"כד קטן"

[נטשה הרציונלית]

"כד קטן"../images/Emo13.gif

"כד קטן"

קצת התלבטתי אם להעלות את הנושא הקטן שלי, שנראה באמת נורא שטותי לעומת כל השאלות וההתלבטויות שמועלות כאן, והוא גם די

, אבל בסוף אמרתי - מה לעזאזל. אז כך: מי לא מכיר את השיבושים המצחיקים שילדים עושים למילות השירים, בפרט שירי ילדים, כשהמלים אינן מוכרות. גם הבת שלי, זה כבר שנה שלישית מתמידה בטקסט הבא: "כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שם לא נתן." זה אגב שיבוש נפוץ וידוע (יש גם "שמונה ימים שם יונתן", אבל לא אצלנו). בכל אופן, תמיד אומרים שאסור לתקן את השיבושים האלה, ושהילדים יתקנו את עצמם לבד בבוא העת. אתמול הבת שלי סיפרה שבגן הם התחילו כבר ללמוד על חנוכה. היא אמרה: "שאלו אותנו למה בחנוכה אנחנו שרים על כד קטן, ואני עניתי !" שאלתי אותה מה היא ענתה, והיא אמרה בגאווה גדולה: "אמרתי שהיה כד קטן ששמונה ימים לא נתן בכלל שמן. ורק בסוף, ביום השמיני - פתאום נתן שמן ! בגלל זה. זה נס חנוכה !" לפי איך שהיא ספרה את זה בבטחון וגאווה, הבנתי שגם בגן החליטו שלא להעמיד אותה על אי-הדיוק ההסטורי. ואני, האמת, קצת נבוכה מהעניין. דבר אחד זה אם היא קצת משבשת את המלים, ודבר אחר זה אם היא בונה סביב השיבושים האלה תאוריות שלמות... האם באמת אסור לתקן ? אולי אני פשוט אסביר לה ואמנע ממנה מבוכה לשמוע את זה ממישהו אחר ? זה לא שאלה של חיים ומוות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.

 

[בזזזזזזז]

מי אמר לך שאסור לתקן?

"כד קטן"

קצת התלבטתי אם להעלות את הנושא הקטן שלי, שנראה באמת נורא שטותי לעומת כל השאלות וההתלבטויות שמועלות כאן, והוא גם די

, אבל בסוף אמרתי - מה לעזאזל. אז כך: מי לא מכיר את השיבושים המצחיקים שילדים עושים למילות השירים, בפרט שירי ילדים, כשהמלים אינן מוכרות. גם הבת שלי, זה כבר שנה שלישית מתמידה בטקסט הבא: "כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שם לא נתן." זה אגב שיבוש נפוץ וידוע (יש גם "שמונה ימים שם יונתן", אבל לא אצלנו). בכל אופן, תמיד אומרים שאסור לתקן את השיבושים האלה, ושהילדים יתקנו את עצמם לבד בבוא העת. אתמול הבת שלי סיפרה שבגן הם התחילו כבר ללמוד על חנוכה. היא אמרה: "שאלו אותנו למה בחנוכה אנחנו שרים על כד קטן, ואני עניתי !" שאלתי אותה מה היא ענתה, והיא אמרה בגאווה גדולה: "אמרתי שהיה כד קטן ששמונה ימים לא נתן בכלל שמן. ורק בסוף, ביום השמיני - פתאום נתן שמן ! בגלל זה. זה נס חנוכה !" לפי איך שהיא ספרה את זה בבטחון וגאווה, הבנתי שגם בגן החליטו שלא להעמיד אותה על אי-הדיוק ההסטורי. ואני, האמת, קצת נבוכה מהעניין. דבר אחד זה אם היא קצת משבשת את המלים, ודבר אחר זה אם היא בונה סביב השיבושים האלה תאוריות שלמות... האם באמת אסור לתקן ? אולי אני פשוט אסביר לה ואמנע ממנה מבוכה לשמוע את זה ממישהו אחר ? זה לא שאלה של חיים ומוות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.

מי אמר לך שאסור לתקן?
לנו היה "כך הולכים השוטרים" וגם "שנינו שנולים במאזניים". בטח תיקנתי - אחרי זמן מסויים שניצלנו כדי להתפקע מצחוק - אבל תיקנתי. וגם הסברתי למה.

 

[נטשה הרציונלית]

לא יודעת, משום מה

מי אמר לך שאסור לתקן?
לנו היה "כך הולכים השוטרים" וגם "שנינו שנולים במאזניים". בטח תיקנתי - אחרי זמן מסויים שניצלנו כדי להתפקע מצחוק - אבל תיקנתי. וגם הסברתי למה.

לא יודעת, משום מה
כל מי שדיברתי אתו על זה אמר לי ש"אסור לתקן". לא יודעת למה.

 

[מורטון תומפסון]

רצוי לתקן

"כד קטן"

קצת התלבטתי אם להעלות את הנושא הקטן שלי, שנראה באמת נורא שטותי לעומת כל השאלות וההתלבטויות שמועלות כאן, והוא גם די

, אבל בסוף אמרתי - מה לעזאזל. אז כך: מי לא מכיר את השיבושים המצחיקים שילדים עושים למילות השירים, בפרט שירי ילדים, כשהמלים אינן מוכרות. גם הבת שלי, זה כבר שנה שלישית מתמידה בטקסט הבא: "כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שם לא נתן." זה אגב שיבוש נפוץ וידוע (יש גם "שמונה ימים שם יונתן", אבל לא אצלנו). בכל אופן, תמיד אומרים שאסור לתקן את השיבושים האלה, ושהילדים יתקנו את עצמם לבד בבוא העת. אתמול הבת שלי סיפרה שבגן הם התחילו כבר ללמוד על חנוכה. היא אמרה: "שאלו אותנו למה בחנוכה אנחנו שרים על כד קטן, ואני עניתי !" שאלתי אותה מה היא ענתה, והיא אמרה בגאווה גדולה: "אמרתי שהיה כד קטן ששמונה ימים לא נתן בכלל שמן. ורק בסוף, ביום השמיני - פתאום נתן שמן ! בגלל זה. זה נס חנוכה !" לפי איך שהיא ספרה את זה בבטחון וגאווה, הבנתי שגם בגן החליטו שלא להעמיד אותה על אי-הדיוק ההסטורי. ואני, האמת, קצת נבוכה מהעניין. דבר אחד זה אם היא קצת משבשת את המלים, ודבר אחר זה אם היא בונה סביב השיבושים האלה תאוריות שלמות... האם באמת אסור לתקן ? אולי אני פשוט אסביר לה ואמנע ממנה מבוכה לשמוע את זה ממישהו אחר ? זה לא שאלה של חיים ומוות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.

רצוי לתקן
גם אני עם בני הצעיר התבססתי על התאוריה שאסור לתקן , לילד היו הרבה מאוד שיבושי לשון ואני לא תיקנתי . כשהחלטתי להתחיל לתקן תוך זמן קצר מאוד הילד הבין ותיקן את עצמו כיום רמת העברית שלו גבוה ביותר . אני חושבת שצריך לתקן לא במשך עשרים וארבע שעות ביממה אבל את השבושים הבולטים רצוי מאוד לתקן . כפי שאת רואה זה גורם לטעויות בהבנה . מי ששומע את השיבוש בדרך כלל צוחק , זה לפעמים מעליב את הילדים שברוב תמימותם חושבים שהם מבטאים נכון ולא מבינים מדוע צוחקים עליהם.

 

[ibibik]

על הכבאים מבית חשמונאי שמעתם?

רצוי לתקן
גם אני עם בני הצעיר התבססתי על התאוריה שאסור לתקן , לילד היו הרבה מאוד שיבושי לשון ואני לא תיקנתי . כשהחלטתי להתחיל לתקן תוך זמן קצר מאוד הילד הבין ותיקן את עצמו כיום רמת העברית שלו גבוה ביותר . אני חושבת שצריך לתקן לא במשך עשרים וארבע שעות ביממה אבל את השבושים הבולטים רצוי מאוד לתקן . כפי שאת רואה זה גורם לטעויות בהבנה . מי ששומע את השיבוש בדרך כלל צוחק , זה לפעמים מעליב את הילדים שברוב תמימותם חושבים שהם מבטאים נכון ולא מבינים מדוע צוחקים עליהם.

על הכבאים מבית חשמונאי שמעתם?
(באדיבות הסטודנט גן טרום חובה שלי) אני מתקנת תמיד, ומסבירה למה. לפעמים התיקון הוא "עקיף": לחזור על מה שאמרו אבל עם המילים הנכונות. ("איזה יופי שסיפרו לכם בגן על המכבים מבית חשמונאי!"). מודה שלפעמים השיבושים כל כך מתוקים שחבל להכחיד אותם.

 

[נטשה הרציונלית]

כן, גם אני משתדלת לעשות

על הכבאים מבית חשמונאי שמעתם?
(באדיבות הסטודנט גן טרום חובה שלי) אני מתקנת תמיד, ומסבירה למה. לפעמים התיקון הוא "עקיף": לחזור על מה שאמרו אבל עם המילים הנכונות. ("איזה יופי שסיפרו לכם בגן על המכבים מבית חשמונאי!"). מודה שלפעמים השיבושים כל כך מתוקים שחבל להכחיד אותם.

כן, גם אני משתדלת לעשות
"תיקון עקיף", כמו שציינת, אלא שבמקרה של "שמנו נתן" זה פשוט לא נקלט, כנראה שלא תהיה לי ברירה, אני אצטרך פשוט להסביר לה. אפרופו תיקון עקיף, הנה הדיאלוג שלי מאתמול עם אחת הילדות שלי (בת 3.5): היא: "אמא, אני רוצה לצייר, תני לי דפים !"(ב-פ' רכה, לא דגושה). אני: "הנה, בבקשה, דפּים !" אחרי חמש דקות: היא : "אמא, אני צריכה עוד דַפּ" !

 

[mamaWitch]

דונדלק ופרזדע בגינת חמשונאים

כן, גם אני משתדלת לעשות
"תיקון עקיף", כמו שציינת, אלא שבמקרה של "שמנו נתן" זה פשוט לא נקלט, כנראה שלא תהיה לי ברירה, אני אצטרך פשוט להסביר לה. אפרופו תיקון עקיף, הנה הדיאלוג שלי מאתמול עם אחת הילדות שלי (בת 3.5): היא: "אמא, אני רוצה לצייר, תני לי דפים !"(ב-פ' רכה, לא דגושה). אני: "הנה, בבקשה, דפּים !" אחרי חמש דקות: היא : "אמא, אני צריכה עוד דַפּ" !

דונדלק ופרזדע בגינת חמשונאים
שזה כמובן: דונאלד-דק וצפרדע בגינת חשמונאים. אלה היו השיבושים של הגברבר שלי בגיל שנתיים. ובעוונותי, אני מודה, לא רק שלא תיקנתי אלא השתמשתי בשיבושים. הנחמד שכל חברינו ואלה שסביבנו ספגו את השיבושים האלה והם השתלבו בשפה שלנו. עד היום... כך שאם אתם פוגשים מישהו שאומר לכם ניפגש בגינת חמשונאים - מסרו ד"ש ממני. הג'וניור שלי גילה כעבור כמה חודשים שזה לא נכון, והיה מתקן אותי

בסוף ויתר לי... (אמרתי שהוא לא כ"כ הצליח בחינוך שלי? עד היום משתדל אבל כבר בחיוך) פגבי הדפ עם הפ' הדגושה - "בעייה" של ילדים אינטיליגנטים: הם מקישים מדבר לדבר, ובעצם, דיקדוקית, השיבוש הגיוני. אצלינו זה היה ביצה (נקבה) ביצות ברבות, שכן זה סיומת רבות. מקלות (כביסה, יענו אטבים) ביחיד= מקלה. השיבושים האלה עוברים וגם אני אוהבת את השיטה של הדגשה של הנכון, הילדים שומעים ומפנימים. הבעייה ההיסטורית (מתוך הנחה שזה היסטוריה ולא פנטזיה) = שווה לספר את הסיפור הנכון ואף להעיר לגננת כי היום זה בסיפור מישני למדי, מחר יהיה בדבר יותר חשוב. לדעתי, כשמלמדים יש ללמד את הנכון. תגידי.... יתכן שהגננץ לא יודעת את הנכון? (לא אתפלא) או שאולי היא לא ממש הקשיבה למה שהילדה אמרה (גם זה לא יפליא אותי) יאללה... להתחיל להתפיח את הסופגניות. רוצים מתכון?

 

[נטשה הרציונלית]

תודה על התגובה !../images/Emo13.gif

דונדלק ופרזדע בגינת חמשונאים
שזה כמובן: דונאלד-דק וצפרדע בגינת חשמונאים. אלה היו השיבושים של הגברבר שלי בגיל שנתיים. ובעוונותי, אני מודה, לא רק שלא תיקנתי אלא השתמשתי בשיבושים. הנחמד שכל חברינו ואלה שסביבנו ספגו את השיבושים האלה והם השתלבו בשפה שלנו. עד היום... כך שאם אתם פוגשים מישהו שאומר לכם ניפגש בגינת חמשונאים - מסרו ד"ש ממני. הג'וניור שלי גילה כעבור כמה חודשים שזה לא נכון, והיה מתקן אותי

בסוף ויתר לי... (אמרתי שהוא לא כ"כ הצליח בחינוך שלי? עד היום משתדל אבל כבר בחיוך) פגבי הדפ עם הפ' הדגושה - "בעייה" של ילדים אינטיליגנטים: הם מקישים מדבר לדבר, ובעצם, דיקדוקית, השיבוש הגיוני. אצלינו זה היה ביצה (נקבה) ביצות ברבות, שכן זה סיומת רבות. מקלות (כביסה, יענו אטבים) ביחיד= מקלה. השיבושים האלה עוברים וגם אני אוהבת את השיטה של הדגשה של הנכון, הילדים שומעים ומפנימים. הבעייה ההיסטורית (מתוך הנחה שזה היסטוריה ולא פנטזיה) = שווה לספר את הסיפור הנכון ואף להעיר לגננת כי היום זה בסיפור מישני למדי, מחר יהיה בדבר יותר חשוב. לדעתי, כשמלמדים יש ללמד את הנכון. תגידי.... יתכן שהגננץ לא יודעת את הנכון? (לא אתפלא) או שאולי היא לא ממש הקשיבה למה שהילדה אמרה (גם זה לא יפליא אותי) יאללה... להתחיל להתפיח את הסופגניות. רוצים מתכון?

תודה על התגובה !

לא, אין סיכוי שהגננת לא יודעת וגם קשה לי להאמין שהיא לא הקשיבה. הגננת סופר-אינטליגנטית ורגישה. אין לי מושג למה היא לא תיקנה, אולי החליטה לעשות את זה בהזדמנות אחרת. מה, כבר את מתפיחה סופגניות ? אני בינתיים מתאמנת עם הלביבות

 

[נטשה הרציונלית]

אוי, ה"מקלה" שלך הזכירה לי

דונדלק ופרזדע בגינת חמשונאים
שזה כמובן: דונאלד-דק וצפרדע בגינת חשמונאים. אלה היו השיבושים של הגברבר שלי בגיל שנתיים. ובעוונותי, אני מודה, לא רק שלא תיקנתי אלא השתמשתי בשיבושים. הנחמד שכל חברינו ואלה שסביבנו ספגו את השיבושים האלה והם השתלבו בשפה שלנו. עד היום... כך שאם אתם פוגשים מישהו שאומר לכם ניפגש בגינת חמשונאים - מסרו ד"ש ממני. הג'וניור שלי גילה כעבור כמה חודשים שזה לא נכון, והיה מתקן אותי

בסוף ויתר לי... (אמרתי שהוא לא כ"כ הצליח בחינוך שלי? עד היום משתדל אבל כבר בחיוך) פגבי הדפ עם הפ' הדגושה - "בעייה" של ילדים אינטיליגנטים: הם מקישים מדבר לדבר, ובעצם, דיקדוקית, השיבוש הגיוני. אצלינו זה היה ביצה (נקבה) ביצות ברבות, שכן זה סיומת רבות. מקלות (כביסה, יענו אטבים) ביחיד= מקלה. השיבושים האלה עוברים וגם אני אוהבת את השיטה של הדגשה של הנכון, הילדים שומעים ומפנימים. הבעייה ההיסטורית (מתוך הנחה שזה היסטוריה ולא פנטזיה) = שווה לספר את הסיפור הנכון ואף להעיר לגננת כי היום זה בסיפור מישני למדי, מחר יהיה בדבר יותר חשוב. לדעתי, כשמלמדים יש ללמד את הנכון. תגידי.... יתכן שהגננץ לא יודעת את הנכון? (לא אתפלא) או שאולי היא לא ממש הקשיבה למה שהילדה אמרה (גם זה לא יפליא אותי) יאללה... להתחיל להתפיח את הסופגניות. רוצים מתכון?

אוי, ה"מקלה" שלך הזכירה לי
משהו ממש מהיום: אחת הילדות מסתכלת בתאבון על קערה של חומוס, עם קצת פפריקה למעלה. היא: "אמא, זה חריף ?" אני: "יש על זה קצת חריף למעלה". היא: "אז תני לי מזה, רק תנקי ממנו את החורף".

 

[azaria]

כמו שכתבה אמא מכשפה,תיקון עקיף+הסבר

כן, גם אני משתדלת לעשות
"תיקון עקיף", כמו שציינת, אלא שבמקרה של "שמנו נתן" זה פשוט לא נקלט, כנראה שלא תהיה לי ברירה, אני אצטרך פשוט להסביר לה. אפרופו תיקון עקיף, הנה הדיאלוג שלי מאתמול עם אחת הילדות שלי (בת 3.5): היא: "אמא, אני רוצה לצייר, תני לי דפים !"(ב-פ' רכה, לא דגושה). אני: "הנה, בבקשה, דפּים !" אחרי חמש דקות: היא : "אמא, אני צריכה עוד דַפּ" !

כמו שכתבה אמא מכשפה,תיקון עקיף+הסבר
ההסבר הוא תוספת שלי. אכן ההיגיון של הקטנים האלה הוא נכון. המעבר ממקלות רבות למקלה אחת הוא הגיוני מאוד. בדיוק מתאים לכלל של יחידה/רבות. אבל מה לעשות, בעברית שלנו יש לא מעט יוצאים מן הכלל... וגם עניין הפ' עם ובלי הדגש ממש נכון הגיונית. מי שמע על אות שסתם ככה מחליפה את הצליל שלה? ודווקא התיקון תוך כדי תנועה מרשים מאוד. פעם אחת אמרה דפים בפ' רפה, שמעה את אמא אומרת עם פ' דגושה ומיד הפנימה והשתמשה בצורה "הנכונה" כדי לבקש דפ נוסף. כל הכבוד! ובדיוק כאן נכנס ההסבר. אפשר בהחלט להסביר לילדים גם בגיל כזה על בג"ד כפ"ת, ועל כל מיני דברים אחרים. חלק ייקלט וחלק לא. אבל לפחות הילד לא ירגיש מבולבל ולא בעניינים. כי הנה הוא חשב שהבין את הפרנציפּ, והופּ מתברר לו שזה לא נכון. למרות שבעצם הבין נכון רק שנתקל במקרה יוצא מן הכלל. מה שאני נהגתי ונוהג לעשות זה לשבח את הילד על ההגיון הנכון, ולהסביר שבדרך כלל זה נכון (עם דוגמאות כמו ילדה ילדות, מיטה מיטות) אבל הזה יש יוצאים מן הכלל. כמו למשל במקרה של המקלות שנשמע כמו נקבה אך בכל זאת זה זכר. וגם פה אפשר לתת דוגמאות נוספות. דרכים-דרך אחת, חלונות-חלון (ולא חלונה) וכו. כך הילד לא מובך או מבוייש וגם לא ממש מתקנים אותו. נהפוכהו. משבחים אותו ואת יכולותיו. ועל הדרך גם לימדו אותו עוד משהו מעניין ומועיל שעוזר לו להבין יותר טוב ויותר נכון את העולם המוזר הזה שמסביבו. האור בעיניים שלהם כשנופל האסימון שווה כל רגע "שמושקע" בתענוג הזה של להסביר להם.

 

[mamaWitch]

../images/Emo127.gif ../images/Emo45.gif

כמו שכתבה אמא מכשפה,תיקון עקיף+הסבר
ההסבר הוא תוספת שלי. אכן ההיגיון של הקטנים האלה הוא נכון. המעבר ממקלות רבות למקלה אחת הוא הגיוני מאוד. בדיוק מתאים לכלל של יחידה/רבות. אבל מה לעשות, בעברית שלנו יש לא מעט יוצאים מן הכלל... וגם עניין הפ' עם ובלי הדגש ממש נכון הגיונית. מי שמע על אות שסתם ככה מחליפה את הצליל שלה? ודווקא התיקון תוך כדי תנועה מרשים מאוד. פעם אחת אמרה דפים בפ' רפה, שמעה את אמא אומרת עם פ' דגושה ומיד הפנימה והשתמשה בצורה "הנכונה" כדי לבקש דפ נוסף. כל הכבוד! ובדיוק כאן נכנס ההסבר. אפשר בהחלט להסביר לילדים גם בגיל כזה על בג"ד כפ"ת, ועל כל מיני דברים אחרים. חלק ייקלט וחלק לא. אבל לפחות הילד לא ירגיש מבולבל ולא בעניינים. כי הנה הוא חשב שהבין את הפרנציפּ, והופּ מתברר לו שזה לא נכון. למרות שבעצם הבין נכון רק שנתקל במקרה יוצא מן הכלל. מה שאני נהגתי ונוהג לעשות זה לשבח את הילד על ההגיון הנכון, ולהסביר שבדרך כלל זה נכון (עם דוגמאות כמו ילדה ילדות, מיטה מיטות) אבל הזה יש יוצאים מן הכלל. כמו למשל במקרה של המקלות שנשמע כמו נקבה אך בכל זאת זה זכר. וגם פה אפשר לתת דוגמאות נוספות. דרכים-דרך אחת, חלונות-חלון (ולא חלונה) וכו. כך הילד לא מובך או מבוייש וגם לא ממש מתקנים אותו. נהפוכהו. משבחים אותו ואת יכולותיו. ועל הדרך גם לימדו אותו עוד משהו מעניין ומועיל שעוזר לו להבין יותר טוב ויותר נכון את העולם המוזר הזה שמסביבו. האור בעיניים שלהם כשנופל האסימון שווה כל רגע "שמושקע" בתענוג הזה של להסביר להם.

האמת שהדוגמאות שנתתי אלה כל מה שיש לי. לא היו לו עוד טעויות בלימוד הדיבור. איכהו, בכל דבר, גם במוטוריקה, גם בציור, בדיבור... בכל... היה מהרהר, בודק את הנושא (ממש ראו את זה) ואז כשהיה עושה - תמיד נכון. בגלל זה יכולתי "להרשות לעצמי" לנסות לשמר את הטעויות החמודות האלה שניטמעו (עד היום) בשפה המשפחתית. אבל הזכרת לי לגבי הסברים מפורטים. גם אנחנו נהגננו כך. כשהייה בן שנה ומשהו התחיל עם הקטע (המעצבן) של להפיל את הבקבוק ולקרוא שנרים לו. מכירים את זה. רק הקטנצ'יק הזה, אחרי איזה יומיים כמובן שאל "למה הבקבוק נופל למטה ולא למעלה?" אבא שלו, (שהיה עדיין בסביבה הקרובה) פצח בהסבר מקיף על הגרביטציה (שום כוח משיכה.... גרביטציה), סיבובי כדור הארץ, והגיע גם לירח והשמש. למחרת באתי לקחת ילד מהמעון ומצאתי גננת מיואשת. "מה הוא רוצה, הוא מושך אותי לכדור הארץ ואומר לי שוב ושוב: רוצה גובולוס" זה שהגננת שיבשה... נכנס גם לשיבושים במשפחתיים. והוסיפה: "מה הוא רוצה ממני עם הגרביטציה? מה זה בכלל, מה הוא אומר". לא... אני לא אומרת לא להסביר, להפך... סתם לא לצפות יותר מדי מגננות והסביבה...

 

[נטשה הרציונלית]

את הדברים האלה אני דווקא

כמו שכתבה אמא מכשפה,תיקון עקיף+הסבר
ההסבר הוא תוספת שלי. אכן ההיגיון של הקטנים האלה הוא נכון. המעבר ממקלות רבות למקלה אחת הוא הגיוני מאוד. בדיוק מתאים לכלל של יחידה/רבות. אבל מה לעשות, בעברית שלנו יש לא מעט יוצאים מן הכלל... וגם עניין הפ' עם ובלי הדגש ממש נכון הגיונית. מי שמע על אות שסתם ככה מחליפה את הצליל שלה? ודווקא התיקון תוך כדי תנועה מרשים מאוד. פעם אחת אמרה דפים בפ' רפה, שמעה את אמא אומרת עם פ' דגושה ומיד הפנימה והשתמשה בצורה "הנכונה" כדי לבקש דפ נוסף. כל הכבוד! ובדיוק כאן נכנס ההסבר. אפשר בהחלט להסביר לילדים גם בגיל כזה על בג"ד כפ"ת, ועל כל מיני דברים אחרים. חלק ייקלט וחלק לא. אבל לפחות הילד לא ירגיש מבולבל ולא בעניינים. כי הנה הוא חשב שהבין את הפרנציפּ, והופּ מתברר לו שזה לא נכון. למרות שבעצם הבין נכון רק שנתקל במקרה יוצא מן הכלל. מה שאני נהגתי ונוהג לעשות זה לשבח את הילד על ההגיון הנכון, ולהסביר שבדרך כלל זה נכון (עם דוגמאות כמו ילדה ילדות, מיטה מיטות) אבל הזה יש יוצאים מן הכלל. כמו למשל במקרה של המקלות שנשמע כמו נקבה אך בכל זאת זה זכר. וגם פה אפשר לתת דוגמאות נוספות. דרכים-דרך אחת, חלונות-חלון (ולא חלונה) וכו. כך הילד לא מובך או מבוייש וגם לא ממש מתקנים אותו. נהפוכהו. משבחים אותו ואת יכולותיו. ועל הדרך גם לימדו אותו עוד משהו מעניין ומועיל שעוזר לו להבין יותר טוב ויותר נכון את העולם המוזר הזה שמסביבו. האור בעיניים שלהם כשנופל האסימון שווה כל רגע "שמושקע" בתענוג הזה של להסביר להם.

את הדברים האלה אני דווקא
כן מסבירה. מה שקורה זה שלקטנות שלי יש המון שיבושי מלים, בעוד שהגדולה ישר מן ההתחלה דיברה "נכון" לגמרי, ולא עשתה בכלל שגיאות דקדוק. לעומת זאת הקטנות לומדות את השפה בצורה אחרת, זה מאוד מעניין, הן כאילו "בונות" אותה לפי ה"כללים" שיש להן בראש. אז מצאתי שיטה מצויינת: באמצעות הססמא של דתיה בן-דור "למה ? כך זה בעברית !". אני לא מסבירה את ה"כללים" כי מה לעשות, בדרך כלל אני בעצמי לא מכירה את הכללים, ואין לי מושג מתי מדובר ב"כלל" ומתי ב"יוצר מן הכלל". אז במקום זה משחקים במשחק שכזה (כל הזכויות שמורות לדתי בן-דור הגדולה מהחיים !)

: "אומרים מדף אחד - הרבה מדפים, אומרים שרפרף אחד - הרבה שרפרפים, אבל: דף אחד - הרבה דפּים ! למה ? כך זה בעברית!" הן מתות על זה, ויוזמות משחקים כאלה גם לבד, כשנתקלות במשהו שנראה להן "מוזר".

 

[apk]

מסכימה

רצוי לתקן
גם אני עם בני הצעיר התבססתי על התאוריה שאסור לתקן , לילד היו הרבה מאוד שיבושי לשון ואני לא תיקנתי . כשהחלטתי להתחיל לתקן תוך זמן קצר מאוד הילד הבין ותיקן את עצמו כיום רמת העברית שלו גבוה ביותר . אני חושבת שצריך לתקן לא במשך עשרים וארבע שעות ביממה אבל את השבושים הבולטים רצוי מאוד לתקן . כפי שאת רואה זה גורם לטעויות בהבנה . מי ששומע את השיבוש בדרך כלל צוחק , זה לפעמים מעליב את הילדים שברוב תמימותם חושבים שהם מבטאים נכון ולא מבינים מדוע צוחקים עליהם.

מסכימה
(מכריחה את עצמי להתייחס לעניינים שונים מהענין הכואב שלנו) לשירילי היה, כידוע, עיכוב שפתי. זה נסגר בערך בגיל 3 וחודש (ללא כל טיפול) אבל עדיין עם הרבה מאוד שיבושי היגוי. התאוריות אומרות לא לתקן אותם והם יתקנו בעצמם. כך נהגתי תקופה ארוכה ואכן השיפור נמשך, אבל היה מאוד איטי ומלווה בהרבה תסכול מיותר מכיוון כולנו, כולל מכיוונה של שירילי. בתקופה האחרונה שיניתי גישה, ואני לא מפסיקה לתקן אותה והיא היום מדברת הרבה יותר ברור וכולם מרוצים והיא מאושרת.

 

[apk]

ובענין תיקון עקיף/ישיר

מסכימה
(מכריחה את עצמי להתייחס לעניינים שונים מהענין הכואב שלנו) לשירילי היה, כידוע, עיכוב שפתי. זה נסגר בערך בגיל 3 וחודש (ללא כל טיפול) אבל עדיין עם הרבה מאוד שיבושי היגוי. התאוריות אומרות לא לתקן אותם והם יתקנו בעצמם. כך נהגתי תקופה ארוכה ואכן השיפור נמשך, אבל היה מאוד איטי ומלווה בהרבה תסכול מיותר מכיוון כולנו, כולל מכיוונה של שירילי. בתקופה האחרונה שיניתי גישה, ואני לא מפסיקה לתקן אותה והיא היום מדברת הרבה יותר ברור וכולם מרוצים והיא מאושרת.

ובענין תיקון עקיף/ישיר
כשכתבתי שבעבר לא תקנתי אותה אני מתכוונת שבהחלט תיקנתי תיקון עקיף. את זה הבינה אבל לא הצליחה להפנים. עכשיו התיקון הוא ישיר וכולל תרגול של אופן ההגיה הנכון.

 

[ציפי ג]

אני הייתי מתקנת

"כד קטן"

קצת התלבטתי אם להעלות את הנושא הקטן שלי, שנראה באמת נורא שטותי לעומת כל השאלות וההתלבטויות שמועלות כאן, והוא גם די

, אבל בסוף אמרתי - מה לעזאזל. אז כך: מי לא מכיר את השיבושים המצחיקים שילדים עושים למילות השירים, בפרט שירי ילדים, כשהמלים אינן מוכרות. גם הבת שלי, זה כבר שנה שלישית מתמידה בטקסט הבא: "כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שם לא נתן." זה אגב שיבוש נפוץ וידוע (יש גם "שמונה ימים שם יונתן", אבל לא אצלנו). בכל אופן, תמיד אומרים שאסור לתקן את השיבושים האלה, ושהילדים יתקנו את עצמם לבד בבוא העת. אתמול הבת שלי סיפרה שבגן הם התחילו כבר ללמוד על חנוכה. היא אמרה: "שאלו אותנו למה בחנוכה אנחנו שרים על כד קטן, ואני עניתי !" שאלתי אותה מה היא ענתה, והיא אמרה בגאווה גדולה: "אמרתי שהיה כד קטן ששמונה ימים לא נתן בכלל שמן. ורק בסוף, ביום השמיני - פתאום נתן שמן ! בגלל זה. זה נס חנוכה !" לפי איך שהיא ספרה את זה בבטחון וגאווה, הבנתי שגם בגן החליטו שלא להעמיד אותה על אי-הדיוק ההסטורי. ואני, האמת, קצת נבוכה מהעניין. דבר אחד זה אם היא קצת משבשת את המלים, ודבר אחר זה אם היא בונה סביב השיבושים האלה תאוריות שלמות... האם באמת אסור לתקן ? אולי אני פשוט אסביר לה ואמנע ממנה מבוכה לשמוע את זה ממישהו אחר ? זה לא שאלה של חיים ומוות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.

אני הייתי מתקנת
תוך שימוש בחנוכיה כראיה.

 

[נועה לביא]

"אסור לתקן"?

"כד קטן"

קצת התלבטתי אם להעלות את הנושא הקטן שלי, שנראה באמת נורא שטותי לעומת כל השאלות וההתלבטויות שמועלות כאן, והוא גם די

, אבל בסוף אמרתי - מה לעזאזל. אז כך: מי לא מכיר את השיבושים המצחיקים שילדים עושים למילות השירים, בפרט שירי ילדים, כשהמלים אינן מוכרות. גם הבת שלי, זה כבר שנה שלישית מתמידה בטקסט הבא: "כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שם לא נתן." זה אגב שיבוש נפוץ וידוע (יש גם "שמונה ימים שם יונתן", אבל לא אצלנו). בכל אופן, תמיד אומרים שאסור לתקן את השיבושים האלה, ושהילדים יתקנו את עצמם לבד בבוא העת. אתמול הבת שלי סיפרה שבגן הם התחילו כבר ללמוד על חנוכה. היא אמרה: "שאלו אותנו למה בחנוכה אנחנו שרים על כד קטן, ואני עניתי !" שאלתי אותה מה היא ענתה, והיא אמרה בגאווה גדולה: "אמרתי שהיה כד קטן ששמונה ימים לא נתן בכלל שמן. ורק בסוף, ביום השמיני - פתאום נתן שמן ! בגלל זה. זה נס חנוכה !" לפי איך שהיא ספרה את זה בבטחון וגאווה, הבנתי שגם בגן החליטו שלא להעמיד אותה על אי-הדיוק ההסטורי. ואני, האמת, קצת נבוכה מהעניין. דבר אחד זה אם היא קצת משבשת את המלים, ודבר אחר זה אם היא בונה סביב השיבושים האלה תאוריות שלמות... האם באמת אסור לתקן ? אולי אני פשוט אסביר לה ואמנע ממנה מבוכה לשמוע את זה ממישהו אחר ? זה לא שאלה של חיים ומוות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.

"אסור לתקן"?
נשמע כמו סתם פסיכולוגיה בגרוש... נראה לי מאוד נכון לתקן, לא בצורה ביקורתית אלא להסביר. ככה לומדים.

 

[נטשה הרציונלית]

תודה לכולם !

"כד קטן"

קצת התלבטתי אם להעלות את הנושא הקטן שלי, שנראה באמת נורא שטותי לעומת כל השאלות וההתלבטויות שמועלות כאן, והוא גם די

, אבל בסוף אמרתי - מה לעזאזל. אז כך: מי לא מכיר את השיבושים המצחיקים שילדים עושים למילות השירים, בפרט שירי ילדים, כשהמלים אינן מוכרות. גם הבת שלי, זה כבר שנה שלישית מתמידה בטקסט הבא: "כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שם לא נתן." זה אגב שיבוש נפוץ וידוע (יש גם "שמונה ימים שם יונתן", אבל לא אצלנו). בכל אופן, תמיד אומרים שאסור לתקן את השיבושים האלה, ושהילדים יתקנו את עצמם לבד בבוא העת. אתמול הבת שלי סיפרה שבגן הם התחילו כבר ללמוד על חנוכה. היא אמרה: "שאלו אותנו למה בחנוכה אנחנו שרים על כד קטן, ואני עניתי !" שאלתי אותה מה היא ענתה, והיא אמרה בגאווה גדולה: "אמרתי שהיה כד קטן ששמונה ימים לא נתן בכלל שמן. ורק בסוף, ביום השמיני - פתאום נתן שמן ! בגלל זה. זה נס חנוכה !" לפי איך שהיא ספרה את זה בבטחון וגאווה, הבנתי שגם בגן החליטו שלא להעמיד אותה על אי-הדיוק ההסטורי. ואני, האמת, קצת נבוכה מהעניין. דבר אחד זה אם היא קצת משבשת את המלים, ודבר אחר זה אם היא בונה סביב השיבושים האלה תאוריות שלמות... האם באמת אסור לתקן ? אולי אני פשוט אסביר לה ואמנע ממנה מבוכה לשמוע את זה ממישהו אחר ? זה לא שאלה של חיים ומוות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.

תודה לכולם !
אני שמחה לדעת שיש לי "אישור" רשמי לתקן. בעלי מאוד נגד, הוא חושב שאסור, אז מקסימום אני אשלח אותו אליכם

 

[mamaWitch]

ונראה את כולכם

תודה לכולם !
אני שמחה לדעת שיש לי "אישור" רשמי לתקן. בעלי מאוד נגד, הוא חושב שאסור, אז מקסימום אני אשלח אותו אליכם

ונראה את כולכם
מסבירים, ומוצאים הגיון, בסיפור המופרך הזה של כד שהתמלא בעצמו... אני רוצה לבוא לשמוע את זה ולראות את הילדים שלכם באמת מקבלים את הסיפור הזה... הלו... יש לכם ילדים חכמים יותר מהממוצע. אני כבר מזהירה אתכם שזה לא הולך בקלות. ספרו לי איך הסברתם שיראה גם להם הגיוני

כי זה לא אנחנו מוכנים לקבל כל אגדה ופנטזיה כיום (תקופת בחירות, לא?

) והסיפור הזה כבר נראה לנו "היסטוריה". בעיניי הילדה של נטשה הייתה הגיונית יותר מכל הסיפור כמו שנהוג לספרו!!!

 

[נטשה הרציונלית]

אין שום בעיה../images/Emo8.gif

ונראה את כולכם
מסבירים, ומוצאים הגיון, בסיפור המופרך הזה של כד שהתמלא בעצמו... אני רוצה לבוא לשמוע את זה ולראות את הילדים שלכם באמת מקבלים את הסיפור הזה... הלו... יש לכם ילדים חכמים יותר מהממוצע. אני כבר מזהירה אתכם שזה לא הולך בקלות. ספרו לי איך הסברתם שיראה גם להם הגיוני

כי זה לא אנחנו מוכנים לקבל כל אגדה ופנטזיה כיום (תקופת בחירות, לא?

) והסיפור הזה כבר נראה לנו "היסטוריה". בעיניי הילדה של נטשה הייתה הגיונית יותר מכל הסיפור כמו שנהוג לספרו!!!

אין שום בעיה

"אלוהים עשה את זה" פותר את הכל. האמת היא שדווקא כן יש בעיה. הבת שלנו שאלה אותנו יום אחד האם ים סוף "באמת נפתח ובני ישראל עברו בו". אני בלי לחשוב פעמיים אמרתי שזה "רק אגדה", וכשראיתי את המבט הזועף של בעלי תיקנתי: "בעצם, לא יודעים - אולי זה באמת היה", אך זה לא היה מספיק לו, הוא התערב ואמר שכל מה שכתוב בתורה קרה בדיוק כמו שכתוב. הילדה בטח הסיקה מכל זה שמבוגרים נורה מבולבלים. מה לעשות, שלא פתרנו עדיין את הסוגיות האלה ביננו לבין עצמנו.

 

[בזזזזזזז]

אבל זה בדיוק אותו סוג של נס

ונראה את כולכם
מסבירים, ומוצאים הגיון, בסיפור המופרך הזה של כד שהתמלא בעצמו... אני רוצה לבוא לשמוע את זה ולראות את הילדים שלכם באמת מקבלים את הסיפור הזה... הלו... יש לכם ילדים חכמים יותר מהממוצע. אני כבר מזהירה אתכם שזה לא הולך בקלות. ספרו לי איך הסברתם שיראה גם להם הגיוני

כי זה לא אנחנו מוכנים לקבל כל אגדה ופנטזיה כיום (תקופת בחירות, לא?

) והסיפור הזה כבר נראה לנו "היסטוריה". בעיניי הילדה של נטשה הייתה הגיונית יותר מכל הסיפור כמו שנהוג לספרו!!!

אבל זה בדיוק אותו סוג של נס
שמונה ימים התמלא מחדש, או שפתאום ביום השמיני התמלא בהפתאה - אותו סוג של פלא - לא? זו דרכם של נסים - שהם מופלאים.