כוח נגדי שווה

[orli997]

כוח נגדי שווה

כוח נגדי שווה כשהתקדמתי בלימודי היהדות שלי, הייתי המום לגלות עד כמה יצר הרע מוחשי. זה כאילו שכולנו מתמודדים עם פיצול אישיות. מצד אחד, יש בנו נטייה לעשות טוב (מה שהמסורת התורנית מכנה 'יצר הטוב'), ומצד שני יש לנו נטייה לכיוון הנגדי, לעשות את מה שלא טוב. כוחו של יצר הרע, האויב הפנימי שלנו, מדהים. התורה אומרת שהיצר הרע מגביר את כוחו עם כל יום שחולף. זאת אומרת שלא נהיה לנו 'קל יותר עם הזמן' להילחם בו, וברגע שאנחנו נלחמים בו, הוא מעדכן ומחדש את עצמו. כך, הטקטיקות שבהן השתמש כדי להכשיל אותנו אתמול, שונות לחלוטין מאלה שבהן ישתמש היום. לכן מזהירים אותנו חכמינו ז"ל ש"אם לא עכשיו, אימתי?" במילים אחרות, טועה מי שמניח שיוכל להצליח יותר מחר, כי מחר היצר הרע שלו יהיה חזק יותר והניסיון קשה יותר. התלמוד מלמד שברגע שה' נותן לנו מצווה, היא יוצרת למעשה יצר-רע משל עצמה נגד קיומה. לכן, ברגע שאנחנו מצווים לעשות משהו, אנחנו מושפעים בו זמנית בתאווה לא לעשות את זה. אנשים רבים מאמינים שהתורה מנסה לסלק את הדחפים שלנו, אבל האמת היא הפוכה. התורה שואפת לשמר ולדרבן את הדחפים שלנו ואז ללמד אותנו כיצד למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם. ההתמודדות מול היצר הרע היא משמעותית ומתמדת. ואחרי כל זה, אנחנו לא יכולים אלא לתהות באיזו זכות ה' דן אותנו - הרי הוא ברא אותנו כמו שאנחנו, והוא הניח אותנו בעולם מפתה ומתעה. לי, זה לא נשמע הוגן. האצלת סמכות, לא רגשות אשמה בעוד שהרעיון הזה נשמע אפיקורסי, הוא למעשה הנקודה שבגללה אמר אדם הראשון לאלוקים "רק רגע, זה משחק מכור! היית מוכרח לשים את העץ באמצע הגן, במקום שבו אני יכול לראות אותו ולהתפתות ממנו בכל פעם שאני עובר? למעשה, עד שאמרת לי לא לאכול ממנו, אפילו לא שמתי לב אליו! ואז בראת את הנחש המפתה שידיח אותנו לאכול ממנו!" לכתבה המלאה http://www.aish.com/hebhighholidays/roshhashana/Who_is_G-d_to_Judge$.asp מה דעתכם? דון חואן במישנתו כינה זאת הרודן הגדול, והאצלת סמכויות לרודן הקטן, בנוסח הרוחני ניתן לכנות זאת חלוקת תפקידים, אדם נותן תפקיד לאחר בדראמה שלו, כל זאת חיצוני מימני, אך האם מתוך בחירה אישית? ואם כן עד כמה?

 

[ilanit2251982]

היה איזשהו מאמר יפה בנושא אם אני אמצא

אני אדביק כאן לקריאה

 

[ilanit2251982]

מצאתי מוקדש לך אורלי

כל מי שהתחבר לזה כמוני ... בס``ד התשובה – בחירה חפשית שלמה המלך אמר במשלי כ` כד`: ``מה` מצעדי גבר, ואדם מה יבין דרכו``. לאמור: צעדיו, הליכותיו ותנועותיו של האדם – מכוונים ומנותבים בידי ה`, ואילו הוא, האדם, אינו מבין בכך כלום. אין לו שליטה על מעשיו וספק אם הוא יכול לבחור את פעולותיו. מאחורי כל הקורות את האדם עומד הבורא, והוא שמזמן את ההתרחשויות ואין האדם פועל על פי רצונו ומאויי לבו בלבד. תיאוריה זו באה לידי ביטוי במובא בספר בראשית בפרשת יוסף ואחיו: ``ויאמר ישראל אל יוסף, הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם. ויאמר לו הנני. ויאמר לו, לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר. וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה. וימצאהו איש והנה תעה בשדה, וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים. ויאמר האיש נסעו מזה, כי שמעתי אומרים נלכה דותיינה. וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן`` (לז` יג`-יז). לכאורה לשם מה מאריכה התורה בתאור הפגישה של יוסף עם ה``איש`` הפותח עמו בשיחה ומכוון אותו לדותן? כלום לא יכלה הורה לקצר בדבריה ולספר באופן סתמי כי יעקב שלח את יוסף אל אחיו ואכן פגש אותם בדותן. לשם מה זקוקים אנו לדעת, שיוסף הלך תחילה לשכם, ושם לא פגש את אחיו, ובעזרתו של ``איש`` מסויים שנקרה בדרכו – הוא מגיע לבסוף לדותן? וכראיה עד כמה התורה נוהגת לקצר במסירת דברים ולצמצם בתיאורם של אירועים נתבונן בפרשת ``עקידת יצחק`` בה נמסר על הליכתם של אברהם ויצחק במשך שלשה ימים להר המוריה וההמשך ידוע. קשה לשער אלו שיחות התנהלו במשך שלשה ימים אלו בין אב ובנו, אלו דברי פרידה וחיבה נאמרו, קשה לשער מה התרחש בלבו של אברהם במשך אותם ימי הליכה מאומצים שהכין את עצמו לשחוט את בנו אהובו שנולד לאחר המתנה של מאה שנה, ומדוע התורה אינה מאריכה בתאורים אלו? התשובה – כי התורה אינה נוהגת לספר סיפורים כדי לספק את סקרנותם של הקוראים, מטרתה של התורה להדריך את האדם כיצד לקיים רצונו של הבורא בחיי יום יום וללמד אותו מה היא דרך החיים הרצויה לפניו ובמקרה שלפנינו חתרה התורה להציג את הדרגה הגבוהה שאליה הגיע אברהם: ``עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה``, ואם היתה התורה מוסרת את כל הפרטים שהזכרנו לעיל – לא היתה משרתת התורה את המגמה אליה חתרה. לאור זאת חוזרת ונשאלת השאלה מה צורך היה בהארכת הסיפור אודות הליכת יוסף אל אחיו והמפגש עם ה``איש`` שנקרה בדרכו. לדברינו, באריכות זו באה לידי ביטוי ההשגחה העליונה והכוונתה את צעדי האדם ומהלכיו, שהרי בברית בין הבתרים ניגזרה הגזירה לאברהם שיש להגשימה: ``ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה``. הבורא ``תיכנן`` שהירידה למצרים תתבצע בימיו של יוסף ותעבור דרך מערכת השנאה הקיימת בין האחים. יעקב ויוסף אינם מודעים ברגע זה לעובדה שהם ממלאים את רצון ההשגחה ומשרתים את תחילתו של התהליך המוביל להתהוותו של עם ישראל. אם יוסף לא היה פוגש את ה``איש`` שנקרה בדרכו, היה חוזר לאביו ומתנצל על כשלון השליחות ויעקב היה מוותר על המידע שביקש או לחילופין היה פותח בחיפושים אחר בניו בדרך אחרת. במקרה זה לא היה מתבצע ה``תכנון`` שהיה אמור להוריד את יוסף למצרים ומאוחר יותר את יעקב וביתו, ולכן ``הושתל`` המלאך גבריאל כדי שיספק את המידע הנדרש וינחה אותו לאחים המבוקשים. כעבור שנים רבות לאחר ששימש שליט על מצרים ונפגש מחדש עם האחים, הבין מה היתה הכוונה העליונה בכל העלילה שהשתתף בה בתפקיד המרכזי וביטא את מחשבותיו: ``ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים``, וזאת כדי: ``לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה``. אכן, ``מה` מצעדי גבר כוננו``. גם הדברים הפעוטים לכאורה כמזונו של האדם מחושבים ומתוכננים מלמעלה שהרי כבר אמרו חכמים: ``כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה`` וכל מה שעתיד להשתכר במשך השנה נקבע מראש. יתר על כן, גם סוג המזון ואיכותו נתונים תחת ההשגחה העליונה כפי שמצינו בתלמוד במסכת כתובות את אשר התרחש בביתו של רבא: יום אחד הופיע אביון ובקש לסעוד את נפשו. ``במה אתה סועד``? שאל אותו רבא, ``בתרנגולת פטומה ויין ישן`` – השיב. שאלו רבא האין הוא רואה בכך הכבדה יתרה על הצבור. השיב האיש שאינו אוכל משל מארחיו, הוא אוכל משל הקדוש ברוך הוא ועליו הרי נאמר: ``ואתה נותן להם את אכלם בעתו``, ``שכל אחד ואחד נותן לו הקב``ה את פרנסתו בעתו``. רבא לא הגיב לדבריו ופתאם ראה את אחותו שלא ראה אותה שלש עשרה שנה מגיעה אליו לביקור ובאמתחתה ... תרנגולת פטומה ויין ישן... עיני האדם הבשרניות והגשמיות אינן רואות את הכח האלקי המכוון את כל מעשיו של האדם, ולפיכך נדמה לו שהוא פועל באורח עצמאי כמחליט ומבצע. אך הפסוקים וחכמי ישראל לימדונו על היקפה של המעורבות האלוקית בכל מעשי האדם ועל עצמתה של ההשגחה הפרטית לכל אורך חייו. לאור האמור, כלום לא יצדק השואל אם ישאל, היכן מתגלמת הבחירה החפשית. אך חכמינו נתנו דעתם וקבעו שחלילה לחשוב כי נשללת מהאדם הבחירה החפשית. אם התורה אמרה: ``ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע`` וציותה: ``ובחרת בחיים אתה וזרעך``, הרי שקיימת בחירה חפשית, אך יש לקבוע באילו נושאים היא קיימת, מה הם תחומיה, וכיצד היא באה לידי ביטוי. לדעת חכמינו ז``ל חובקת הבחירה שני תחומים נרחבים בחיי האדם: ``צינים ופחים`` – הצטננות ושאר עיניני המחלות, ו``פחים`` – במובן של פח, מוקש, תקלה, מכשול. עליהם אמר שלמה המלך במשלי: ``צנים, פחים בדרך עקש – שומר נפשו ירחק מהם``. התחום השני הוא ``יראת שמים``, ועל כך אמרו: ``הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים``. כל הפעולות הכרוכות במצוות עשה ואלה שבמצוות לא תעשה נמצאות בסמכותו של האדם, ביזמתו ובשליטתו. פעולות אלה נובעות מתוך בחירה חפשית ומשוחררות מכל לחץ או כפייה. מאחר שנושא התשובה אינו שונה מכל יתר הנושאים המוגדרים ``יראת שמים`` – הרי גם הוא שייך למסגרת הבחירה החפשית. יתר על כן, לכל שאר המצוות יש לפעמים מניעים חיצוניים, אך התשובה שמקורה בטוהר הלב והדורשת מפנה חד ושינוי משמעותי – חייבת להיות ממקור ההחלטה החפשית. אך אין הדבר כך לאורך כל הדרך. כאשר הקב``ה רואה את ההחלטה הזאת – אין הוא מניח את האדם השב ועומד מהצד, הוא ממהר להושיט לו יד ולסייע לו בדרך שבה בחר ללכת, וכדברי רבי יסא: ``אמר הקב``ה לישראל, בני, פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים, שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו``. העובדה שרבי יסא מיחס להקב``ה רק את פתיחת הפתחים הגדולים ולא את הכנסת העגלות והקרוניות אומרת, שמלאכת הכנסת ה``מרכבות`` פנימה מוטלת על החוזר בתשובה, להנהיגן בצורה נכונה ולהובילן ללא תקלה, וזו אינה כנראה מלאכה קלה. לצורך זה זקוק החוזר בתשובה לכוחות גדולים. כבוד הרב זילברפרב יוסף.

 

[orli997]

הבחירה החופשית בעצם

את אומרת היא בבחירה להיות מאותגר מבחינה רוחנית , זה אומר שאם אחזור בתשובה חיי עלולים להיות קשים או מאותגרים יותר? משום מה התפיסה המקובלת הפוכה

 

[גילי פרי]

לא קראתי את הכל, אבל..../images/Emo24.gif

אני לא בטוחה שאנו יודעים להבחין בין טוב לרע, ומעבר לזה אני חושבת שמה שטוב לאחד יכול להיות רע לאחר. אז.. מה שנקרא יצר הרע מבחינתי לא ממש תקף לחיים שלי. כל זמן שאני מרגישה טוב עם מה שאני עושה, אני משתדלת שלא לקטלג את הדברים תחת כותרות כאלה ואחרות שנוגעות לטוב ורע. באשר להאצלת סמכויות... איכשהו (לא יודעת להסביר במילים ..) ברור לי שאנו בוחרים את המציאות שלנו, לפחות את אופן התגובה אם מגיבים לסיטואציות כאלה ואחרות. אם יש מי שמאציל סמכויות זה אנחנו - בני אדם, והלא גם את המשמעות של האל אנחנו נותנים, כל אחד על פי הבנתו ויכולתו... אז כן, מבחינתי זו בחירה אישית, ולשאלה עד כמה - עד קצה גבול היכולת. מבחינתי - שום דבר לא נועד להכשיל אותנו (יצר הרע?!) ושום דבר לא "קורה" אם איננו מוכנים להתמודד איתו. כן הכל בחירה אישית, הן ביומיום והן בטרם הגענו הנה. אחלה נושא