מאור הקטנטן
New member
כוכב נולד 4 - המיקרוקוסמוס של המדינ
כוכב נולד 4 - המיקרוקוסמוס של המדינה התאריך: 24.08.2006 השעה: לקראת 23:00 בלילה למרות סלידתי ההולכת וגוברת מתרבות הפלסטיק-פופ, אני יושב ליד חברה של חבר שלי ורואה כוכב נולד 4. זה חצי הגמר הראשון, בו מתמודדים מישל, רפאל ומאיה. מאיה מבצעת את "שלל שרב", שיר מורכב כשלעצמו, על אחת כמה וכמה כשמסביבך יושבים 40 חברי "פילהרמונית צביקה הדר". לקראת סוף השיר נדמה כאילו קולה נעתק, היא שמה את ידה על החזה ונראית מתאמצת. ההתרגשות והמעמד נותנים אותותיהם, אבל היא חוזרת ובגדול, נותנת לנו סיום נפלא לשיר נפלא ולעיבוד נהדר. בסולו השני היא ברוב חוצפתה "מעזה" לשיר שיר של בוב דילן בערוץ-2-פריים-טיים-מאני-שואו, ועוד עם גיטרה אקוסטית ומפוחית סטייל אהוד בנאי, בלי להקה מאחוריה. באותו הסולו היא רק מבססת את מעמדה כזמרת מוכשרת, מבצעת מקורית, ופרפורמרית העומדת בזכות עצמה. מישל עכשיו, שר את "בדד", הביצוע לא משהו, לא משהו בכלל, אבל ראויה לציון היכולת שלו להכניס לשירים מסוגים שונים ומעולמות שונים, את המגע הייחודי שלו. בסולו השני הוא בחר לשיר את "חוזה לך ברח", בחירה מצויינת מבחינתי. הנה בא הגרוזיני הזה, עם הקול-פרצוף הלא פוטוגניים בעליל, ומלמד אותנו איך הופכים מוזיקה לבועטת, אגרסיבית, אבל גם מרגשת ונוגעת, או במילה אחת – מצויינת. (מחמאותי למיטלמן ולהקתו). אחרון אך לא חביב – רפאל. עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לתת לנו את מה שאנחנו הכי רוצים, או חושבים שאנחנו רוצים, ולהראות טוב בזמן שהוא עושה את זה. שירים מתקתקים של זמר מתקתק, הממשיך הראוי לשושלת גבסו-סקעת-מויאל-דנקר המפורסמת. את השיר הראשון שלו עוד אפשר היה לקבל בחיבה מסויימת הביצוע היה נחמד+, אבל לא יותר, בהחלט לא מתקרב למאיה. השיר השני היה, די עלוב (אם יורשה לי להיות בוטה לרגע), הבחירה לא כ"כ טובה,אבל מובנת, השיר "נוגע" ו"מרגש" כמו שרק רפאל רוצה (צריך) להיות. הביצוע היה גרוע. אמנם להתרגשות היה מקום גדול בפיקשושים אינספור, אבל צריך לזכור שזו תחרות, והוא לא היחיד שהתרגש שם. אבל רפאל לא פראייר, הוא מכיר את הקהל שלו, הוא יודע מה אנחנו "אוהבים", והוא מוכר את זה בזיל הזול, מחירי סוף העונה, בעל הבית השתגע! הבחירה שלי עד עכשיו: מאיה -1 מישל -2 רפאל -3 (בקושי) עכשיו הגיע הזמן שחבר השופטים ייתן את הדין, בביקורת בונה ובניקוד. כצפוי מאיה מורעפת שבחים ונקודות, מישל ורפאל בתיקו צמוד. עם זה אני יכול לחיות. את האישיות החזקה והסוערת שחיפשו חבר השופטים המכובד, הם מצאו בדמותו של מישל, שעל-אף קולו הלא-נעים-מאנפף-מתאמץ, הצליח, שוב, לעשות זאת. את הביצועים המושלמים נתנה מאיה, וכל מילה אחרת מיותרת. רפאל, זה סיפור אחר; לי היה נדמה שהם מנסים להחמיא לו למרות ההופעה שלו הערב, לנסות להסתכל על חצי הכוס המלאה כאשר חצי הכוס הריקה נראית הרבה יותר גדולה, (אבל זו רק דעתי). ואז הרגע הגדול – בחירת הקהל. האס-אמ-אסים כבר הגיעו, הכל מוכן וערוך לסיום הגדול. מישל עף הביתה, מאיה מגיעה רק למקום השני ותיאלץ להילחם על מקומה בגמר הגמרים, ורפאל, לצערנו הרב, מקום ראשון, נצטרך לסבול אותו עוד קצת מסתבר, לכל הפחות עד הגמר בשבוע הבא. מרגול מגישה את התפטרותה בעקבות ההפסד של מישל. ובצדק רב. ("כבד את אביך ואת אימך" – כי אח שלי, הם מבינים עניין) מסתבר ששוב כשזה מגיע לבחירות, העם ה"נבחר" לא יודע לימינו ולשמאלו. שוב, גם בתחרות מוזיקה ושירה, אנחנו עושים בחירות של תחרות יופי. שוב מנצחת הריקנות את התוכן, שוב גובר הכוסון התורן על זמרים שמבינים את שירתם. וכמו בכוכב נולד, כך גם בפוליטיקה הישראלית שהיא הריאלטי-שואו הכי מושקע בארץ. אנחנו ממשיכים לסגוד לעגל הזהב הנוצץ של ה"תרבות" וה"פוליטיקה" בישראל, וכל המוסיף לדבר עליו – גורע. נקווה שעד כוכב נולד 9, כבר נהיה שבעים מפרי עץ הדעת, ונדע טוב ורע. ברכות לבביות לרפאל על זכייתך, מי ייתן והקריירה שלך תמריא כמו של הראל מויאל קודמך, וגם את תעשה פרסומות לחברות טלפונים, במקום אלבומים שיישארו לעד, או לפחות ליותר מחודש וחצי. תגובות, הגיגים ומכתבי נאצה למיניהם ייתקבלו בחיוך ציני. שלכם, מאור ברזני. אזרח זועם.
כוכב נולד 4 - המיקרוקוסמוס של המדינה התאריך: 24.08.2006 השעה: לקראת 23:00 בלילה למרות סלידתי ההולכת וגוברת מתרבות הפלסטיק-פופ, אני יושב ליד חברה של חבר שלי ורואה כוכב נולד 4. זה חצי הגמר הראשון, בו מתמודדים מישל, רפאל ומאיה. מאיה מבצעת את "שלל שרב", שיר מורכב כשלעצמו, על אחת כמה וכמה כשמסביבך יושבים 40 חברי "פילהרמונית צביקה הדר". לקראת סוף השיר נדמה כאילו קולה נעתק, היא שמה את ידה על החזה ונראית מתאמצת. ההתרגשות והמעמד נותנים אותותיהם, אבל היא חוזרת ובגדול, נותנת לנו סיום נפלא לשיר נפלא ולעיבוד נהדר. בסולו השני היא ברוב חוצפתה "מעזה" לשיר שיר של בוב דילן בערוץ-2-פריים-טיים-מאני-שואו, ועוד עם גיטרה אקוסטית ומפוחית סטייל אהוד בנאי, בלי להקה מאחוריה. באותו הסולו היא רק מבססת את מעמדה כזמרת מוכשרת, מבצעת מקורית, ופרפורמרית העומדת בזכות עצמה. מישל עכשיו, שר את "בדד", הביצוע לא משהו, לא משהו בכלל, אבל ראויה לציון היכולת שלו להכניס לשירים מסוגים שונים ומעולמות שונים, את המגע הייחודי שלו. בסולו השני הוא בחר לשיר את "חוזה לך ברח", בחירה מצויינת מבחינתי. הנה בא הגרוזיני הזה, עם הקול-פרצוף הלא פוטוגניים בעליל, ומלמד אותנו איך הופכים מוזיקה לבועטת, אגרסיבית, אבל גם מרגשת ונוגעת, או במילה אחת – מצויינת. (מחמאותי למיטלמן ולהקתו). אחרון אך לא חביב – רפאל. עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לתת לנו את מה שאנחנו הכי רוצים, או חושבים שאנחנו רוצים, ולהראות טוב בזמן שהוא עושה את זה. שירים מתקתקים של זמר מתקתק, הממשיך הראוי לשושלת גבסו-סקעת-מויאל-דנקר המפורסמת. את השיר הראשון שלו עוד אפשר היה לקבל בחיבה מסויימת הביצוע היה נחמד+, אבל לא יותר, בהחלט לא מתקרב למאיה. השיר השני היה, די עלוב (אם יורשה לי להיות בוטה לרגע), הבחירה לא כ"כ טובה,אבל מובנת, השיר "נוגע" ו"מרגש" כמו שרק רפאל רוצה (צריך) להיות. הביצוע היה גרוע. אמנם להתרגשות היה מקום גדול בפיקשושים אינספור, אבל צריך לזכור שזו תחרות, והוא לא היחיד שהתרגש שם. אבל רפאל לא פראייר, הוא מכיר את הקהל שלו, הוא יודע מה אנחנו "אוהבים", והוא מוכר את זה בזיל הזול, מחירי סוף העונה, בעל הבית השתגע! הבחירה שלי עד עכשיו: מאיה -1 מישל -2 רפאל -3 (בקושי) עכשיו הגיע הזמן שחבר השופטים ייתן את הדין, בביקורת בונה ובניקוד. כצפוי מאיה מורעפת שבחים ונקודות, מישל ורפאל בתיקו צמוד. עם זה אני יכול לחיות. את האישיות החזקה והסוערת שחיפשו חבר השופטים המכובד, הם מצאו בדמותו של מישל, שעל-אף קולו הלא-נעים-מאנפף-מתאמץ, הצליח, שוב, לעשות זאת. את הביצועים המושלמים נתנה מאיה, וכל מילה אחרת מיותרת. רפאל, זה סיפור אחר; לי היה נדמה שהם מנסים להחמיא לו למרות ההופעה שלו הערב, לנסות להסתכל על חצי הכוס המלאה כאשר חצי הכוס הריקה נראית הרבה יותר גדולה, (אבל זו רק דעתי). ואז הרגע הגדול – בחירת הקהל. האס-אמ-אסים כבר הגיעו, הכל מוכן וערוך לסיום הגדול. מישל עף הביתה, מאיה מגיעה רק למקום השני ותיאלץ להילחם על מקומה בגמר הגמרים, ורפאל, לצערנו הרב, מקום ראשון, נצטרך לסבול אותו עוד קצת מסתבר, לכל הפחות עד הגמר בשבוע הבא. מרגול מגישה את התפטרותה בעקבות ההפסד של מישל. ובצדק רב. ("כבד את אביך ואת אימך" – כי אח שלי, הם מבינים עניין) מסתבר ששוב כשזה מגיע לבחירות, העם ה"נבחר" לא יודע לימינו ולשמאלו. שוב, גם בתחרות מוזיקה ושירה, אנחנו עושים בחירות של תחרות יופי. שוב מנצחת הריקנות את התוכן, שוב גובר הכוסון התורן על זמרים שמבינים את שירתם. וכמו בכוכב נולד, כך גם בפוליטיקה הישראלית שהיא הריאלטי-שואו הכי מושקע בארץ. אנחנו ממשיכים לסגוד לעגל הזהב הנוצץ של ה"תרבות" וה"פוליטיקה" בישראל, וכל המוסיף לדבר עליו – גורע. נקווה שעד כוכב נולד 9, כבר נהיה שבעים מפרי עץ הדעת, ונדע טוב ורע. ברכות לבביות לרפאל על זכייתך, מי ייתן והקריירה שלך תמריא כמו של הראל מויאל קודמך, וגם את תעשה פרסומות לחברות טלפונים, במקום אלבומים שיישארו לעד, או לפחות ליותר מחודש וחצי. תגובות, הגיגים ומכתבי נאצה למיניהם ייתקבלו בחיוך ציני. שלכם, מאור ברזני. אזרח זועם.