כוחן של מילים....

כוחן של מילים....

להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים... חבל לכם בכלל להתאמץ!" לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להם סיכוי... "בחיים לא תצאו מכאן..." אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ... אין לך שום סיכוי בעולם...". "הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות". בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר... ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק..." בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש... הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד... מוסר השכל 1. החיים והמוות ביד הלשון. 2. מילים הרסניות למי שנמצא למטה לא יעלו אותו למעלה 3. עידוד זהו כוח. 4. אסור לאבד תקווה. נלקח מתוך אתר בספרות
 
רואי סיפור יפה - תרשה לי עוד סיפור

הניצול היחיד מאוניה שנטרפה בים, נסחף עם הזרם והושלך על חופו של אי בודד. הוא התפלל בלהט לאלוהים שיציל אותו, וכל יום נהג לסרוק את האופק מקצה ועד קצה. תשוש, רעב ופצוע, הוא הצליח לבנות לעצמו צריף קטן מעצים שנסחפו אל החוף. לפחות יהיה לו מחסה מחיות טורפות. הוא הכניס לצריף את מעט חפציו שהיטלטלו איתו בים, זה היה כל רכושו בעולם. באחד הימים, כאשר יצא מצריפו והלך אל היער לחפש מזון, פרצה דלקה וכילתה את הצריף ואת חפציו. להבות האש גדלו והתפשטו ואיימו לשרוף את כל היער. עשן שחור היתמר אל על, והכל היה אבוד - הצריף, החפצים.. הוא גנח בצער וכאב, ופנה בכעס לאלוהים: "איך, איך יכולת לעשות לי את זה??!! איך אתה מביא עלי אסון אחר אסון??!" למחרת, בבוקר מוקדם, הוא קם משנתו במערה סמוכה לשמע רעש מנועים של ספינה מתקרבת. היא באה כדי להציל אותו. "איך ידעתם שאני כאן?" שאל את מושיעיו. "ראינו את סימני האש והעשן ששיגרת אלינו.." ענו לו. קל מאד להתייאש כשדברים לא קורים כמו שאנחנו חושבים שהם צריכים לקרות. זה אמנם קל, אבל אסור לנו להתייאש. כל מה שקורה בעולם הזה, קורה עם סיבה, תכלית וכוונה. ובכל דבר, אפילו הקשה והמכאיב ביותר, צריך לחפש את קצה החוט, המוביל לדבר הבא. אז תזכרו את זה בפעם הבאה ש"הצריף הדל שלכם נשרף.." - זה יכול להיות סימן עשן שנשלח למקום שאליו הוא היה צריך להישלח, כדי להוציא אתכם מאיפה שאתם תקועים - למקום חדש וטוב יותר... כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא
 
../images/Emo127.gifתודה גם לך גמזו על התזכורת../images/Emo127.gif

תמיד להודות לאלוקים ותמיד לראות את האפשרות.
 
../images/Emo127.gifגמזו, אני תמיד נהנה לקרוא את הדברים שלך.

אני עוד כילד הייתי חסידו שח גמזו לטובה.
 

touti

New member
שוב נסיון תגובה...

לפעמים יותר קל להיות מהצד שרואה את העשן המתמר מאשר להיות בצד שנשרף הבית. כמה שאני אופטימית, אני חוטאת לא מעט בזה. הלוואי ואגיע לדרגה רוחנית של אמונה וביטחון כזה. ואתה יודע מה, לפעמים קל יותר לבטוח בה' כשהבית נשרף מאשר טיפה ועוד טיפה של ייסורים. לפעמים אני שואלת אצמי, מה ה' רוצה ממני? מה המטרה של כל זה ומה התכלית ומה התפקיד שלי בתוך התמונה הזו? אבל טוב לקרוא כאלה סיפורים כדי להתחזק במידה הזו של אמונה ובטחון. תודה שהבאת:)
 
../images/Emo127.gifתודה רואי על התזכורת../images/Emo127.gif

טוב להיות חרשים לפעמים.
 
למעלה