עוד על האפלייה ועל הדת
בקשר לאפלייה הטיעון שלי שהוא לא בהכרח קשור לחרדיות, אלא נגזרת של השמרנות, ממנה החרדיות מתהווה. אנסה להסביר: לפי דעתי (וזה קשור גם לשאלה ש"לחוד" העלה באחת ההודעות האחרות), יסודה ועיקרה של ה"חרדה" החרדית מפני שינוי - היא ה ש מ ר נ ו ת. שמרנות היא לא בהכרח משהו שקשור לדת, אלא סוג של "תנועה" נפשית המגלמת קיבעון וחשש מפני שינויים. בארצות הברית, למשל, יש שמרנים ליברליים הדבקים בעקרונות העבר ומתקשים לקבל את ההתקדמות הרעיונית החדשה, ולעכל התקדמות בכלל. באופן כללי, יש אנשים שמתקשים לעכל שינויים, בווודאי שינויים בדברים שנתפסים בעיניהם כבעלי ערך חשוב. ויש אנשים לעומתם שמתקשים לעמוד במקום, הם חייבים תמיד לנוע קדימה, הם נועזים ופורצי גבולות. זה יכול לבוא לדוגמה בענייני גסטרונומיה. יש אנשים שאוהבים רק מה שהם טעמו כבר בבית אימא, וכל מאכל דוחה אותם עד שלא יוכח אחרת. הם יוכלו רק את המרק עוף שאימא הכינה (והכריחה אותם לאכול כשהיו קטנים...), ורק טשולנט (סטייק? איכס! סושי? בחילה!). ובמקרה זה לא מדובר עניין של "טעם", אלא על נטייה שמרנית שמונעת מהם מראש לאהוב ולחבב דברים חדשים. לעומת זאת, יש אנשים הפוכים לחלוטין. כל דבר חדש – מקפיץ אותם. כל סוג חדש של מאכל, מעניין אותם, ונראה בעיניהם טעים עד שלא יוכח אחרת. מסעדה, הם תמיד יבחרו את המנה שטרם בחרו. וכשסיימו לאכול פעם או פעמיים את כל המנות שמסעדה זו מציעה, יפנו לאחרת). זה גם בא לידי ביטוי בעוד המון דברים, כמו תחביבים, חלומות, ביגוד וכדו'. ביסודה החרדיות היא שמרנות, מעל הכול. ככל הנראה החתם סופר היה אדם שניחן בנטייה נפשית של רתיעה מהחדש, נטייה נפשית לגיטימית, הבעיה שהוא קידש את הנטייה הנפשית הזאת ואת הרתיעה הנולדת ממנה, ועשה ממנה עצמה ערך דתי. תמיד תמיד לא הבנתי את התפיסה של "ירידת הדורות" אלא במובן זה: מדובר ברתיעה מהחדש כל דבר חדש הוא קודם כל גרוע; וכשהוא מתחיל להתיישן הוא מתחיל לקבל חיוביות. אוקיי, נגיע לעניין השידוכים: הגיוני שאנשים בעלי תרבויות שונות, לא בהכרח יסתדרו אלו עם האלו. עולי אשכנז, רוסיה, פולין וכו' – היו שונים תכלית שינוי מעולי מרוקו, פרס וקווקז. רב המפריד מן המשותף, תרבויות שונות, דפוסי התנהגות שונים, והמון סטריאוטיפים. הגיוני. דברים שקורים בכל מקום בעולם. זה נכון באשר לעולים עצמם מן המדינות השונות. נכדיהם?! – כאן כבר נכנסת הנטייה הנפשית (לטעמי: מכוערת) של השמרנות והקיפאון. "בבית שמענו מסבא שהפרנקים הם חמומי מוח, טיפשים ואלימים – ככה זה. כל הסטריאוטיפים הם קודש קודשים, ורק בעוד ארבע מאות שנה הם יימחו. כי ככה זה, אנו מקדשים כל דבר שהוא מהעבר, זו הרי הנטייה שלנו...". אנשים בעלי נטייה שמרנית, המוחדרת לוורידים מגיל אפס ש"חדש אסור מן התורה" (בניגוד לדוקטרינת הרב קוק הכל כך נאצלת ומרשימה של: הישן יתחדש והחדש יתקדש), מקדשים בראש ובראשונה את הנוסטלגיה, אחר כך את הסטריאוטיפים, וכל מה שהתרגלו אליו. הם כלל אינם מצליחים לחשוב בצורה טהורה אל מחוץ לקופסה, ומי שעושה זאת נדרש לכוחות נפש ולכישורים וחושים מעל הרגיל בשביל להבין כמה שקר, חרתא וחולשות אנושיות בסיסיות טמונות בהלכי חשיבה מיושנים שכאלו. זו (השמרנות), כמובן, היא גם חלק דומיננטי בסיבה להיצמדות לדת "בלי לזוז" – גם בדברים שאין בינם לבין הדת מאומה – זו אותה נטייה להירתע מהלא מוכר, אותה בינוניות, אותו חוסר יכול להתעלות ולראות את הדברים מעט גבוה ומעל מעט לחולשות האנושיות שמרבית האוכלוסייה בעולם המערבי הצליחה להיגמל מהן.
