כואב לי...

[לי חן]

כואב לי... ../images/Emo14.gif

הי לכולם. התלבטתי אם לכתוב, כי זה נראה לי קצת טיפשי. ובסוף אמרתי לעצמי- שהתמיכה שלכם תעזור לי... אנחנו מנסים כבר שנה, הבעיה היא איתי, וזה עושה לי רע-כל פעם לאכזב ככה את בעלי...

הוא לא רואה את זה ככה, הוא מאד תומך בי ואומר שככה יש לנו יותר זמן לעצמנו... וכל פעם שרע לי שאני אגיד לו, (הוא לא מרשה לי לחשוב על עצמי דברים רעים...) אתמול בלילה , הרגשתי רע, ואמרתי לו על זה- הוא עודד אותי קצת, אבל זה היה חזק ממני- אחרי שהוא הלך לישון, נשארתי עם הרגשות שלי, והדמעות...

התחילו לזלוג... בנוסף לכל הצרות האלו, אני גם לא עובדת כשלושה חודשים, וגם זה מדכא... ואני מקווה שמה שכתבתי, לא נראה קצת טיפשי- כי אנחנו מנסים בעצם רק שנה, ואני רק בת 29- אז מה הלחץ?! הלוואי שהייתי רואה את זה כך. אז זהו, עכשיו אני אלך קצת להעסיק את עצמי בבישולים ודברים אחרים. ביי לי חן

 

[עמית@]

זה מדכא לא חשוב כמה זמן מנסים

לשכב בלילה כשהדמעות חונקות היא מהגרועות בהרגשות. (בעיקר כשהבעל ישן ואת מתהפכת על משכבך) הלחץ הוא לא תלוי זמן- לא תלוי גיל- הוא פשוט קיים שם- וזה בסדר כי אחרי לילה כזה את קמה וממשיכה הלאה (כי את רוצה ילד נכון? לא תוותרי) תרגישי טוב

 

[ronylew]

לי חן היקרה../images/Emo50.gif

לבכות מותר לכולנו ואנו עושות את זה די הרבה אצלי מן הסתם ואצל בעלי אין שום בעיה פשוט לא מצליח והתהליך הזה נמשך כבר שנתיים הטיפולים שאני עוברת הזריקות השאיבות הם כלום לעומת הצפיה והידיעה שבסופו של דבר גם אני אזכה להוליד תינוק משלי אסור לשכוח שגם לחץ מבפנים משפיע על מהלך הטיפול את יודעת מה מרגיע אותי הפורום הזה יש כאן בנות שעברו טיפולים קשים ובסופו של דבר התהליך הצליח ובגדול אז אל לנו לאבד תקווה ושיהיה בהצלחה בהמשך הדרך

 

[חושחש]

מותר לכאוב

הי לי חן אנחנו כאן איתך כואבים עם כאבך מבינים כל תחושה כל רגע טיפשי. אני מנסה להרות כבר 3 שנים יש ימים שעוברים עלי בדאון ויש ימים של הבנה וקבלת המצב. כל יום שעובר הכאב מתחזק ואיתו מתחזק הכמיהה לילד. לי חן יקרה תנסי להתרכז במטרה וקבלי את המצב כזמני יש עוד כמוך הרבה כואבות. בקשר לתחושה של אכזבת הבעל אני מבינה אותך גם אני בהתחלה הרגשתי שהאשמה רק בי ושאני רק מאכזבת את בעלי ואת הסובבים אותי תחושת פגם. היום אני מקבלת את הבעיה כבעיה משותפת ההתחתנו בחרנו להיות יחדיו לא משנה למי יש בעיה ולא משנה מאיזה סוג - הבעיה משותפת ואנו נפתור אותה יחדיו. לי חן תשתפי את בעלך בכאבך תכאבו ביחד ביחד זה הולך טוב יותר ביחד תנצחו וגם הקשר יתחזק תלמדו לנצל את המצב הקיים לטובה. בקיצור לי חן המון המון הצלחה חבקי חזק את בעלך ותנצחו בי בי חושחש

 

[שמחה על התמיכה]

לי חן היקרה...

זה לא טיפשי לכתוב קצת, להיפך, זה עוזר לפרוק, (בייחוד בפורום התומך הזה... הרי כולנו איתך...) גם אני מרגישה לפעמים כמוך, גם אני בת 29, אבל בעלי בן 37 ולפעמים אני מרגישה אשמה, השנים עוברות ובעצם אני בגלל שהרגשתי צעירה כשהתחתנתי (24) לא רציתי עדיין ילדים, כמה שנשמע נורא, ואני מצטערת אם אני פוגעת במישהי/ו אבל ככה הרגשתי (מי ידע שיהיו לי בעיות) ובעלי שכבר היה בן 33 אמר לא צריך "לשמור", רצה כבר ילד והתעקשתי, לכן אני מרגישה אשמה. אך כיום הוא בכלל לא מאשים וגם הוא בעל תומך ביותר ובכל זאת גם לי, לפעמים דומעת העיניים בלילה כשהוא כבר ישן (ובדר"כ הוא ישן לפני) לכן מרגישה כמוך... אבל לי חן יקרה, תאמיני בתמיכתו של בעלך תדעי שהוא צודק, ותראי שבאמת הכל יהיה בסדר.. חייבים להמשיך לחתור ולהיות אופטימיים, כי בסוף זה יצליח.. לי חן, אני מאחלת לך

רבה בכל.... מכל ה-

ד.

 

[לי חן]

איזה כיף שיש אותכן../images/Emo99.gif

תודה לכולן על התגובות הנפלאות! עזרתן לי להתעודד...

לי חן

 

[תוליק]

אוי אוי! זה כל כך מוכר

מוכר אבל עכשיו כשאני יושבת מול המקלדת - אין לי מה לומר. אז כתבתי רק כדי לעודד אותך קצת. לומר לך שאולי תקחו את הלילה הזה בשבילכם. תשבו צומדים יחד, תתחבקו לאור המדורה או סתם בבית - ותחזקו אחד את השני. ולא נורא אם ירדו קצת דמעות, או הרבה. יש לכם אחד את השני ובקרוב - גם ילד.

 

[חמניה1]

../images/Emo24.gif

לי חן היקרה, תסתכלי על הצד החיובי, את רק בת 29, אני למשל בת 36 וגם אנחנו מנסים שנה וגם לי זה כואב, ואת יודעת מה, אני עוד רוצה לפחות שלושה ילדים. לגבי הבעל, הבעל הוא חבר. אני בטוחה שהחבר הזה לא מאוכזב. חבל שאת לא עסוקה, אני לא יודעת מה המצב הכלכלי שלכם, אבל אם תוכלי להעסיק את עצמך בהתעמלות ועוד חוג אחד או שניים, זה יכול להיות מצוין. חפשי משהו שיסיח את מחשבתך מהנושא האישי, זה עוזר. בישולים זה טוב, מישהו צריך לאכול בבית הזה. קבלי ממני זר חמניות

 

[לי חן]

המון תודה לכן על התמיכה

ממש התרגשתי כשקראתי את התגובות... ושוב

והמון

ות לי חן

 

[רומי 007]

לי חן יקרה

ברור שזה לא "טפשי" מה שאת כותבת. יש הבדל בין בחורה לבחורה. יש לחוצות כבר בגיל 20 ויש כאלה שמתחילות לנסות בגיל 40. את נמצאת "במקום טוב באמצע", יש לך בעל נחמד ותומך ומבין. את תצטרכי לדעתי לעבוד על עצמך קצת לעניין רגשות האשמה. זה לא ש"הבעיה היא איתך" אלא יש לך בעיה כלשהי - מן הסתם משהו מכאני שלא בשליטתך, בעלך מנסה ומר לך שכל בעיה שלך היא גם שלו ובצדק ורוצה לתת כתף וגם יודע כנראה איך. העובדה שאת לא עובדת מאוד תורמת למצב. עברתי את זה. תחושת הכשלון בכל החזיתות היא איומה. גם לא יולדת, גם לא עובדת, גם (אולי) מאכזבת את הבעל - איך אפשר לחיות כך? כאמור "הייתי שם". אז קודם כל - שימי לב שאת לא לבד ושאת לא מאכזבת אף אחד. להיפך, אולי את מאכזבת את בעלך בעצם ה שאת "מנטרלת" אותו לגמרי מהסיפור ולא מניחה לא להשתתף. מותר גם להעיר אותו ולבכות בלילה ולא להיות לבד. את הרי לבד בבית במשך היום. אל תשקעי בזה. חפשי עבודה או עיסוק ככל האפשר. ההמלצה שלי - אם אין לך כרגע עבודה - תמצאי משהו להתנדב בו - זה נותן המון המון כוח ושמחה. סיפרת שאתם מנסים שנה אבל לא סיפרת איך וכמה ולמה ומה הבעיה שלך בעצם. בטוח יש פתרון, כבר אמרתי? חשוב שתקימי את עצמך מהמקום הנמוך הזה שהגעת אליו ומשם הדרך תהיה קלה יותר. מקווה שקצת ציידתי אותך לדרך. בהצלחה

 

[לי חן]

הי רומי

העברת בי צמרמורת

כשקראתי מה שכתבת... בקשר לבעיה שלי, כתבתי את זה פעם, אבל הנה שוב- אני פולוציסטית, ולא מקבלת מחזור ללא כדורים (גלולות, ארגסט) עברתי 2 סיבובים באיקאקלומין-שלא השפיעו עלי, עברתי סדרת זריקות ראשונה, שדווקא השפיעה עלי מבחינת זקיקים - אבל כמובן שלא נקלטתי, עוד שבועיים מתחילה סבב זריקות שני+ נסיון טבעי (אחרי ארגסט). עכשיו, רק רציתי לומר שוב שממש ממש ריגשתן אותי ועזרתן לי, ואני עכשיו קצת יותר מאוששת!!! אז המון

לכן, ותמשיכו כך... לי חן