planet5000
New member
כבול
שנים שאני מרגיש כבול.
כבול למוסכמות החברה
כבול לנורמות המוסר
כבול לתסביכים לחסמים לתכתיבים
ועכשיו כבול למיטה והכוס האדמוני הנהדר של שירה מעוך על פני הרטובות בעוד היא מצווה "שלא תעיז להפסיק " כשהיא זזה מעט קדימה מגישה ללשוני את פי הטבעת הפועם שלי לכמה שניות וממלמלת "אוי זה אלוהי "
נפגשנו ברכבת לפני כמה חודשים. היא עלתה תחנה אחרי והתיישבה מולי. הרמתי מבט חטוף מעל המקלדת ומנגנון הדרוג האוטומטי לא התאכזב, טיפה מלאה ,שער חום/אדמוני, משקפיים, שפתים מלאות ומבט אופטימי. חזרתי לענייני . רחש חרישי נשמע, הגנבתי עוד מבט, היא קראה את "50 גוונים..." לא קראתי אבל הז'אנר היה מוכר לי. כעבור 40 דקות קמנו לרדת באותה תחנה. היא תחבה את הספר לתיק ומבטינו נפגש לרגע. "ספר מדליק "היא אמרה. "חבל שהגענו ". תהני ושיהיה יום טוב איחלתי לה ומהרתי לצאת כדי להגיע בזמן להרצאה הראשונה בכנס. כשהגעתי נשארו עוד כמה דקות וליד עמדת הקפה פתאום נפגשנו שוב. וואו, את מוכרת צחקתי, "שירה" הושיטה יד בחיוך, "באת להשתעמם איתי "? ברור עניתי, זה עדיין עדיף על יום במשרד. בשלוש השעות הבאות "נהננו" מהרצאה על אופטימיזציה של בסיסי נתונים. בצהריים כבר ישבנו לאכול באותו שולחן וכעבור זמן מה נשארנו רק שנינו. אז מה,הספר שלך יותר מעניין מהסמינר .."אין לך מושג " שירה חייכה בשובבות. הספר זה ברמת עניין תאורטי או שיש גם תרגול מעשי שאלתי כאילו באגביות. שירה כירכמה מעט את פניה וחייכה בעצב קל,"אקדמי לחלוטין "ענתה, "בכול מקרה אין לי בבית פרטנר לזה גם אם הייתה רוצה ". אני מזדהה איתך עניתי, אני די באותו מקום. החלפנו מבטי הזדהות של שותפים לצרה ושירה הפטירה "כנראה יש דברים שנועדו להישאר בספרים ". המשכנו לקשקש ובסוף היום בשליפה שהפתיע גם אותי שלפתי כרטיס ביקור-אם תזדקקי להתייעץ על איזו אינטגרציה מורכבת תרגישי חופשי אמרתי בחיוך,ואני אשמח אם תספרי לי איך נגמר הספר. "בכיף"היא ענתה ונפרדנו. חודש עבר ולא שמעתי ממנה- די כמו שציפיתי ,חוזרים לשגרה וקשה לפרוץ את גבולות היום יום ,להגיע בזמן, לקחת, להחזיר, לקנות לסדר ומה לא. לכן טלפון ממספר לא מוכר הפתיע אותי לקראת הערב כשעמדתי לצאת. שירה הייתה על הקו, ושמעתי שהיא בוכה. מה קורה שאלתי בדאגה. תקשיב, לחשה," חשבתי כול החודש. בגיל 41 אני לא יכולה לחשוב שזהו, כול הגבולות שורטטו הוגדרו ונקבעו. אני רוצה לדבר עם מישהו אם בא לך". הרגשתי פתאום גל חום, משהו שמגישים כשקורה פתאום ארוע מכונן. בטח עניתי, בואי נדבר. וכך בחודש בקרוב תיקשרנו. בשיחות מזדמנות ובמסרים."אני רוצה לנסות כול מיני דברים אבל אני לא יודעת מה ואיך "התוודתה שירה. זה היה מסובך אבל נפגשנו. קבענו שכול אחד יביא מה שבא לו. אחרי כול השיחות האינטימיות עדיין הרגיש קצת מוזר שנפגשנו בחדר. "מדליק אותי כול העניין של קשירות, אני רק לא יודעת אם אני רוצה לקשור להיקשר או שניהם "אמרה בשובבות. אז התחלנו בנסיונות, בהתחלה לגמרי לבושים קשרנו אחד את השני בכול מיני תנוחות. רגליים וידים פשוטות, ידיים קשורות לקרסוליים, ואז קשרתי את שירה בסוג של תנוחות דוגי, טוסיק גבוהה באויר וידיים מאחורי הגב. אפילו שהייתה לבושה לגמרי המראה הזה של שירה חסרת אונים וישבנה בולט לתיקרה חירמן בטרוף. עכשיו הגיע תורי אבל לא יכולתי להתאפק ועם כף היד טפחתי לא מאד חזק על אחת מלחיי ישבנה חסר האונים .שתיקה השתררה. "וואו הפתעת אותי " אמרה שירה בקול מעט רועד "אבל בקטע טוב ,לא חשבתי שננסה היום משהו כזה ".האמת שגם אני אבל יש מושג שנקרא ניצול הצלחה ולכן שאלתי-להמשיך? "כן,אבל לאט "שירה ענתה."ו...גם המכנסיים לוחצות לי " וואו, אוקי,לעזור אני תמיד מוכן. גיששתי ומצאתי את כפתור הג'ינס ובאיטיות הפשלתי את המכנסיים. מתחת נגלה חוטיני דקיק שלא השאיר הרבה מקום לדמיון(אבל עדיין השאיר משהו ) וריח מתוק/מלוח ומעורר נדף מישבנה המשוחרר.מפה התקדמתי. טפיחות חיבה איטיות שהתקדמו לספנקים עדינים וניצנים של אודם הופיעו על לחיי ישבנה. החלטתי לעצור להפעם וכששיחררתי אותה היא אמרה בחיוך מעט מבויש "זו החוויה הכי מינית שהייתה לי שנים, ועכשיו תורך .ותוריד כבר את הבגדים ". חייכתי וצייתתי. שירה קשרה אותי באותה תנוחה וכשסיימה אמרה " תמיד חלמתי ללמוד רפואה מ 2 סיבות. אחת-לעזור ולרפא אנשים והשניה כי תמיד הדליק אותי למדוד חום - ולא דווקא בפה... ". רגע שניה, על מה את מדברת חשבתי ואמרתי. כבר תבין אמרה.שירה כיסתה את עיני ולחשה באוזני "תשחרר ,אל תחשוב יותר מידי, יוצאים להרפתקה " הרגשתי משהו קריר נמרח שם מאחור ובאיטיות שירה התחילה לדחוף פלאג אנאלי עד שהתיישב במקומו. ב 2 ידיים היא התחילה לרפרף על איברי הזקור, נוגעת לא נוגעת. בשלב הבא היא עברה לרצף של ליטופים מהירים שהביא אותי לסף גמירה אבל היא עצרה בשניה לפני גורמת לעונג בל יתואר מעורב בתסכול מטורף. אחרי זמן מה כשעמדתי לאבד הכרה היא הפסיקה, שחררה מעט את הקשרים ומיצבה אותי על הגב אזוק וחשוף לחסדיה. הרגשתי את שדיה הכבדים מתחככים בפני ופטמות זקורות וקשות שהיא הרשתה לי למצוץ .היא קרבה את שפתיה לשפתי וטעם שפתיה, לשונה והריח המדהים שלה העלה את תשוקתי לשיאים חדשים. "בא לי שתעבוד קצת בישבילי אמרה ברכות " כעבור רגע הרגשתי את משקלה על החזה שלי והיא ישבה עלי- הטוסיק המטריף שלה על הפנים שלי והכוס האדמוני ממוקם מעל פי-שפתיים על שפתיים. היה לה ריח מטורף והיא כבר הייתה רטובה לגמרי. פיסקתי עם לשוני את שפתי הכוס שלה והתחלתי ברצף ליקוקים איטי ושיטתי. שירה גנחה בתענוג ובמקביל התחילה להתייחס באופן דומה לאיברי המתחנן משלבת פה שפתיים וידיים. הקצב שלנו הפך מתואם ולפתע הכוס שלה רעד בטרוף בשילוב קילוח חם של נוזלים שהרטיבו את כול פני.ידיה התהדקו על איברי וזה בדיוק היה הטריגר שהביא אותי לגמירה מטורפת שהרגשתי עד העצמות. שירה התירה את כבלי, ונשכבה לידי תשושה, "וואו, אין מילים, אני בעננים " אמרה בדיוק את מה שהרגשתי. אחרי מקלחת חמה על כוס קפה עשינו הפקת לקחים. עשית הרבה רעש אמרתי בחיוך, אולי ג'אג ישקיט אותך בפעם הבאה."אולי "אמרה, "תלוי איך תתייחס לטוסיק הרך שלי, ברכות או במעט קשיחות ".את זה עוד נברר כנראה מלמלתי כשבדיוק צלצול הטלפון העיר אותי מהחלום...
שנים שאני מרגיש כבול.
כבול למוסכמות החברה
כבול לנורמות המוסר
כבול לתסביכים לחסמים לתכתיבים
ועכשיו כבול למיטה והכוס האדמוני הנהדר של שירה מעוך על פני הרטובות בעוד היא מצווה "שלא תעיז להפסיק " כשהיא זזה מעט קדימה מגישה ללשוני את פי הטבעת הפועם שלי לכמה שניות וממלמלת "אוי זה אלוהי "
נפגשנו ברכבת לפני כמה חודשים. היא עלתה תחנה אחרי והתיישבה מולי. הרמתי מבט חטוף מעל המקלדת ומנגנון הדרוג האוטומטי לא התאכזב, טיפה מלאה ,שער חום/אדמוני, משקפיים, שפתים מלאות ומבט אופטימי. חזרתי לענייני . רחש חרישי נשמע, הגנבתי עוד מבט, היא קראה את "50 גוונים..." לא קראתי אבל הז'אנר היה מוכר לי. כעבור 40 דקות קמנו לרדת באותה תחנה. היא תחבה את הספר לתיק ומבטינו נפגש לרגע. "ספר מדליק "היא אמרה. "חבל שהגענו ". תהני ושיהיה יום טוב איחלתי לה ומהרתי לצאת כדי להגיע בזמן להרצאה הראשונה בכנס. כשהגעתי נשארו עוד כמה דקות וליד עמדת הקפה פתאום נפגשנו שוב. וואו, את מוכרת צחקתי, "שירה" הושיטה יד בחיוך, "באת להשתעמם איתי "? ברור עניתי, זה עדיין עדיף על יום במשרד. בשלוש השעות הבאות "נהננו" מהרצאה על אופטימיזציה של בסיסי נתונים. בצהריים כבר ישבנו לאכול באותו שולחן וכעבור זמן מה נשארנו רק שנינו. אז מה,הספר שלך יותר מעניין מהסמינר .."אין לך מושג " שירה חייכה בשובבות. הספר זה ברמת עניין תאורטי או שיש גם תרגול מעשי שאלתי כאילו באגביות. שירה כירכמה מעט את פניה וחייכה בעצב קל,"אקדמי לחלוטין "ענתה, "בכול מקרה אין לי בבית פרטנר לזה גם אם הייתה רוצה ". אני מזדהה איתך עניתי, אני די באותו מקום. החלפנו מבטי הזדהות של שותפים לצרה ושירה הפטירה "כנראה יש דברים שנועדו להישאר בספרים ". המשכנו לקשקש ובסוף היום בשליפה שהפתיע גם אותי שלפתי כרטיס ביקור-אם תזדקקי להתייעץ על איזו אינטגרציה מורכבת תרגישי חופשי אמרתי בחיוך,ואני אשמח אם תספרי לי איך נגמר הספר. "בכיף"היא ענתה ונפרדנו. חודש עבר ולא שמעתי ממנה- די כמו שציפיתי ,חוזרים לשגרה וקשה לפרוץ את גבולות היום יום ,להגיע בזמן, לקחת, להחזיר, לקנות לסדר ומה לא. לכן טלפון ממספר לא מוכר הפתיע אותי לקראת הערב כשעמדתי לצאת. שירה הייתה על הקו, ושמעתי שהיא בוכה. מה קורה שאלתי בדאגה. תקשיב, לחשה," חשבתי כול החודש. בגיל 41 אני לא יכולה לחשוב שזהו, כול הגבולות שורטטו הוגדרו ונקבעו. אני רוצה לדבר עם מישהו אם בא לך". הרגשתי פתאום גל חום, משהו שמגישים כשקורה פתאום ארוע מכונן. בטח עניתי, בואי נדבר. וכך בחודש בקרוב תיקשרנו. בשיחות מזדמנות ובמסרים."אני רוצה לנסות כול מיני דברים אבל אני לא יודעת מה ואיך "התוודתה שירה. זה היה מסובך אבל נפגשנו. קבענו שכול אחד יביא מה שבא לו. אחרי כול השיחות האינטימיות עדיין הרגיש קצת מוזר שנפגשנו בחדר. "מדליק אותי כול העניין של קשירות, אני רק לא יודעת אם אני רוצה לקשור להיקשר או שניהם "אמרה בשובבות. אז התחלנו בנסיונות, בהתחלה לגמרי לבושים קשרנו אחד את השני בכול מיני תנוחות. רגליים וידים פשוטות, ידיים קשורות לקרסוליים, ואז קשרתי את שירה בסוג של תנוחות דוגי, טוסיק גבוהה באויר וידיים מאחורי הגב. אפילו שהייתה לבושה לגמרי המראה הזה של שירה חסרת אונים וישבנה בולט לתיקרה חירמן בטרוף. עכשיו הגיע תורי אבל לא יכולתי להתאפק ועם כף היד טפחתי לא מאד חזק על אחת מלחיי ישבנה חסר האונים .שתיקה השתררה. "וואו הפתעת אותי " אמרה שירה בקול מעט רועד "אבל בקטע טוב ,לא חשבתי שננסה היום משהו כזה ".האמת שגם אני אבל יש מושג שנקרא ניצול הצלחה ולכן שאלתי-להמשיך? "כן,אבל לאט "שירה ענתה."ו...גם המכנסיים לוחצות לי " וואו, אוקי,לעזור אני תמיד מוכן. גיששתי ומצאתי את כפתור הג'ינס ובאיטיות הפשלתי את המכנסיים. מתחת נגלה חוטיני דקיק שלא השאיר הרבה מקום לדמיון(אבל עדיין השאיר משהו ) וריח מתוק/מלוח ומעורר נדף מישבנה המשוחרר.מפה התקדמתי. טפיחות חיבה איטיות שהתקדמו לספנקים עדינים וניצנים של אודם הופיעו על לחיי ישבנה. החלטתי לעצור להפעם וכששיחררתי אותה היא אמרה בחיוך מעט מבויש "זו החוויה הכי מינית שהייתה לי שנים, ועכשיו תורך .ותוריד כבר את הבגדים ". חייכתי וצייתתי. שירה קשרה אותי באותה תנוחה וכשסיימה אמרה " תמיד חלמתי ללמוד רפואה מ 2 סיבות. אחת-לעזור ולרפא אנשים והשניה כי תמיד הדליק אותי למדוד חום - ולא דווקא בפה... ". רגע שניה, על מה את מדברת חשבתי ואמרתי. כבר תבין אמרה.שירה כיסתה את עיני ולחשה באוזני "תשחרר ,אל תחשוב יותר מידי, יוצאים להרפתקה " הרגשתי משהו קריר נמרח שם מאחור ובאיטיות שירה התחילה לדחוף פלאג אנאלי עד שהתיישב במקומו. ב 2 ידיים היא התחילה לרפרף על איברי הזקור, נוגעת לא נוגעת. בשלב הבא היא עברה לרצף של ליטופים מהירים שהביא אותי לסף גמירה אבל היא עצרה בשניה לפני גורמת לעונג בל יתואר מעורב בתסכול מטורף. אחרי זמן מה כשעמדתי לאבד הכרה היא הפסיקה, שחררה מעט את הקשרים ומיצבה אותי על הגב אזוק וחשוף לחסדיה. הרגשתי את שדיה הכבדים מתחככים בפני ופטמות זקורות וקשות שהיא הרשתה לי למצוץ .היא קרבה את שפתיה לשפתי וטעם שפתיה, לשונה והריח המדהים שלה העלה את תשוקתי לשיאים חדשים. "בא לי שתעבוד קצת בישבילי אמרה ברכות " כעבור רגע הרגשתי את משקלה על החזה שלי והיא ישבה עלי- הטוסיק המטריף שלה על הפנים שלי והכוס האדמוני ממוקם מעל פי-שפתיים על שפתיים. היה לה ריח מטורף והיא כבר הייתה רטובה לגמרי. פיסקתי עם לשוני את שפתי הכוס שלה והתחלתי ברצף ליקוקים איטי ושיטתי. שירה גנחה בתענוג ובמקביל התחילה להתייחס באופן דומה לאיברי המתחנן משלבת פה שפתיים וידיים. הקצב שלנו הפך מתואם ולפתע הכוס שלה רעד בטרוף בשילוב קילוח חם של נוזלים שהרטיבו את כול פני.ידיה התהדקו על איברי וזה בדיוק היה הטריגר שהביא אותי לגמירה מטורפת שהרגשתי עד העצמות. שירה התירה את כבלי, ונשכבה לידי תשושה, "וואו, אין מילים, אני בעננים " אמרה בדיוק את מה שהרגשתי. אחרי מקלחת חמה על כוס קפה עשינו הפקת לקחים. עשית הרבה רעש אמרתי בחיוך, אולי ג'אג ישקיט אותך בפעם הבאה."אולי "אמרה, "תלוי איך תתייחס לטוסיק הרך שלי, ברכות או במעט קשיחות ".את זה עוד נברר כנראה מלמלתי כשבדיוק צלצול הטלפון העיר אותי מהחלום...
