כי זה רצונו - לעשות למעני
רצונו שיהיה לי הכוח להשפיע על גורלי, על מה שהכתיב מראש. הוא הכתיב מראש את הכוח שהוא נותן לי לשנות את גורלי ע"י הבחירה הטובה, ע"י הקשר הרוחני איתו, ע"י הגדלת הקדושה. באמצעות התפילה נוצר ביני לבינו קשר, ורצוני מתעצב ונהיה עם הזמן כרצונו. ואז וודאי שהקב"ה רוצה למלא את הרצון הזה. כשם שהמעשים הטובים הם שקובעים את מסלולו של אדם/עם ישראל, אם לטוב ואם למוטב, כך התפילה עושה זאת. המציאות הנגלית לעין היא פונקציה של המעשים, של הקשר בין האדם לבורא. הקב"ה הכתיב את כל המסלולים השונים עפ"י המעשים שיעשו בני האדם, ועל מעשים שונים מופעלים מסלולים שונים. התפילה יוצרת קירבה רוחנית לבורא. מציאות של קירבה רוחנית לבורא משפיעה גם על נסיבות חייו החיצוניות של אדם. כמובן שאין לה שליטה מוחלטת, אבל השפעה יש בהחלט. במציאות חייו של אדם רואים גם עיתות רצון (עם תחושת קרבה גדולה יותר, נסיבות חיוביות יותר וכו') וגם עיתות הסתר פנים. בעת רצון אדם יכול להשפיע על נסיבות חיוביות מרובות יותר בחייו, משום שהיכולת להתקרב לקב"ה ולהרגיש את נוכחותו גדולה יותר. ואילו בעת הסתר פנים האדם יכול לשנות את זווית ההסתכלות שלו על המציאות, ע"י התפילה והקשר עם בורא העולם. בהרבה רבדים של המציאות שלנו, שינוי זווית ההסתכלות הוא המפתח לשינוי חיובי של כל נסיבות החיים, והוא הבסיס לאושר שחש אדם. כלומר לפעמים כל הצרה של האדם היא ההרגשה שהוא מרגיש כלפי מציאות מסוימת, ואם הוא משנה את הרגשתו, אע"פ שלא השתנתה המציאות החיצונית, כל הצרה נעלמה לחלוטין. ולפעמים שינוי ההרגשה משפיע על ההתנהגות שמשפיעה מיידית על הנסיבות החיצוניות וכו'. על זו הדרך, ובאופנים שונים נוספים, גורם הקשר עם הקב"ה לשינוי מסלול חייו של האדם.