היום קיבלתי סרטונים
מחברה מדריכה, שהבנות שלה רוכבות אצלי.
הגדולה לפני חצי שנה חוותה משבר, רצתה רק סוס אחד, הייתה מתכווצת ולא מסכימה לעשות כלום מעבר למה שהצליח לה באותו רגע, והיו לנו המון שיחות ועידוד וכו'. דיברנו על זה שמה יקרה כשיהיה לה סוס בבית, או שהיא תלך לבדוק עם אמא סוס לקנייה, היא לא תרכב? מה? רק טרוט? רק לונג'? ותמיד הייתה לה תשובה אחת, רק קוואנטום.
אז יום אחד אמרתי לה, יאללה בואי נעשה עסק. אם את מגיעה ללקפוץ כמו שצריך עם שני סוסים (אחד מהם הוא האהוב עליה), אז סוס השנה (שעברה) אנחנו מביאות את אמא, ועושות שיעור ביחד. אבל עד אז לאמא אפילו אסור לראות את השיעורים, וזו תהיה לה הפתעה של איך התקדמת.
אז נכון, האמא קבלה ממני מדי פעם תיאורי שיעור ועדכוני התקדמות, אבל אסור היה לה לראות.
בסוף השנה, היתה להן רכיבה משותפת. הקטנה הייתה מבסוטה עד השמיים, והאמא יותר

היא לא תארה שהיא תצליח ככה לרכב.
והיום, קיבתי את הסרטונים. הם היו אצל חברים שיש להם חווה, והבנות רכבו על סוסה, שהן לא מכירות, והגדולה (מהסיפור הנ"ל), עשתה טרוטים וקאנטר, גב ישר, מראה שליטה כמו שצריך.
האמא שלחה לי את הסרטונים ואמה, "בזכותך, X רוכבת על סוסה זרה עם המון בטחון".
כולי צמרמורת חיובית. בהחלט אחלה דרך להתחיל את השנה.
אחחחחח כמה שאני אוהבת את העבודה הזו.