כאן נמחקה הודעה

[שָרוֹנִי]

כאן נמחקה הודעה

על ידי הנהלת הפורומים משום שלא עמדה בתקנון הפורום

 

[אשת הדייג]

WOW שרוני

איזה סיפור מרגש. כל הכבוד לך על האינטואיציה שלך. בני כמה ילדייך?

 

[שָרוֹנִי]

אורנה הילדים שלי בני 5 [שנים]

 

[אשת הדייג]

גדולים

ומה בתכנון

 

[שָרוֹנִי]

בן ובת ../images/Emo13.gif

 

[מריני]

../images/Emo24.gifשרוני, מתוקה שלי...

אני מכירה את הסיפור ובכל זאת, הדמעות לא מפסיקות לרדת...קבלי חח על העקשנות וכמובן על הילדים המקסימים...וקבלי גם

 

[שָרוֹנִי]

תודה ../images/Emo9.gif

 

[חיפושית222]

וואה...וואהה...../images/Emo7.gif

למי יש טישו?

 

[מריני]

רגע הפחד שלי...

אשפוזו של בעלי בבי"ח לפני 10 חודשים... בעלי חלה באחד הימים הקרים של דצמבר 2002 בשפעת שלוותה בחום מאוד גבוה שלא ירד במשך יומיים שלושה. כשבוע וחצימאוחר יותר הוא שוב נהיה חולה, כדי שהקטנטונת ואני לא נדבק וכדי שיהיה לו שקט בבית החלטנו שאחה"צ ניסע להורי, ובעלי ישאר בבית עם טרמוס של תה לידו. כשחזרנו, אפילו לא יצא לי לדבר איתו מפני שישן. בבוקר שוב החלטנו שאצא עם הקטנה מהבית, אך כששאלתי אותו איך הוא מרגיש הוא אמר שלא הצליח לתת שתן כבר יותר מ-24 שעות ושהוא בקושי יכול ללכת או לעמוד על הרגליים, מיד את הקטנה השארנו אצל גיסתי, ואני והוריו נסענו למר"מ ומשם עם הפניה לתל-השומר. קודם כל שמו לו קטטר כדי שהשלפוחית תתרוקן, ואח"כ לאחר סדרת בדיקות שכללו גם אמ.אר.אי לעמוד השדרה, גילו שיש לו דלקת בעמוד השדרה ובראש. מיד אישפזו אותו במחלקה הנוירולוגית...הוא היה שם במשך שבוע, כאשר בכל יום באים המון רופאים לבדוק אותו ומנסים לברר מהו הנגיף הזה שתקף אותו ולא מצליחים לגלות, למען האמת, עד היום לא יודעים מה זה היה. אחרי חמישה ימים הוא הצליח לתת שתן לבד ורק אחרי שבוע העבירו אותו לשיקום בתל-השומר, שם הוא היה במשך חמישה ימים. כשהוא חזר הביתה לא היתה יותר מאושרת ממני. כל השבועיים האלו חששתי נורא בעיקר בגלל חוסר הוודאות. לראות את בעלי, אהובי, שוכב כך חסר אונים, היה מאוד קשה, הרי הוא הגיבור שלי, האחד שאיתו אני מתכננת לחיות כל החיים ופתאום כזה דבר נופל עלינו. מ פ ח י ד... היה גם קשה לראות הקטנטונת, מפני שהיא מאוד קשורה אליו, היא היתה בת שנה ו-11 חודשים, כבר גדולה, מבינה ומדברת. שאלה כל הזמן על אבא שלה. וכשהוא חזר הביתה, היא נהייתה חולה ובמשך שבועיים כמעט, אסור היה להם להיפגש כדי שהוא לא ידבק. כך שיצא שהם לא התראו במשך חודש... היום הוא כבר בריא

ופעם בשלושה חודשים עליו להיות במעקב בתל-השומר.

 

[שָרוֹנִי]

מריני ..ראשית ../images/Emo24.gif

הרגעים האלה של הפחד בו אנו חסרי אונים ....הם הרגעים הקשים ביותר .. מאחלת רק בריאות

רק אהבה והמון רגעים של שמחה ואושר

 

[liat ליאת]

ב"ה שהיום הוא בריא ../images/Emo57.gif

ותגידי לו שלא יוריד לך את ה

לתחתונים עוד פעם

 

[נויה של 4]

רק בריאות

 

[עדי של יובל]

רגעי פחד? יש כמה...

אבל לא דרמטיים כמו שלך שרוני

מה שזכור לי הכי הרבה, זה הרגע שבו הודיעו לי שאמא שלי בטיפול נמרץ... אמא שלי חולת סרטן, במסגרת הבדיקות שהיא עוברת, היא היתה צריכה לעשות בדיקת הדמיה...הזריקו לה איזה חומר שגרם לה לתגובות אלרגיות קשות של התנפחות וחוסר נשימה... אחי עובד כמאבטח באותו בית חולים בו נבדקה והוא היה זה שהתקשר ליידע אותי...אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון שלו אליי בתשע בערב (כמה שעות לאחר שכל הבלגן התחיל) בה הודיע לי שהיא שוכבת בטיפול נמרץ...הוא לא ידע הרבה ממה שקורה ואני מיד נכנסתי ללחץ...טיפול נמרץ לא נשמע טוב, נכון? לקחתי את יובל אל חמותי ונסעתי עם הבעל לבית החולים כשכל הדרך אני מתפללת שנגיע כבר...כשהגענו קיבלנו רשות להכנס אליה לחדר לזמן קצר... כשנכנסתי נבהלתי, היא היתה נפוחה כולה, עם צינור הנשמה בתוך הגרון וכל המכשירים האלה מסביב...אח"כ בשיחה עם הרופא כל הזמן שאלתי אם היא תצא מזה, הוא אמר שנראה לו שכן, כי טיפלו בה בזמן, בגלל המצאות מכון ההדמיה בביה"ח וזה בעצם מה שהציל אותה... אני מסתכלת עליה היום ולא מאמינה שבאותו יום היא כמעט הלכה לנו...

 

[שָרוֹנִי]

רק בריאות לאמא שלך ../images/Emo24.gif

מקווה שהיום היא בסדר והכל נשאר רק זכרון מפחיד ...

 

[liat ליאת]

בריאות, בריאות ושוב בריאות ../images/Emo57.gif

שתצא מזה מהר מהר ותהיה בריאה ושלמה

 

[אשת הדייג]

כל הבריאות שבעולם לאמא שלך../images/Emo24.gif

 

[נויה של 4]

הרבה בריאות לאמא שלך

 

[liat ליאת]

וואוווו איזה סיפור ../images/Emo5.gif

לי, תודה לקל אין סיפור כ"כ מפחיד

 

[r66]

גם לי יש סיפור, אבל אח"כ..

 

[פנינה ושלושת הדובים]

וואו איזה סיפורים מפחידים

הסיפור המפחיד שלי: תומר שלי בת שלוש וחצי. כשהייתה בת חודש היינו איתה בבריכה. בערב, היא העלתה חום, שרק עלה ועלה למעלה. בבוקר כשקמנו היא כבר הייתה בוערת. אינטואיציה של אמא, רצתי איתה לבי"ח. לרופא אפילו לא חשבתי ללכת הגענו לשם ואיבחנו שהיא סובלת מדלקת קרום המוח. לקחו לה בדיקה מהגב (איפה שעושים זריקה אפידורלית) כאני בחוץ, לא נתנו לי להיות איתה בחדר. רגע הפחד שלי הוא הציפייה לתשובות, האם זה וירוס או נגיף. וירוס זה חולף, נגיף גורם לבעיות, שלא נדע. לשמחתי היא "רק" חטפה וירוס. היום שלוש שנים וקצת אחריי, יש לי ילדת קסם בבית, אני מאוהבת בה בטירוף (כן, לפעמים מעירים לי שהיא יותר מידיי והאחים שלה פחות) וכל חום שיש לאחד מהילדים, אני חוטפת פיק ברכיים ומתה מפחד