כבר שנה
איש אמוציונאלי יקר,
קוראת את הפוסטים ומבינה דבר אחד מהותי וחשוב - אתה מצוי בפוסט טראומה ...תגובותיך אופייניות אך קמעה מוקצנות (לא שופטת), רק מביעה התרשמות.
עליך לקבל בהקדם עזרה, אם תבחר לעזור לעצמך.
כפי שאתה מבין מהאנשים המדהימים המצויים הפורום זה שכולנו מתמודדים עם האובדן- כל אחד עם אובדנו הפרטי.
לטעמי בקורים תכופים בבית הקברות אינם מועילים, ואינם מסייעים..תבחר בחיים לא במוות.
הארוחות המשפחתיות והקשר עם המשפחה מומלצים ביותר , השמירה על האיחוד והייחוד המשפחתי תורם לבריאותך הנפשית ואני שמחה שלקחת חלק בבישולים ואינך מוותר על כך.
מדוע אם כן בחרת לוותר על השאר על עבודה לעומת בהייה במחשב, התעסקות יתר בצילומים של ביאטריס ... תחשוב מה זה עושה לבתך וליתר המשפחה .אני בטוחה שהם אינם מעיזים לומר לך דבר על כך, אך חושבים אחרת בליבם.
תבחר לחיות לצד האבל ומבטיחה לך שזה יקרה בהמשך ..מניסיון שלי כול זה קשה , זה מטלטל אבל תזכור שזה אפשרי.
תשתדל לעשות למען עצמך..תחשוב על דבר אחד שאהבת לעשות , נהנית לבצע עבור עצמך..לא עם זוגתך!
משהו אחד פעם בשבוע או יותר מכך.
כוונתי היא שתחזור לחיות .
דווקא מהמקומות הקשים בחיינו אנו לומדים לצמוח ..שוב מנסיוני.
יש לי אמירה נורא קשה אבל אני אומרת אותה כי אני באמת מאמינה והיא:
אני מודה לבעלי ז"ל שבמותו טרף לי את הקלפים של חיי מחדש...ובחרתי לחיות מחדש...להנות..
מתנצלת מראש אם דבריי נשמעים קשים אך אין לי כוונה אלא רק לחזק אתכם ולומר לכם תהיו אופטימיים ...
שולחת ל חיבוק ענקי ומאחלת לך בהצלחה .
שלך אתי
איש אמוציונאלי יקר,
קוראת את הפוסטים ומבינה דבר אחד מהותי וחשוב - אתה מצוי בפוסט טראומה ...תגובותיך אופייניות אך קמעה מוקצנות (לא שופטת), רק מביעה התרשמות.
עליך לקבל בהקדם עזרה, אם תבחר לעזור לעצמך.
כפי שאתה מבין מהאנשים המדהימים המצויים הפורום זה שכולנו מתמודדים עם האובדן- כל אחד עם אובדנו הפרטי.
לטעמי בקורים תכופים בבית הקברות אינם מועילים, ואינם מסייעים..תבחר בחיים לא במוות.
הארוחות המשפחתיות והקשר עם המשפחה מומלצים ביותר , השמירה על האיחוד והייחוד המשפחתי תורם לבריאותך הנפשית ואני שמחה שלקחת חלק בבישולים ואינך מוותר על כך.
מדוע אם כן בחרת לוותר על השאר על עבודה לעומת בהייה במחשב, התעסקות יתר בצילומים של ביאטריס ... תחשוב מה זה עושה לבתך וליתר המשפחה .אני בטוחה שהם אינם מעיזים לומר לך דבר על כך, אך חושבים אחרת בליבם.
תבחר לחיות לצד האבל ומבטיחה לך שזה יקרה בהמשך ..מניסיון שלי כול זה קשה , זה מטלטל אבל תזכור שזה אפשרי.
תשתדל לעשות למען עצמך..תחשוב על דבר אחד שאהבת לעשות , נהנית לבצע עבור עצמך..לא עם זוגתך!
משהו אחד פעם בשבוע או יותר מכך.
כוונתי היא שתחזור לחיות .
דווקא מהמקומות הקשים בחיינו אנו לומדים לצמוח ..שוב מנסיוני.
יש לי אמירה נורא קשה אבל אני אומרת אותה כי אני באמת מאמינה והיא:
אני מודה לבעלי ז"ל שבמותו טרף לי את הקלפים של חיי מחדש...ובחרתי לחיות מחדש...להנות..
מתנצלת מראש אם דבריי נשמעים קשים אך אין לי כוונה אלא רק לחזק אתכם ולומר לכם תהיו אופטימיים ...
שולחת ל חיבוק ענקי ומאחלת לך בהצלחה .
שלך אתי