כואב לי בלב

[אודליה29 האחת]

כואב לי בלב../images/Emo14.gif

יש לי ילדה בת 6 שכול הזמן אומרת לי שאני שונאת אותה. היא בכיתה א' וכול הזמן מחפשת רק לצייר או לקשקש או לעשות שטויות. וכשאני מנסה להבין מדוע היא ישר בוכה,וחושבת שזה הפיתרון בנות אני ממש לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד כשאמא היתה בחיים היא עזרה לי ועכשיו אין מי שיעזור לי בעלי הוא איש קבע ורוב הזמן אינו בבית אני לא יכולה להעביר במילים איזה מועקה וכאב עצום יש לי אני נשברת לרסיסים מה אני עוד יכולה לעשות נ.ב אני בטיפול פסיכולגי עם הילדה וזה גם לא משנה כלום

 

[אשבל1]

היי אודליה

כמובן שאני אומרת את דעתי האישית בלבד מבלי שאני מכירה אותך או את בתך אבל הייתי מציעה לך, כאשר היא אומרת לך שאת אינך אוהבת אותה, אל תתני לזה תשומת לב מיוחדת, תמשיכי במעשייך כאילו היא לא אמרה דבר, יחד עם זה כאשר היא משחקת יפה, מתבטאת יפה, תני לה על כך משוב חיובי, תאמרי לה שהיא משחקת נפלא, מדברת נפלא, והוסיפי לכך מדי פעם חיבוק עם המשפט "אני כל כך אוהבת אותך". אסור לך לתת לה להרגיש שזה משפיע עלייך כאשר היא אומרת שאת לא אוהבת אותה, את כן יכולה מדי פעם לומר לה כתשובה שאת מאוד אוהבת אותה ולהמשיך במעשייך.. כאם לילדים אני מבינה את הקושי שלך, גם בעלי עובד עד שעות מאוחרות וזה בהחלט קשה כאשר אין לך תמיד מישהו זמין לשתף אותו, מאחלת לך בהצלחה והרבה כח להמשך הדרך............

 

[efratushb]

אודליה יקרה...

גם לי יש ילד בן חמש וחצי שטרח לומר לי כמה הוא לא אוהב אותי(עכשיו זה פחות אבל זה היה נורא) ומנגד לומר כמה הוא כן אוהב את אביו. אז ככה קודם כל אל תשכחי שאת רוב הזמן עם הילדה את הצד המחנך שלה ברוב שעות היום. אני מניחה שכשאביה מגיע הבייתה הוא בטח לא כועס עליה על מה שקרה במשך היום אלה יותר מפגין געגועים וחיבה. זאת אולי לפי דעתי יכולה להיות סיבה. ודבר נוסף אל תתני לזה "להעליב" אותך השתדלי לומר לה כמה את כן אוהבת אותה ולהתקדם הלאה. אולי היא יודעת ומבינה כמה זה עלול לפגוע בך וזה כמו קלף מיקוח כזה. ועוד דבר אחרון טוב שאת בטיפול רגשי אבל מנסיוני זה לא תמיד רק רגשי אולי זה נובע מעוד סיבות למשל אצל בני מצאו בעייה בתחושות וטיפול אצל מרפאה בעיסוק עזר מאוד. אז תנסי לבדוק עוד כיוונים. זה רק מנסיוני האישי אני לא מקצועית. אבל שווה לנסות ו... מקווה שלא יכאב לך הלב. בהצלחה ענקיתתתתתתתתתתתת

 

[האניבי1]

אודליה יקרה

אכן נשמע שאת עוברת התמודדות לא פשוטה. אני לא יודעת אם להגיד לך להגיב או לא להגיב לאמירות הקשות של בתך שאת לא אוהבת אותה, אני לא מכירה מספיק את שתיכן, ולא יודעת מה עומד מאחורי האמירות של בתך ומה היא משיגה באמצעות אמירות אלא, אבל מה שבטוח זה שצריכים להחזיר בניכן את האהבה שאולי התמוססה תחת נטל המטלות היומיומיות והשיגרה. טיפול טוב, מנסיוני, כן אמור לעזור (אמנם לא מיד, אבל כן אולי לאורך כמה חודשים) במיוחד כשהילדה קטנה יחסית, כמו בתך (אם היא היתה מתבגרת הייתי אומרת שאולי זה סיפור אחר). לכן אני מציעה שתעלי מול המטפל/ת שלכן את התחושה שהטיפול לא עוזר. ותראי מה הוא /היא עונה. דרך אגב, לעיתים הטיפול תקוע הרבה בגלל חוסר התאמה בין המטפל למטופל. שוב מנסיוני, לא צריך להיתקע עם מטפל לא טוב לאורך שנים, מטפל זה משהו שנתון להחלפה. בקיצור, אם זה לא משתפר בחודשים הקרובים, הייתי ממליצה לך לבדוק המלצות על מטפלים אחרים באזורך, ולנסות שוב, כי אסור לך לאבד תקווה, אתן רק בתחילת הדרך. נ.ב. תאמיני לי שאני מבינה את תחושת האובדן של אמך במיוחד סביב נושא הטיפול בילדה, אך אם הקשר בניכן התקלקל איכשהוא, נדמה לי שגם אם אמך היתה בסביבה זה לא היה עוזר. הילדה צריכה קשר טוב עם אמא שלה, ופחות עם סבתא שלה.

 

[שמחה19]

אודליה קיבלת תשובות כל כך נכונות

מהבנות פה, השתדלי לאמץ את ההצעות שקיבלת . אתן מקסימות אחת אחת אין לי מה להוסיף עוד. יום טוב לכולנו.

 

[אודליה29 האחת]

לכל הבנות אני עונה

דבר ראשון תודה רבה על ההתייחסות, פשוט אתמול הייתי כול כך שבורה שזה המקום היחיד שאצלחתי לשפוך את הלב. דניאל הבת הגדולה שלי היתה ילדה הכי מקסימה בעולם, היא היתה ילדה שכול כך קשורה לסבתא שלה ז"ל. לסבתא שלה ז"ל היתה רגל קטועה ודניאל היתה מטפלת בה, למשל היה לסבתא שלה ז"ל משחה שהיה צריך לשים על הגדם כאשר היא היתה סובלת מכאבים והכאבים לא היו קלים, דניאל שלי לא היתה מסוגלת לראות את הסבל שלה והיתה לוקחת את המשחה ומורחת לה על הגדם עושה לה מסג' ועוד שואלת אותה עם זה טוב ונעים לה. דניאל נולדה שלושה חודשים לפני שקטעו לאמא שלי ז"ל את הרגל, וכשאמא היתה בשיקום דניאל היתה התקווה שלה. כל פעם אמא היתה אומרת, דניאלי היא השיקום שלי והיתה מאושרת. אני הייתי עובדת שעות מטורפות במשך כל הילדות של דניאל,ואמא שלי ז"ל היא למעשה זאת שגידלה אותה ולכן פה הקשר לאמא שלי ז"ל, אמא שלי היתה אמא ז"ל היתה אמא שניה לדניאלי שלי. כשאמא שלי ז"ל נפטרה , דניאלי היתה בהלם, אותו יום היא הוציאה אותה מהגן עם אבא שלי כמובן, נתנה לה ארוחת צהרים ישבה איתה על אותיות ומיספרים. כשדניאל למחרת חזרה מהגן ושאלה איפה סבתא זה היה היום הראשון שכולנו ישבנו שבעה. היינו כל כך בתוך הכאב שלנו שלא חשבנו לרגע מה עובר על הילדה. ומאותו היום דניאל שלי השתנתה נהפכה לכועסת לנורא עצובה, ועכשיו שהיא בביה"ס היא ילדה מבולבלת כול דבר שוכחת משקרת המון. בגלל כול הבעיות הנ"ל אנחנו לוקחנו באופן פרטי דרך הקופה פסיכולוגית והיה לנו בינתיים מפגש אחד שלי ושל בעלי איתה,ומפגש שני לי ולה. ולכן אני עדיין לא יכולה לדעת אם המטפלת טובה לנו או לא. אתמול שדניאלי נכנסה לעטרף של בכי וצעקות אני לא ראיתי את הילדה שלי ככה בחיים, ובגלל זה אני התמוטטתי. אתן מבינות מה זה לראות ילדה שמרביצה לעצמה לוקחת את האצבעות עם הציפורנים על הפנים שלה ושורטת אותן? לשמוע אותה אומרת שאני שונאת אותה, ולא אוהבת אותה. כבעצם אני עושה הכול בשבילה, ישבתי בבית כמעט שנה בשביל למצוא עבודה שתהיה חצי משרה על מנת שאני אוכל להוציא אותה מהבית ספר ולתת לה את ארוחת הצהרים ובעצם לתת לה תחושה של מה שהיה לה פעם עם אמא שלי ז"ל. בנות אני לא אוכל היום להגיב על התשובות שלכן כי אני נוסעת לנופש ליום נישואים 7 שנים היום נישואים שלי חל ביום שבת. אבל אני אשמח שתגיבו ותנסו אולי להאיר את עייני בדברים מסוימיים וכשאני אחזור אני אגיב על הכול. תודה על אוזן הקשבת שלכן אוהבת אותכן מאוד

 

[סְקָאלִי]

אודליה,

צר לי לשמוע על הכאב הרב שלך. ממליצה לך בהזדמנות לעיין בספר של תמר גרנות, בלעדיך. הספר מעביר את הזרקור אל ילדים שחוו אובדן, [בעיקר של הורה, אבל אצלכם אני מבינה שהקשר היה מאוד קרוב], בנסיבות שונות. הספר מתאר את תגובותיהם הייחודיות של ילדים לאובדן, לא רק בטווח הקצר לאחר שקרה אלא לאורך כל שנות הילדות, ההתבגרות, והבגרות המוקדמת. הספר מבהיר עד כמה ואיך ממשיך נושא האובדן להעסיק את הילד לאורך כל שנות גדילתו, וכיצד ישליך על היבטים שונים של התפתחותו, וכך מסייע למבוגרים להבין באור אחר את ילדותם בצל האובדן. מקוה שאת נהנית בנופש, ושתחזרי עם כוחות מחודשים. ומזל טוב לרגל יום הנישואין!

 

[אשבל1]

חופשה נעימה

 

[efratushb]

מזל טוב ותהני../images/Emo65.gif

 

[אמא של יונייי]

תנוחי תהנו ותחזרי בכוחות מחודשים.

 

[האניבי1]

תגובה נוספת בעקבות מה שכתבת

נשמע שעוברים על הילדה ימים קשים של אבל. סבתא עבורה היתה דמות משמעותית ביותר והאובדן כנראה בלתי נסבל והיא לא יודעת איך לעבד אותו. זה עניין של זמן וטיפול טוב. קצת מוזר שהצגת בהודעה המקורית שהטיפול לא עוזר, כשבעצם אח"כ פירטת שעברו רק שני מפגשים כשרק אחד מהם היה עם הילדה. אחרי מפגש אחד רצית לראות תוצאות ??? בתור אשת מקצוע מתחום הטיפול אני יכולה לייעץ לך ולומר שצריך הרבה אורח רוח, ולעיתים ניתו לראות תוצאות רק אחרי שנה ויותר. אז קחי את הזמן לפני שאת יוצאת הצהרות לכאן או לכאן. עצה נוספת- לגבי הדברים שאת עושה למענה, כמו שתיארת שחיפשת עבודה במיוחד כדי להויצא אותה באחת מבי"ס, תעשי את הדברים רק גם אם הם מתאימים גם לך. אם זה לא מתאים לך משהו ואת "מקריבה" את עצמך למען איזה רעיון, הכעס וחוסר החשק יוצא בסוף. אם זה לא עושה לך טוב בסופו של דבר ההמצאות איתה מאחת בצהריים, אז גם היא לא תהנה מזה ואז זה לא שווה שום רעיון עקרוני שנראה לך חשוב.

 

[אודליה29 האחת]

בנות יקרות,תודה רבה

שמחתי לשמוע דברים טובים ועצות אנסה לפעול על פיהם וכן חזרתי עם כוחות מחודשים אוהבת אותכן אודליה