כבד כבד לי על הלב.

[ט ו ל י ל ה]

כבד כבד לי על הלב.

מצד אחד, שירה הולכת בשמחה לבית הספר. מבקשת שנוריד אותה בשער. אין בעיה, לא צריך ללוות לכיתה. מצד שני, גם עכשיו, אחרי החזרה מהחופש היא חוזרת הביתה עם המשפט: "אין לי אף אחד לשחק איתו בהפסקות". אני יודעת שהמורה מנסה לשדך אותה לכל מיני בנות אבל זה לא עובד כל כך. אני יודעת ששירה היא גם סוליסטית, אבל לא יכול להיות שאין אף אחת שהיא מצליחה להתחבר אליה. אני יודעת גם שהכול יסתדר בסוף אבל זה קורע אותי מבפנים. זהו. שפכתי.

 

[פוליlcנה]

בטח שזה קורע אותך

ניסית לדבר איתה על "איך רוכשים חברים"? להזכיר / לשאול מה היא עשתה בגן בהתחלה כשעדיין לא הכירה אף אחד. לשאול אותה אילו דרכים עולות בדעתה לרכוש חברים ("איך אפשר שכן תהיה מישהי לשחק איתה בהפסקות? מה אפשר לעשות?") ולערוך מן רשימה שבעל פה כזו בה שתיכן מעלות רעיונות. יש כבר רשימת טלפונים? אולי להזמין מישהי הביתה אחה"צ?

 

[חדר משלה]

../images/Emo4.gif בסוף יהיה שידוך שגם יצליח

זו כתה של ילדים שהיא מכירה מגן חובה? או שרוב הילדים חדשים לשירה? אולי להביא מהבית משחק - קלפים, טאקי, גומי (עדיין משחקים גומי?), כל מה שיכול להביא ילדים לשחק בסביבתה? אם היא הולכת לחוג, יש ילדה מהכתה שאתה בחוג ואפשר להזמין אותה לשחק אחר הצהריים? כמו שאמרת, יסתדר בסוף ומקווה שיסתדר במהרה.

 

[DAG the GUN]

אל תדאגי

כשהיא תגדל כול הבנים ירצו לשחק לה.. סליחה איתה...

 

[פלגיה]

יש התמודדויות שלא נוכל לעזור בהם לילדינו

יש דברים, שעם כל הכאב והצער, הם יצטרכו לעבור לבד. מציאת חברים בכיתה חדשה, הם התמודדות כזאת. אני הייתי סוליסטית בעצמי, ואני רוצה לומר לך שחלק מההתמודדות זה בכלל לקלוט את זה - להבין שחברות זה נחמד, אבל לפעמים המחיר גבוה מדי, ואז אפשר להסתדר גם בלעדיהן. יש דבר נוסף והוא חוויה סובייקטיבית. את אומרת "לא יכול להיות שאין אף אחת שהיא מצליחה להתחבר אליה". בנושא הזה כדאי לדבר עם המורה כי יכול להיות שיש כאלה שהיא מדברת איתן - אבל עדין קשה לה לקרוא לזה "חברה", או שיש לה חברה, אבל היא רוצה חברה "יותר טובה", או יותר חברות, והרצון הזה משפיע על ראיית המציאות שלה. הבת שלי היתה ככה בגן חובה. בכל יום היא היתה חוזרת עם "אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי" אבל הגננת טענה שזה ממש לא המצב.

 

[האליפסה]

מסכימה עם דברי פלגיה לגבי נקודת המבט

הסובייקטיבית, ומוסיפה משהו שאולי לא כל כך יעודד - הבת שלי במשך שנה שלמה בגן חובה לא ממש התחברה עם אף אחת. מילדה מאוד חברותית שכל שבוע מארחת/מתארחת אצל חברות מהגן, פתאום היתה לנו שנה של פגישה אחת או שתיים אחה"צ עם חברות מהגן וזהו, שום חברות לא המשיכה. מסתבר שלפעמים גם לילדים קורה שהם בסיטואציה חברתית בה הם לא מוצאים את עצמם. אני שמחה לומר שבינתיים אצלנו בכתה א' העניינים נראים טוב יותר מהבחינה הזו טפו טפו

האם יש לה חברות משנים קודמות שלומדות אולי בכתות מקבילות? הפסקות זה זמן טוב להיפגש איתן. האם בעבר התחברה מהר במסגרות חדשות? אולי זה הקצב הרגיל שלה ולוקח לה זמן. לדעתי, אם יש בנות שהיא מחבבת כדאי לך ליזום מפגשים איתן אחה"צ - אצלכן או אצלן. אולי בילוי של אחה"צ יחד יצליח ליצור בין הבנות חברות שתימשך גם בהפסקות. בכל מקרה, שיהיה

 

[ט ו ל י ל ה]

תודה לכן על כל הדברים, הרבה מהם כל כך נכון.

כן, אני יודעת שההרגשה היא בעיקר סובייקטיבית שלי ואחרי הכובד הראשוני על הלב, החלטנו בעצם לתת לזמן לעשות את שלו ואולי לאט לאט להתערב קצת בעניין אחרי הצהריים בעיקר. היום יש אסיפת הורים סוף סוף בכיתה ומניחה שיהיה יותר קל גם אחרי זה. בין השאר כי סוף סוף תהיה לי רשימת תלמידים בכיתה. בינתיים אנחנו באמת מנסים שהיא תיפגש עם חברים מגלגולים קודמים... שוב תודה ואעדכן אחרי הערב.