כואב כואב כואב

[מדמוזל דה לה שמאטה]

כואב כואב כואב

ממש עכשיו התקשרה חברה להודיע, שבעלה של חברה אחרת נפטר. בן 40. אנחנו חברות כבר 30 שנה. כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי. הם היו נשמות תאומות, היא ובעלה. שלושה ילדים קטנים. אבל ממש קטנים. כולם קיוו שיספיק להגיע לבר מצווה של הבכור, עוד שנה וחצי. היינו אופטימים. אני מחכה שהחברה שהודיעה, תתקשר להודיע שהם הגיעו הביתה מבית החולים ואני אסע אליה. פשוט כואב. נורא כואב.

 

[האגס 1]

../images/Emo10.gif

 

[צימעס]

פגשת?

איך את עוזרת לה?

 

[מדמוזל דה לה שמאטה]

הייתי אצלה אתמול

עד 12 בלילה. היא דיברה ודיברה ואנחנו הקשבנו וחיבקנו ובכינו. אח"כ התחלנו לעשות רשימות. עכשיו חזרתי ממנה. עשיתי קניות והכנות לשבעה. למחר יש עוד רשימת קניות לסעודת האבלים. הלוויה מחר בצהרים. הכנו רשימת תורנות בין החברות, כל ערב מישהי אחרת לוקחת אחריות על ניקיון הבית וסידור וארגון. אז הכל מתנקז עכשיו לארגונים וסידורים. היא אישה אמיצה וחזקה מאד. ממש מדהימה. יכולת ההתמודדות שלה מעוררת הערצה. הייתי שם אתמול והיום ואהיה מחר וכל השבוע אבל רק אז תתחיל ההתמודדות האמיתית, החיים האמיתיים עם שלושה ילדים צעירים ובלי שותף לחיים ואבא. לא יכולתי לישון בלילה וכל היום אני שומעת את הקול שלו באוזני ותמונות מכל מיני עולות לי בראש. הכאב הוא ממש פיזי. כואב לי עליו, עליה , על הילדים, כבר לא יודעת על מי יותר, על החיים או על המת.

 

[האגס 1]

יפה מאוד שאתם איתה בכל התהליך

וחשוב גם להשאר איתה במידה מסויימת גם אחרי השבעה. לא להתייחס לזה כאל "אם היינו בשבעה - אז בטח עשינו מה שצריך" אבל מאידך, גם לא יותר מדי לדאוג או ליצור אוירה שיכולה להתפס בצד השני כ"תעוקה" או כ"רחמים". אבל נשמה שאתם מכירים אותה טוב, ובטח תדעו איך לעשות את זה הכי נכון בשבילה.

 

[פלגיה]

../images/Emo10.gif

זה באמת כואב ובאמת עצוב. וזה לא נגמר מהר. אמרה לי חברה אלמנה שעם כל הדברים ה"גדולים" היא הסתדרה: תעודות פטירה, צווי ירושה, מציבה, ואחר כך מעבר דירה, מעבר ארץ, ועוד. מה שהיה שובר אותה בכל פעם מחדש היתה כוס הקפה של הבוקר. אני מקווה בשביל חברתך שתהיו שם בשבילה, לתמוך בה גם בנפילות שעוד יהיו.