כוחן של מילים

בידי1

New member
כוחן של מילים

בהמשך לשירשור שהתחלתי בדף קודם על האמא שמכעיסה אותי במידת ההתערבת שלה במהלך הטיפול בילדה. הנה העדכון על הפגישה שאחרי השיחה שלי איתה. הם נכנסו לחדר,האמא והבן, והתחלנו בטיפול. כשהילד הראה קצת התנגדות לתכנית שלי, היא אמרה משהו על זה שהוא צריך לשמוע למה שאני אומרת ומאז עד סוףהפגישה לא אמרה דבר. וגם, באופן ספונטאני, ישבה קצת יותר רחוק מאיתנו ממה שנהגה בעבר. ההפתעה הגדולה היתה, שבמקביל, היחס וההתנהגות שלה נהיו הרבה יותר חיוביים וקלילים. כאילו בכך שהיצבתי גבולות והסברתי את המקום שלה ושלי, פטרתי אותה מהצורך לעמוד על המשמר ולהיות במתח בכל רגע, שמא היא לא מנהלת את העניינים כמו שצריך. אפילו כשהיא התקשרה למחרת לבקש לשנות את השעה היא היתה נחמדה יותר מהרגיל. מקווה שזה יחזיק מעמד בהמשך.
 

אסתר86

New member
עבודה עם הורים

כל הכבוד שהצלחת לפתור הקושי עם האמא! אחד הדברים הכי קשים לי בעבודת ריפוי בעיסוק זה לעבוד עם הורים. שנה שעבה שהתחלתי לעבוד במקצוע, עבדתי במקומות בהם ההורים לא כל כך מעורבים בטיפול ובדרך כלל לא מגיעים עם הילד לטיפול. השנה אני עובדת במקומות בהם ההורים מגיעים עם הילד לטיפול, ולומדת לראשונה איך לעבוד עם הורים. מצד אחד אני לומדת עד במה ההתערבות של הורה יכול לתרום בקידום הילד אך מצד שני יש הורים שמאד קשה לי לעבוד איתם. אני חוששת שאם אני אפרט על מקרים ספספיים, זה עלול לפגוע בי באופן מקצואי כי אף פעם לא יודעים מי קורא את הדברים אז אני אכתוב באופן כללי. קשה לי כשהורים מדברים איתי בזמן שאני צריכה לסיים הטיפול עם הילד. יש לי מטופלים עם טווח קשב קצר ש"מתפרקים" לקראת סוף הטיפול. בסוף הטיפול הילדים צריכים את מלוא תשומת לבי כדי שאוכל לסיים הטיפול כמו שצריך. אני לא יכולה לסיים טיפול עם ילדים עם קשיי קשב כמה דקות יותר מאוחר (בגלל הורה שמדבר איתיולא נתן לי לעשות הסיום) כי הילד לא מסוגל להמשיך להיות קשוב ולהתנהג יפה עוד כמה דקות. יש גם הורים שרוצים לדבר איתי ב"הפסקה" בין הטיפולים ואז אין לי זמן להתארגן לטיפול הבא. קושי נוסף הוא שלפעמים כשהורה רואה שהילד שלה אינו מתנהג כמו שביקשתי היא\הוא מנסה "לעזור". אני מנסה להסביר להורה שחשוב שיתנו לי לטפל בקושי, ושהתקשורת יהיה ביני לילד, אבל לא תמיד ההסבר שלי עוזר. אני מבינה שקשה להורה לראות שילד שלו לא מקשיב ולשבת בצד בלי להתערב והלוואי שהייתי כל כך מוצלחת שהילדים היו תמיד מקשיבים לי (אפילו אלו עם בעיות התנהגות) אבל זה לא מה שקורה בפועל. הרבה פעמים אפשר לפתור קושי על ידי שיחה טלפונית כמו שבידי עשתה אבל זה גוזל הרבה מזמני ואני כבר משקיעה הרבה זמן בתכנון פעילויות הטיפול. אשמח לקבל חוות דעת של אחרים בפורום.
 
חלוקת הזמן בין הורה לילד

אפשר מדי פעם (למשל, פעם בשלושה-ארבעה טיפולים) לסיים במודע את הטיפול בילד יותר מוקדם, כדי שיהיו לך 10-15 דקות לדבר עם ההורה. השיחה הזאת היא חלק בלתי נפרד מהטיפול. אני עבדתי תקופה קצרה במכון פרטי, והמנהלת שלי בפירוש הגדירה לי שאני יכולה וצריכה לעשות את זה במקרה הצורך. ואז את יכולה לבקש מההורים שידברו אתך רק בסוף הטיפול ולא באמצע.
 

Mנטה

New member
כמו שכתבה הטחינה, השיחה היא חלק

מהטיפול. זה אומר שאחת לחודש וחצי, חודשיים, את יכולה לעשות פגישה רק עם ההורים ולשמוע אותם ולהסביר להם מה את עושה. וזה גם אומר שאם הם רוצים לדבר אתך, זה על חשבון הטיפול ולא בהפסקות. אבל זה חלק מהחוזה הטיפולי שלך אתם וגם את הדברים האלו כדאי להסביר כשאת מקבלת אותם לטיפול בהתחלה.
 

אסתר86

New member
היה אי הבנה. אני מבינה בחשיבות

של הדרכת הורים ורצה להדריך הורים, אך יש רגעים בטיפול שאני צריכה להגיד להורה "עכשיו אני חייבת לפנות תשומת לב לילד שלך." לגבי הרעיון של להפסיק טיפול מוקדם. מה עושים הילד באותו רגע? יש ילדים שירצו החוצה.
 

נבש

New member
גם

הורים צריכים לפעמים גבולות, ואם את מרגישה שאי אפשר לדבר כשהילד נמצא תקבעי כפי שכבר הציעו לך מפגש שמיועד לשיחה, או תחליטו מראש שמביאים לילד משהו לאכול בזמן שאתם מדברים, או משחק שהוא בוחר ואוהב ויכול לשחק לבד.
 

Mנטה

New member
אם ההורה צריך כל כך הרבה תשומת לב

אז עדיף לקבוע אתו פגישה בנפרד בלי הילד אחת לזמן קבוע (נגיד חודש וחצי).
 
למעלה