האפשרות היחידה והבלתי נמנעת ? שהסיפוק שלך הוא תלוי ריצוי והכרה של האחר במעשיך ? אם כן, אני חושב קצת אחרת ממך. ואם לא, למה שלא תבדוק גם את האפשרויות האחרות ?

 

[יש ילדות זיגזג]

מסקנות דג, מסקנות...

עם כל הכושר האנליטי.. עולה בי חשד שאתה לוקה בהסקת המסקנות מכל זה.. נסה בעצמך.. ואחר כך אספר לך מה אני רואה מכאן. שאתה לא רואה משם.

 

[דג דניאל דן op]

משם אני רואה

אנרציה של חיים...או מוות. דניאל

 

[יש ילדות זיגזג]

שחור ולבן...

הם רק המגדירים של התמונה האמיתית.. שמסתתרת בין האפורים. אם הסיפוק רגעי כל כך.. , אם בסוף מבעבעת הריקנות מתוך כל זה... כאילו לעולם לא תגיע אל הסיפוק האמיתי, אם בסוף הדרך יש ריקנות, וקשה מיד לאחר הסיפוק, עד העונג הבא אדם צריך לשאול את עצמו.. מה הוא רוצה בעצם להוכיח לעצמו. * והשאלה שאדם צריך לשאול את עצמו המתבקשת כאן בעיניי - היא - מדוע יש לו צורך עז כל כך בלהשיג את המטרות הללו אם בסוף הוא נשאר עם.. ריקנות. מה הטירחה הזו משרתת בשבילו? ונשאלת השאלה, האם איזשהי חוסר בהכרת הערך העצמי היא הכוח המניע? כי נטייה לנהות אחר הישגים מרשימים מתרחשת לא אחת על מנת להרגיש 'בעל ערך', ואם זה כך, אז מי שעושה את זה מרגיש מייד עם השגת ההישג - ריקנות. * מלא את הריקנות שבליבך בהערכה עצמית, מעצם היותך אדם, ואז לא תזדקק יותר להישג על מנת להגיע אל רגעיתחושת העונג.. הוא לא יהייה רגעי כל כך, והריקנות לא תציף אותך מייד עם הגיעו, ותוכל גם לדעת אם אתה נהנה מעצם העשייה מהסוג הזה, Regardless לעובדה אם אתה מגיע ל – 18% או ל 2% או ל - 30% כי כשתתמלא באהבה אל עצמך כ – Human being לא תצטרך את המספרים... והריקנות כבר לא תהייה שם. והעונג יהיה מתמשך.. מעצם העשייה. לרצות את הבורד זה נחמד, להשיג 18% עלייה ברווחים זה גם נחמד, <ו.. 30% אפילו עוד יותר..

> א ב ל כל זה ז-נ-י-ח, אם לא נהנים מעצם העשייה. אני גורסת שהחיים קצרים מידיי, מכדי להרשות לעצמי להנות רק מהרגע שבו אני רושמת שיא. ריצוי הבורד והמספרים צריך להיות רק סייד אפקט. כי כשהכל למען מטרה רגעית... מפסידים את החיים.

 

[אטיוד5]

מסכן, כרגיל. אין חדש.

 

[דג דניאל דן op]

אצלך יש חדש?

 

[אטיוד5]

כן, עמד לי הבוקר.

באמת אין חדש אצלך. מחזיר שאלה על שאלה. גם תרבות הדיון שלך לא השתנתה. מסכן.

 

[דג דניאל דן op]

כמה תיסכול...

 

[אטיוד5]

צודק

באמת מתסכל לראות אותך באותה פוזה.

 

[Noam גורדון]

איזו "פוזה" יש לו ?

באמת אני שואל. בכנות לא מצליח לי להבין הפעם.

 

[אטיוד5]

של הוורקוהוליק ...

שמצד אחד כל הזמן שש לספר לנו על הצלחותיו המסחררות, ממש מלא מעצמו, ומצד שני מקטר.

 

[Noam גורדון]

אז דבר דבור על אופניו

(סתם, בא לי להגיד את המשפט הזה. גם לי בא על פוזה). שמע, קודם כל מה זה להתהדר בהצלחות כשאנחנו לא יודעים לא מה זהותו ולא מה זהות מקום עבודתו ? רק זה מוציא את העוקץ מה"התהדרות". מעבר לזה, אם הוא מצליח, למה הוא אמור שלא לספר על זה ? נשמע סביר ובסדר גמור לדעתי. ואחרון אחרון חביב, למה מי שמתהדר, מנוע מלספר על מה שמציק לו ? איפה הסתירה כאן, מעבר לטעמך האישי שכנראה לא אוהב את זה ? הרי היא הנותנת - אילו היה באמת מלא בעצמו, לא היה מעז להתפס כקוּטֶר. ובכל זאת הוא הרי מקטר לשיטתך. ואם כך, הוא מן הסתם לא מלא בעצמו. ואם הוא אל מלא בעצמו יותר, אז כבר אין לך יותר בעיה איתו. אך מאחר וכנראה שאני טועה, ובכל זאת עדיין יש לך בעיה איתו, כנראה שהיא לא ממש קשורה לא בקיטורים ולא בהתהדרויות.

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif אבל על מה הוא מקטר?

שים לב - הרי לא היתה כאן תלונה נגדו בנושא עליית הרווחים. התלונה היתה על משהו אחר בכלל: "למה הורסים אני שואל, 18 עליה ברווחים.אמרה מה שנכון נכון. עם מספרים אי אפשר להתווכח.אבל תראה כמה עצוב לאנשים. אפילו עברית כבר לא שומעים פה." מה שמסביר את הגישה של אטיוד - למה בכל מקרה, גם כשהתוצאה משביעה רצון - צריך לקטר?

 

[Noam גורדון]

עוד אחת

שמתווכחת עם רגשות. האיש מרגיש ריקנות. זו טענה שלו. עכשיו, או שאת מאמינה לו או שלא. הוא לא היחידי שמתאר את התחושה הזו ולכן אני דווקא מאמין לו. אלא שיש כאלו, כמוך, ששמים עצמם כשופטים ומחליטים מה ראוי לפלוני להרגיש ומה לא, מה נכון לא לחוש ומה לא. מגוחך Yet טיפוסי. אין הפתעות.

 

[עיניים]

|עלנית| אתה יכול פעם לענות לעניין?

על מה הוא מקטר, ראבק? על זה שטענו שלא מדברים עברית בסביבה? אם הוא לא מרוצה ממקום עבודתו - סחטיין. אם הוא לא מרוצה מהישגיו - גם סחטיין. אם הוא לא מרוצה מהבוסית שלו - גם בסדר. אז מה הבעיה פה? ולמה אתה חושב שהוא זקוק להגנתך בעניין הרגשותיו? ומי בכלל טען שאסור לו להרגיש? ואני שוב שואלת אותך כאחד שמבין ברגשות - ממה נובעת הרגשתו הרעה?

 

[Noam גורדון]

שוב ראש האיטונג חסר הגמישות לא מבין

אתה שואל אותי עיניים ממה נובעת הרגשתו ? אילו ידעתי מה מקור רגשותיהם של האחרים, הייתי יכול להיות מליונר ואולי אפילו לפתור לך את הבעיה. אבל אני, בניגוד אליך, לא חושב שאני בוחן כליות ולב ולכן גם לא קופץ כמוצא שלל רב כמוך, כשבא מישהו ומחד משוויץ קצת ומאידך מספר על תיסכול. ואם בכל זאת נוכח הגיל טחו עינייך מראות, אסבר עת עינייך ואומר שמה שאני הבנתי הוא שהוא מקטר על זה שבין פרוייקט ופרוייקט ובין הצלחה להצלחה, הוא חש ריקנות. זאת במקביל לכך שהוא עושה את הכל כשכיר עבור מישהו אחר ולא עבור עצמו. ואם תקרא את הדברים כמה פעמים, אני מתאר לי שאפילו אתה תצליח להבין את זה עיניים. בעצם אולי. אבל יש תיקווה. אז נקווה.

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif איטונג לבלאטה - האם שומע?

יפה הסברת את הבנתך, אלא שבמקרה - לא דיברת על ריקנות דיברת על חוסר סיפוק. שים לב לדברי החכמה שלך לדג: ******* "אמרת את האמת. אמרת את המילה. ל רָ צ וֹ ת. לרצות אחרים ולא בדיוק את עצמך. וציינת בכנות גם "סיפוק אמיתי" כמשהו שאתה מרגיש שלעולם לא תגיע אליו. והאפשרות שעולה מהדברים היא שכשאין ריצוי אחרים, אין סיפוק ושהעונג הבא, הוא תולדה של ריצוי אחרים." <סליחה על צימצומי הרווחים. חבל על הרוֹבָּה> ****** מרוב שאתה מבין לנפש חברך (עד להודעה חדשה) - ומתבלבל בין קיטוריו <כי הרי אינך בבודק כליות ולב - אלא רק מנתח אותם> - אז אולי תארגן את המחשבות המפוזרות תענה פעם אחת לעניין: על מה בדיוק הקיטורים? על חוסר סיפוק אמיתי כשלא שומעים בסביבה עברית? על ריצוי אחרים על כי לא שומעים עברית בסביבה? או על ריקנות סביבתית כאשר מעירים לו על כי לא שומעים כבר עיברית? ואם אין לך מה לענות - מוטב שתשתוק ותחסוך מעצמך אי נעימות, או לחילופין תענה בעוד 4 ימים כהרגלך מימים ימימה, כדי שהשרשור שלא יוקפץ עוד יעבור לעמוד הבא, ותגובותיך האינפנטיליות לא יראו לעין כל,,, הא? ואיטונג תלחש לך באוזן כמנהג אבן לבלאטה: התרצה שאביא לכאן דוגמה?