לא נכון
מתוך "ספר החינוך" מצוה שפ"ז: שלא לתור אחר מחשבת הלב וראית העיניים ---------------------------------------- שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". עניין לאו זה שנמנענו שלא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם הפך הדעת שהתורה בנויה עליו, לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות (=לכפירה)... ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה... וזה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות יב ב): "ולא תתורו אחרי לבבכם"-זו מינות, "ואחרי עיניכם"-זו זנות... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן - בזכרים ונקבות..." ======================================= כלומר, האיסור הוא לא לחשוב מחשבות המנוגדות לדעת התורה, וכן מחשבות המביאות לידי זנות. אין איסור לראות אישה, שהרי ככה אי אפשר לצאת מהבית, לנסוע באוטובוס, ללכת לפקידה בבנק וכו'. יש איסור להסתכל בה בצורה שמביאה למחשבות זנות. וכן ההפיך - על אישה יש איסור לעשות מעשים שיביאו אותה לידי הן מחשבות כפירה והן מחשבות זנות. ולכן לא עצם ההסתכלות היא בעייתית, אלא התוצרים שלה. אז היכן הגבול? נראה את המשך בעל ספר החינוך: ... ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בעניין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל את האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה... ולכן, לסיכום, השיקול הוא של האדם עצמו (בין אם גבר ובין אם אשה), שיעשה כל מה שהוא יכול כדי לא להביא עצמו למחשבות לא ראויות.
