כדאי לקרוא

sitvaniyot

New member
כדאי לקרוא

מסתובב ברשת, והחלטתי לשתף אותכם: מי קטף את הורד? =========== מי קטף את הוֶרד הרך? מי גרם לכך שלעולם לא יפרח? -"לא אני," אומר האב. מרוחק, קר, שותק ומנוכר כל - כך. "הן ממני נלקח, בכוח נלקח. להאשים אותי?! זה חסר היגיון. אני רוחץ כפי בניקיון." אז מי קטף את הורד הרך? -"לא אני," אומר השופט הזר. חשבתי שאצל האם, מוטב כך. לפחות, כך שיערתי, זה היינו – הך. בפרט או בכלל, ברירת המחדל – שהאם אותו תיקח. להאשים אותי?! זה חסר היגיון. אני מכבס את גלימתי בניקיון." אז מי קטף את הורד הרך? -"לא אני," אמרה האם המפוקפקת, שעד עתה ישבה שותקת. "לא שמעתי, לא ראיתי, לא דיברתי. להאשים אותי, זה משולל היגיון. אני את אימהוּתי רוחצת בניקיון." אז מי קטף את הורד הרך? "לא אני," נבהל העיתונאי זריז המקלדת. "אני סיקרתי בנימה אוהדת. נכון, ניסיתי לעקוף ולפורר את הצו, אבל שליחותי היא מיוחדת ואני מורם מעם. הניחו לי, מחכה לי סְקוּפְּ אחר עכשיו. להאשים אותי?! זה נטול היגיון. אני רוחץ את מעבד התמלילים שלי בניקיון." אז מי קטף את הורד הרך? "לא אני," אמר הֲטוֹקְבֵּקִיסְט, אחד שיודע, "אני רק מגיב, אני רק מגניב. אני רק מפריח שמועות שווא באוויר. אני רק מקלל את המשטרה ומאשים את כולם במצב הנורא. אני רק מקליד בזעם קדוש ובשגיאות כתיב. להאשים אותי? היכן ההיגיון?! אני רוחץ את הֲטוֹקְבֵּק שלי בניקיון." אז מי קטף את הורד הרך? -"לא אני," התכווץ פקיד הסעד מאחורי השולחן. "לקחת אחריות אינני מוכן. בקושי משכורת, בקושי תקנים, אוכלוסיה קשה, כולם תנינים. לא ידעתי שום דבר, עד שהיה כבר מאוחר. מאוחר. להאשים אותי?! זה בלי היגיון, אני רוחץ את הדו"ח שלי בניקיון." אז מי קטף את הורד הרך? "לא אני," אמרה הקשישה המצומקת, "מי אמר שזה תפקידי את הפרח הקטן לגדל? מצידי הוא יכול לִגְדוֹל בגינה של בּוֹרְדֶל. להאשים אותי?! אין בזה היגיון. אני רוחצת את מקל ההליכה שלי בניקיון." אז מי קטף את הורד הרך? "לא אני," אומר הסב המתועב, שאיווה לו את אשת – בנו למשכב, "לא רציתי לרצוח, רק להכות. מכות של סבא הן כמו נשיקות. אז לפרח הקטן הפלקתי מכה. לא ידעתי שימות מיתת – נשיקה. להאשים אותי?! פחחחחח. זה בלי שום היגיון. אני רוחץ את מצפוני בניקיון." אז מי, בשם שמים, מי רצח את הורד הרך ? מי גרם לכך שלעולם לא יפרח? התשובה כמו זולגת מעיניים כחולות מאשימות ודומעות, עצובות ותמות הן היו זועקות, לו היו יכולות -"מי רצח אותי ?! כולכם, בהמות !" קרדיט: גוסטב, מגיב בוואינט
 
בעקבות פרשת רוז, יש לי חשש כבד

שהקריאה המאוד גורפת הזו לדיווח, ללא הדרכה לציבור לגבי "איך תדעו מתי צריך לדווח", תביא לגל של סגירת חשבונות בין שכנים, למשל. אני לא מופתעת מחוסר האחריות של הרשויות, ובה במידה לא מאשימה את התקשורת על שהיא מפרסמת את מה שנאמר לה (מתוך הנחה שהבקשה היא מקצועית). שמעתי אתמול את מנכ"ל הרווחה שמעון איצקוביץ' מדבר. הוא דיבר בשתי תכנית - בתכנית הבוקר של רדיו 99 ובתכנית הבוקר של גל"צ. שמעתי את השניה וסופר לי מה היה בראשונה. התחלחלתי מדבריו - הכל תקציבים ותכניות, שום חמלה ושום טובת הילד. בתכנית אותה שמעתי הוא דיבר על טיפות חלב, שהיו כלי לדיווח ונסגרו. אח"כ הסתבר לי שברדיו 99 הוא אמר שאין קשר למשפחות עם תינוקות ושם נשאל מדוע סגרו עם כך את טיפות החלב, שהיו המקום אליו הגיעו הורים צעירים לקבלת הדרכה. הוא, הפך אותן ל"כלי לדיווח". האם זה מעיד על תרבות ארגונית מעוררת חשש? לטעמי כן. הנה מה שכתבתי על תפקוד הרווחה בפרשת רוז: http://www.notes.co.il/hanna/47133.asp הם מותקפים כעת בכל מיני חזיתות, ובצדק. מתצפית בעבר, כשהם מותקפים הם ממנפים זאת לקבלת תקציבים נוספים.
 
האם לפרסם מקרי רצח של ילדים ועד כמה?

לאחרונה התפרסמו שלושה מקרים נוראים של רצח ילדים בידי מי שהיו אמורים להיות הקרובים ביותר והדואגים ביותר להם, בידי בני משפחתם. אני רוצה לתת היבט שונה מהמודגש בתקשורת: אני חוששת שפרסום מקרי רצח כאלה עלול לעודד הורים אחרים לבצע מקרים דומים תוך חיקויים. כששמעתי על מקרה הרצח השלישי של ילד בן ארבע בידי אימו, מיד עלתה בי המחשבה שאולי האם קיבלה חיזוק למחשבה שעלתה אצלה עוד קודם לכן מהמקרה הקודם של הטבעת הילד בחוף בת ים בידי אימו. כשם שהתקשורת נמנעת מלפרסם מקרי התאבדות של בני נוער כדי לא לעודד בני נוער אחרים מלחקות מקרים כאלה, אני סבורה שעל התקשורת, המשטרה ורשויות נוספות לשקול היטב אם להתיר פרסום מקרים כאלה ועד איזה היקף. מובן שכל הרשויות חייבות לטפל במקרי הרצח ובמניעים שהביאו לכך ולהסיק מסקנות האם היה ניתן למנוע מקרים כאלה וכיצד?
 

sitvaniyot

New member
תשובה -

בארץ יש בין 6-9 מקרי רצח ילדים בידי אחד מהוריהם בשנה. זה לא קורה לא בגלל התקשורת ובטח שלא בגלל הפרסום. ז ה קורה כי ההורה מתקשה לעמוד במטלה של גידול ילד - נדיר. כי הילד לא ממלא את ציפיות ההורה (הכוונה נכה, מפגר וכו..), או כי ההורה במצוקה כלכלית גדולה. בשני המקרים האחרונים זה דומה להמתת חסד. ניסיון לחסוך מהילד גורל אכזר. במקרים של אבות רוצחים שנתקלנו בהם בארץ הסיבה היתה רצון האב לנקום באם על ידי לקיחת הדבר היקר ביותר ממנה. אני בספק שניתן למנוע מקרים אלו, כדי לעשות זאת צריך להכשיר את "הרשויות" ולהכניסן לכל בית במדינה. 3 מקרים זו לא מגפה. כדי למנוע אותם, צריך לחנך לחיי משפחה כבר מגיל בית הספר. אמנם התוכנית לחינוך מיני נקראת חינוך לחיי משפחה, אבל היא לא עוסקת בנושאים כמו איך בוחרים בן זוג או מהם תפקידי ההורה, או איך להתיחס לילדים ולהורים בתוך התא המשפחתי.
 

tudu

New member
התקשורת קצת חוגגת (בבנק) על הדם

מסכים עם מנהלת הפורום, פרסום יתר מעלה את זה למודעות. לא מאמין שהורה ירצח אתהילד סתם כך, ובטח לא בגלל פרסום.. אבל עודף תשומת הלב לא מוסיף..
 

ביפו

New member
כל כך ארוך - ולא מדויק-ש

חבל שמופץ. השיר מנסה לחרוז אבל קורא לרוז- בשם ורד, "כאילו להתחמק מהוצאת דיבה" .וכל השיר - ב"כאילו". במציאות - אין עובד סוציאלי - יש לרוב עובדת, והיא לא אמורה להשתפן מאחורי שולחן ומשרד. גם הטוקבקיסט נראה איום, ונורא, ואפילו השופט - רחמנות עליו... אז מה עוד יש בשיר? את הורד הקטנה,בת 4 - שמאשימה את כולם. לא רק "אנטי חינוכי" אלא אף פוגע בכל אם ,אב, וילד/ה בישראל. בסיפור של רוז - יש המון מן הטוב, החיוב - ולזה אין איזכור בשיר: 1. הנחישות והדבקות במשימה -של מערכות המשטרה שלנו , שלא חסכו בכוח אדם וציוד, חיפשו בכמה מקומות, והי עקביים מאוד בהגעה לרוז , בין חיה או מתה. 2. ההתגייסות של כל מיני עיתונאים ופובליציסטים , בין בהדלפות מהחקירה ובין בהסתרת העובדות הנחקרות מהאשמים הפוטנציאליים. 3. כל הארץ רעשה, וכל המדינה התגייסה למען רוז הקטנה שהובאה מפריז כדי למות בישראל....וזו לא "מלחמת ישראל באויבים ביטחוניים". 4. גם ילדים של בתי-ספר התעניינו הפעם בנעשה ובמקרה המבחיל של סבא שנוטל את האשה של בנו ושב איתה לארץ- כדי להיכנס בעצמו "תחת הסינור של אימא'לה שלו" והמאבבק של אישה שחיה עם אבי בעלה הקודם בנישואין ומקימה בית לעוד שתי ילדות בישראל - מבלי שהיא עצמה תגדלם, אלא בסיוע הסעד והרווחה. המצב הזה של התעוררות והתעניינות - עוד לא היה כמותו בארץ בפלילים ונוער- בילדים ובזכותם להורים טובים יותר. שבת שלום לכל אוהדי רוז בישראל
 
למעלה