כבר שנה חלפה לה
מי היה מאמין מחר תהיה שנה ליום ששינה את חיי שנה ליום שבו הפכתי להיות אמא ואת הפכת להיות סבתא בפעם הראשונה, ביקשת וקיבלת להיות נוכחת בלידה, רק חבל שלא ביקשת ולא נכחת כל השנה
את הביקורים שלך אפשר לספור על יד אחת, וגם כאשר כבר היו ביקורים (מצדך או מצידנו) היתה הרגשה שכולם מחכים שהם רק יסתיימו
. שיצאתי מהבית חשבתי שמשהו ישתנה, שהתחתנתי הייתי בטוחה שעכשיו נצליח לגשר על פערים ולפתח מערכת יחסים, כשהקטנה נולדה עברו כמה חודשים עד שהבנתי שהפערים רק הולכים וגדלים, אי אפשר לשנות אדם שלא רוצה להשתנות. לצערי אחרי ניסיונות רבים הגעתי להבנה שאין ברירה וצריך להרפות, אי אפשר ואני גם לא מוכנה להלחם ולשמר את הקשר בשביל שתינו,, אז אולי אני הפסדתי אמא (שלא ממש הורגשה כל חיי) ואולי זה "בדם שלי להיות מנותקת" (לדבריך בשיחה האחרונה), אבל את הפסדת נכדה מדהימה ומקסימה שלא מכירה אותך בכלל
מי היה מאמין מחר תהיה שנה ליום ששינה את חיי שנה ליום שבו הפכתי להיות אמא ואת הפכת להיות סבתא בפעם הראשונה, ביקשת וקיבלת להיות נוכחת בלידה, רק חבל שלא ביקשת ולא נכחת כל השנה