הרבה פעמים קורה
שאנשים מקבלים תרופה שמאזנת להם את הביוכימיה, הם מרגישים יותר טוב (כי הם לוקחים את התרופה!) ואז נדמה להם שזהו, 'עבר להם' והם מפסיקים לקחת את התרופה המאזנת.
חשוב לזכור שתרופות מסוג זה הן לא אנטיביוטיקה. לא לוקחים אותן כדי לחסל את חיידק החרדה, כי חרדה או כל תסמין רגשי אחר אינו חיידק.
אנשים אחרים נמצאים במעין משא ומתן ארוך ומייגע עם עצמם כי הם לא רוצים לקחת תרופות מאזנות. הם חושבים שהם "יכולים לבד" או *צריכים* לאזן את עצמם לבד בלי תרופה. לא אוהבים את עצמם כמישהו שצריך איזון תרופתי כדי לעבור את היום... ואז מפסיקים את התרופות, ויוצאים מאיזון.
זן שלישי של אנשים מאוכזבים מהתרופה כי מלכתחילה חשבו שאם יקחו אותה החיים שלהם יהיו מושלמים. יש פחדים וחרדות, לוקחים תרופת קסם והופ! אין פחדים וחרדות. אז זהו שלא בגלל שתי סיבות
1- אי אפשר
למחוק ולהעלים פחדים וחרדות לגמרי. הם חלק ממנגנון ההישרדות שלנו ואנחנו די צריכים אותם כדי להיות בערנות איפה שבאמת צריך לפחד ולשים לב לסכנות.
2- גם עם
פחות פחדים וחרדות עדין צריך לקום בבוקר ולהתמודד אם אתגרי החיים. כדור שמפחית פחדים וחרדות לא מפחית את אתגרי החיים מסביבך. עדיין צריך לקום בבוקר, ללכת לעבודה, להתמודד עם אנשים, משימות, לו"זים וכו' וכו'
חלק בלתי נפרד מלקחת תרופות זה לדעת לנהל את עצמך ואת התסמינים שלך תוך שאת מבינה במה התרופה עוזרת, במה היא אינה עוזרת, ובמשך הזמן את לומדת להחליט מה מה את בוחרת: לחיות את החיים בהמון פחדים וחרדות (אבל בלי תרופה) או לחיות את החיים עם פחות פחדים וחרדות - חיים לא מושלמים, מלאי אתגרים כמו לכולנו, אבל עם פחות פחדים וחרדות.
חזרי למי שרשם לך את התרופות ובקשי לעצמך טיפול שילמד אותך להתמודד, לא רק עם הפחדים והחרדות, אלא גם עם היתרונות והחסרונות של הטיפול התרופתי שלך, הבחירות שאת עושה וההשלכות של הבחירות שלך על היום יום.