כדי לגוון

[naama78]

כדי לגוון

קצת את שרשורי האוכל, חוזרת אחורה בשנים. יום כיפור 73. גרה כבר 4 שנים בעיר, אבל חוזרים לבקר בקיבוץ. קיבוץ ספוג קטיושות הלום מלחמות וקרבות. קיבוץ בו הנדנדה נבנתה מול המקלט. ב-67, בהפוגות, יצאנו קצת להתנדנד עד האזעקה הבאה. יום כיפור 1973. הורי בתוך הקיבוץ, אני וחברותי מטיילות. חוצות את הכביש לעבר השדות. מכוניות מעטות בכבישים,לא חריג. סכ"ה כל הסביבה מלאה בקיבוצי השומ"צ. בוודאי בתוך הקיבוץ צולים מאכלי טרפה על הגריל. 14.00.את הדממה מחרידה אזעקה. איפה אני? מה עושים? שכחתי כבר. אבל הזכרונות מזכירים לי. מלחמה. אמא, אבא...מחפשים אותי. בדיוק כמו אז, ב-1967, כשיצאתי מהמקלט להתקלח ונשמעה האזעקה. אז, רצה אימי עם מגבת לגופה לחפש אותי. גם עכשיו מחפשת. אנחנו כבר "עירונים" עכשיו... כמה דקות אחר כך, איחוד משפחות במקלט. בערב- חוזרים לעיר. אנחנו, הנגמ"שים והטנקים. איפה הייתם אתם אז?

 

[ב ו ע ו ת]

במקלט בקיבוץ דרומי

כל ילדי בית הילדים רצו במורד המדרגות ואני, סופגניה שמנמנה, מעדתי ופתחתי את השפה. אחר כך פייסו אותי בשוקולד ואמא שלי באה לישון איתי בלילה ובכתה לי לתוך התלתלים. היא דאגה לאבא שלי שירד עם לאונרד כהן לבדר את החיילים היושבים בקו. אני לא זוכרת הרבה, רק דרגשים ואת הדמעות של אמא שלי.

 

[naama78]

אני

מריחה את ריח שמיכות הצמר על הדרגשים.

 

[ערסlight]

יום כיפור 1967

ביום שישי, [יום לפני המלחמה] אני חניך בקורס מ"כים. היה לנו מסע רגלי מבית אל לגבעת התחמושת. בסוף המסע החלפנו לבגדי א' ויצאנו הביתה. אלה שחזרו עם משאיות הציוד לבסיס כבר לא יצאו. הכוננות תפשה אותם. היו שמועות שגייסו כמה מהשכונה בצווי 8. לא ידענו מה לחשוב. האזעקה תפשה אותי באמצע שש-בש אצל חבר. החברה שלי ליוותה אותי עד לטרמפ הראשון. אני זוכר את המסע ההזוי והארוך בטרמפים לבסיס בעלטה מוחלטת וכבישים עמוסים. זוכר את חוסר המעש של שבועיים הראשונים. הקצינים נעלמו [חזרו ביזמתם ליחידות המוצא שלהם] רק המ"פ נשאר איתנו והסגל הזוטר... אחרכך המשכנו את הקורס. הפעם הבאה שהייתי בבית הייתה אחרי חודשיים.

 

[ערסlight]

נו באמת... 1973

 

[M i c h a l y U S A]

ככה מבלבלים הסטוריה?

חחחחחחחח..ב 67 היינו ממש ילדים קטנים...חוץ מלשמוע מטוסים מרמת דוד..לא ראינו ולא שמענו כלום..

 

[עונה חדשה]

חושבת שכבר כתבתי על זה ../images/Emo6.gif

אבל לא אכפת לי שתצחקו עלי עוד פעם

אז, ילדה בת 10 בערך, משחקת בחצר האחורית של הבנין עם עוד חברה, משחק מלחמה בין יהודים לערבים, היא היתה ערבים אני יהודים

ותוך כדי המשחק, אזעקה שתינו עוזבות את "הנשק" מותחות הגב, ועומדות דום בלי לזוז

אחותה של החברה מוציאה את הראש מהחלון וצועקת לנו בהיסטריה ופחד "מה אתן עומדות דום???????? יש מלחמה!!!!!!

" עזבנו הכל, ואני שלא מבינה את משמעות המילה מלחמה, רצה הביתה ורואה את אבי ז"ל

, כבר עומד לבוש עם בגדי צבא, נשען צמוד למקרר שעליו עומד הרדיו מהעץ של פעם ומקשיב לססמאות שנשמעות שם, תוך שהוא מסמן לי עם היד. שששששששש. כשאני רואה את אבי ז"ל עם מדי צבא הדבר היחידי שאני רואה (אז חחחחח) שהוא חוזר מהצבא ומוציא מהתיק שלו סוכריות זכוכית מכל הצבעים

, ואני מאושרת. נגמרה הקראת הססמאות, ואבי אומר לי "רוצי למקלט עם אמא, התחילה מלחמה".......ואז אני מתחילה עם הפיחודים

עוד זוכרת את רעש הטנקים שנסעו על כביש גהה כל הלילה, אפילו שלא ראיתי אותם

, זה היה מפחיד.

 

[N D R]

אני הייתי ג'ובניק עורפי

בן 13 במקלט (במונחים של היום - קבר בפוטנציה) במרכז ראשל"צ

 

[bennykoo]

אני זוכר את זה טוב,

הייתי בן 11,במעון קליטה בנתניה,"חולה חדש" כמו שאמרו, ודודה שלי התארחה אצלנו בחג,פתאום שמענו בחוץ,מרדיו או השד יודע מה, "גולן,גולן,סיני,סיני",אז הדודה שהייתה וותיקה בארץ הבינה,לא לקח לנו גם הרבה זמן לקלוט,שפרצה המלמחה...ואז עלטה,רעש מטוסים באויר וכל השאר...

 

[שלי 9]

אין זכרונות, הייתי בת שלוש

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

הזיכרון שלי..

זיכרון ראשון.. ערב יום כיפור, אני כמו כולם באותה התקופה ובואותו המקום שגרתי היתי עם אבי בבית הכנסת.. כולם ללא יוצא מן הכלל לבושים לבן עטופים בציצית, נושאים תפילתם אל השמיים... ופתאום אזעקה... מהומה קלה, התלחשושיות, ובין כל המילים שמעתי לראשונה את המילה מלחמה.. מילואים.. לא ממש הבנתי את המשמעות, אבל זוכר היטב שחששתי..חששתי מהלא נודע.. הבנתי שגם את אבי יכולים לקחת למילואים, הבנתי שזה מקום שעלולים לא לחזור מ"שם".. זיכרון חזק ועם זאת קצת מטוטש של ילד בגיל 9 .. זיכרון שני.. סולידריות, אחווה לא היו מילים גסות.. כל ישראל חברים, כולנו אחים לא היו סתם סיסמאות... כולם היו מגויסים להצלת המדינה, כולם היו מגויסים למען החיילים בחזית.. השכנות המקסימות של הורי סוזן, מרי, קמי, טובה.. שכולן כבר לא בחיים.. ואמי שתחיה. לבשו את בגדי הצבא שלהן, עטו עליהן סינור ובישלו את מיטב המאכלים שהכירו.. רצו לתת לחיילים בחזית את ההרגשה הכי טובה שיש, הרגשה של בית, אוכל של אמא.. לרפי (עד 120) היה רכב מסחרי גדול, נדחסנו כולם אל הרכב שלו.. נשים מבוגרות, אמהות, סירים גדולים דברי מאפה, רפי.. ואני הילד הקטן שרצה לראות כל דבר.. כמעט בכל צומת בדרך אל היעד , חנה לו רכב בודד או שניים, ולידו שולחן פתוח עמוס בכל טוב... חיילים שזכו לטעימה אחרונה של הבית בדרך אל החזית.. הגענו לצומת אל עריש.. הקמנו שלוחנות ועזרתי להן לפרוש את כל מה שהביאו, כמות שהיתה יכולה להספיק לגדוד שלם. חיילים עצרו לידינו, והן השכנות המקסימות שלי התייחסו אל החיליים כאילו היו הבנים הפרטיים שלהם.. דאגו לכל אחד מהם שיאכל וישאיר צלחת ריקה.. זיכרון נעים של ילד בן 9 מתקופה קשה וכואבת.. לא מתגעגע..

 

[אילן עיניים ירוקות]

הייתי בן9 זוכר את המשאית הצבאית

ניכנסת לרחוב ונעצרת ליד בית הכנסת,היה ברור כבר שיום כיפור הסתיים,אנשים הדליקו מקלטי רדיו וההזינו למונטה קרלו והבי בי סי ,אזעקה,ההפלה,שמיכות על החלונות,חושך ברחובות,את פנסי המכוניות צבעו בכחול,ולאחר המלחמה על כל רכב הודבקה מדבקה שהיה מצויין בה היום בשבוע שבו הרכב יושבת בכדי שהמדינה תחסוך בדלק. זה היה לפני 33 שנה יום כיפור א. לפני חודשיים סיימנו את מלחמת יום כיפור ב... מחדלים מחדלים מחדלים...

 

[M i c h a l y U S A]

ערב יום כיפור 1973

ערב יום כיפור 1973 חגגנו. הלכנו למועדון שלנו במקלט הראשי. כל לילה שם חגגנו במוזיקה..אורות מיוחדים ..סגולים אדומים..ורקדנו עם ה "דלתות ופינק פלויד " ..עד אור הבוקר. חברה צעירים קבוצניקים..עם מתנדבים מכל העולם. קבוץ דרומי שקט שקט. ערב יום כיפורים. התעוררנו ב 11..לאט לאט רואים כמה חברים על הדשא. שוכבים בשמש..שותים קפה..וככה כולם מתאספים אחד אחד לדשא.. לשיר..לשוחח..המבוגרים בבית הכנסת. אין ארוחת צוהרים היום בחדר האוכל..אין ..המבוגרים צמים..זה יום כיפורים. לא מדליקים רדיו באור יום..אך אתמול רקדנו עד כלות הנשמה. ופתאם שעה 2...ויש צפירה..משו רץ להדליק רדיו..פתאם..רואים אנשים רצים לכיוון חדר האוכל....משו קורה..ואז מבינים..פרצה מלחמה... רוצה לומר ששנים אחר כך הרגשנו ריגשי אשמה בגלל אותה מסיבה ערב יום כיפורים. מאז זה לא קרה. וואו זכרונות.

 

[Rinattt]

ב-73

נראה לי שלא הייתי אפילו בתכנון

אבל אחי הגדול היה

 

[י ל ד ת האור]

מנסה בכל הכוח

להיזכר ולא עולה לי שום תמונה בראש עכשיו אצל ההורים שאלתי אבי אז שירת בקבע גרנו בצפת אני הייתי בת חמש בערך למרות שזוכרת את התקופה ההיא את המלחמה לא זוכרת בכלל ואולי טוב שכך אחותי והורי זכרו הכל גם שחיפשו אותי........

 

[יערית]

יפה הייתי?בב"ש אמא שלי)

סתם,לפחות שנתיים שנשמתי אויר ובטח עוד מצצתי אצבע(טוב עד גיל 15),לא זוכרת דבר! אבל אם תשאלי אותי מגיל 4,משם זוכרת הרבה)

 

[יערית]

יפה=איפה