כואבת לי הבטן

[אום נבט]

כואבת לי הבטן

מחר בדיקה שגרתית אצל הרופא, לכאורה כלום. אבל למה תמיד התאריכים צריכים להתנגש עם מה שהיה פעם, בהריונות אחרים? גם אז היה יום שישי, בערך אותו שבוע הריון, בדיוק אותו שבוע לפי לוח השנה. חשבתי לדחות את הבדיקה אבל בעוד שבוע יש לי מי שפיר ולא הצלחתי להמנע מהמחשבה הקודרת "בואו נבדוק אם יש דופק לפני שאני נדקרת". אז בבקשה... מחשבות חיוביות, החזקת אצבעות, וכל מילה מרגיעה שיש לכן יתקבלו בברכה... (מבטיחה לצאת מהארון אחרי מי השפיר

)

 

[מעיין ברכה]

../images/Emo45.gif בטח שבטח../images/Emo70.gif

יודעת איך זה, וזהלא פשוט

לי היה דימום בהריון של מנטוס כך שנאלצתי ללכת לראות דופק בדיוק ביום השנה הראשון ליואבי. היה קשה מאוד, אבל החלטתי שזה היפוך של המעגל, מרע לטוב. ב"ה המנטוס ציין השבוע ח"י חודשים להיווסדו

מחכה לעדכונים הטובים ממך

 

[שאליונת]

../images/Emo24.gif כל ההריון של ארד שיבדל"א

חפף על הקשקש את ההריון של אסף כלומר זה הגיע עד לכאלו רמות אבסורד שנכנסתי להריון באותו היום והספירה היתה בדיוק באותו היום בהפרש של שנתיים מבינה אותך לחללוטין זה היה חלק מהזחרדות הקשות כל כך והנפילות

 

[מעיין ברכה]

אבל זה גם התיקון ../images/Emo57.gif

 

[שאליונת]

../images/Emo98.gif

לא נעים לי לומר אבל אם ההריון והלידה של ארד היה אמור להיות חוויה מתקנת להריון וללידה אז חוץ מהתוצאה אני מעדיפה לא לתקן יותר

התוצאה

אבל אין ספק שווה את זה

איך את?

 

[שוגי פלוס]

מבינה כ"כ...

אמנם עדיין מחכה לסקירה השניה, לפני הנשימה שתאפשר להוציא את הבטן, אבל כמה שאני מבינה.אוי כמה שאני מבינה. בזמן בו המתנתי לתוצאות המי שפיר, תוך כדי נבירה' בחלבון לא משו' , כולי הייתי בהיסטריות וחרדות ומה לא. אחרי שקיבלתי את התוצאות הבטתי ביומן ונוכחתי לדעת ,שהשבוע בו פתחתי את 'שרשור המצוקה' שלי היה בדיוק בתאריכים ההם, ביום האישפוז ללידה השקטה ועד לשחרור.והיה מקביל גם בימים. רק כשהסתיים לו השבוע המקביל, משהו בי השתחרר והצלחתי גם לשאוב עידוד מתשובות חכמות שקיבלתי. הנפש והגוף לא שוכחים ומרחק הזמן לא משחק תפקיד. תאמיני שיהיה טוב, ציירי לך תמונה מושלמת של הבהוב דופק על המסך, תראי את החיוך של הרופא ותשמעי אותו מבשר לך בבהירות "שהכל תקין". בהצלחה!!!

 

[מעיין ברכה]

התכוונתי *רק* לתוצאה ../images/Emo88.gif ../images/Emo6.gif

 

[שאליונת]

../images/Emo9.gif אה...ברור../images/Emo6.gif

 

[אום נבט]

../images/Emo41.gif עדכון טוב

אז יש דופק (אמרנו לרופא למה אנחנו לחוצים והוא מייד בדק את הדופק כדי להרגיע אותנו

) כנראה במסגרת 24 שעות החסד, ברגע של בורדריות מוחלטת, סיפרתי לבן שלי על ההריון. האושר הצרוף שהיה על הפנים שלו היה שווה הכל... רק מה, שכחתי שאני לא יכולה לבקש מילד בן 5 להיות דיסקרטי

התגובה המיידית שלו היתה "ביום ראשון אני אספר לגננת!!!" הבנו שכנראה זה הזמן לספר להורים שלנו, כי לא נעים שהגננת (ומן הסתם שאר ההורים בגן) יידעו לפניהם... משתדלת עכשיו להעלים את המחשבות הטורדניות של מה יהיה אם, ובינתיים לנסות להידבק מהשמחה התמימה שלו

 

[א וש ר י]

24 ... שעות של התעלות....

וכנ"ל גם ההמשך...בבקשה..... שמחה תמימה כזו, היא שווה הרבה יותר מהמחשבות הטורדניות שלנו.... אז הלוואי ותדבקי לפחות בקצת מהתמימות. אם בכלל אפשר. לפחות תנסי.... מחכה לעידכון הבא....

 

[תמי ס]

עדכון נפלא

שימשיך בטוב.

 

[מעיין ברכה]

../images/Emo57.gif יופי!

 

[נאשא]

אין לך מושג כמה אני שמחה!!!!!!!

מסוג הדברים שפשוט טוב לשמוע. אהבתי את העניין עם הגננת וילדי הגן: שמחה שזה כבר נתן לך בעיטה לספר להורים. מכיון שאני רק עכשיו מגיבה, אני מרשה לך להתחיל עוד 24 שעות (מותר גם 48) של רוגע.

 

[אום נבט]

באמת הגבת מאוחר מדי ../images/Emo3.gif

איזה רוגע? מחר מי שפיר... הלחץ מתחיל לתת את אותותיו. אז תחזיקו לי אצבעות, כן?...

 

[נאשא]

../images/Emo6.gif

ותפילות בהיכון כמובן. כל המחשבות החיוביות שלי מופנות אליך כרגע. קחי ת'24 שנתתי לך כרוגע מעכשיו עד מחר. מואה גדולה גדולה.