עכשיו אני
יכול להיות שזה הולך להיות ארוך , אולי קצר , לא מתחייבת על כלום מסך , מקלדת ומתחילה לרוץ , לעשות סדר במחשבות ובתהיות כאן. לפני שנתיים לא ידעתי מה זה מחשב בכלל ( חוץ מכזה שמפעילים עם דוס וגם אז הילדים היו צרכים להעלות לי את מה שרציתי). חברים שסיפרו לי על האינטרנט ונפלאותיו (אז היתה ההתלהבות מאודיגו והצ'טים בעיצומה)זכו במבט של זלזול - " נו באמת מה קרה לכם, הייתי אומרת ,יושבים מול המסך ומקשקשים , מתלהבים ממה? ממסך דומם , בלי קול, בלי אינטונאציה,בלי הבעת פנים ושפת גוף. אני? אני מעדיפה להתחכך עם העולם, לראות את בני/ות שיחי ,לצאת החוצה , לראות עולם" ואז הגיע המחשב המבהיל הזה ,שלא ידעתי מה עושים איתו , הרי הוא כל כך לא אנושי. לא עברו ימים והתודעתי לנפלאותיו , כמה פשוט ונחמד. באודיגו דיברתי עם חברים וחברות מהחיים (יותר זול מטלפון
), גלשתי בכל מיני אתרים וגם נכנסתי לפרדס לאחד הפורומים לשאול שאלה , התלהבתי כמו ילדה קטנה מהפלא ,כל כך מהר ,לא צריך לחפש ,הכל מוגש בלחיצת עכבר... לא ארבה בפרטים (בטח אתם כבר עייפים) , אבל יום בהיר אחד אחרי פחות מחודש שהתודעתי למחשב נקראתי לדגל , ראיון במשרדי תפוז - חזרתי משם עם פורום משלי (פורום מקצועי
) , ז גם התחלתי יותר להתערבב בפורומים, אבל היה חסר לי מקום בו אוכל לשתף , לדסקס ,להתיעץ וכל מה שיש לנו פה... בקיצקוצ הנה אנחנו פה , אחרי שנה שנה שתרמה לי ה מ ו ן למדתי להעריך את עצמי מבפנים ,באמת להאמין שאני שווה משהו
למדתי לא לבשל חומוסים - לפתוח דברים ולשים על השולחן בלי לפחד (כשזה קשור לעניני הלב, לרגשות) למדתי לזהות מהר יותר מה נכון לי ומה לא הבשלתי לקשר יותר מתמיד גם היו כל מיני קשרים בחיתולים והגיע נסיון של אהבת יש שהיום לצערי נמצא בפרפורי גסיסה אחרונים מבחינתי הפורום מבחינתי הוא החיים האמיתיים , לא מסתתרת אחרי מסכות מביאה את עצמי נטו אוהבת את החברים כאן וזה הוא ה
בדיוק כמו ה
הפיזי עבורי תודה לכם אנשים על הפורום הנפלא הזה שבנינו כולנו יחד תודה לכם על כל מה שנתתם לי בשנה הזאת ויאללה צריך כבר לרוץ , לפתוח ת'שנה השניה | ניצת תוהה אם למישו היתה בכלל סבלנות לקרוא הכל |