לא זו לא. אילו זו הייתה המשמעות היא הייתה כתובה בו מפורשות
הם לא משחקים במשחקים וברמיזות נסתרות. הנקודה שלו אינה להמליץ לאף אחד לשתות קולה (והוא לא עשה זאת) או לטעון ששתיית קולה היא בריאה, שאכילת תפוח אינה בריאה וגם לא נעשתה שום השוואה בין קולה לתפוח. ממש לא. פירוט הרכיבים בתפוח נועד להבהיר שגם מזון טבעי מכיל כימיקלים, חומצות ולפעמים אפילו רעלנים מסוימים, אבל כמו כל דבר בחיים, זו שאלה של מינונים.
 
הפרסום ב"מדע גדול בקטנה" לא היה המלצה תזונתית. הוא היה תרגיל בחשיבה ביקורתית, מדעית מול תעמולה שקרית. הוא ניסה לתת הקשר ולפרק את ההפחדות המוגזמות, להסביר שלא צריך בהכרח לפחד אוטומטית ממילים כמו "כימיקל" או "חומצה" אלא לבדוק במה מדובר, לבדוק מינונים, לבדוק מה רלוונטי ועוד.
 
העובדה שההפחדות (שהוא התייחס אליהן) מוגזמות לא אומרת שקולה בריאה (ולכן זה גם לא נאמר). היא רק אומרת שהיא לא תמוסס לך את השיניים או תנקב לך את המעיים או השד יודע מה. וגם העובדה שיש בה הרבה סוכר (וזה נכון) לא אומרת שהיא בריאה, אלא רק שהיא לא גרועה יותר משתייה ממותקת אחרת. כלומר ההפחדה הממוקדת דווקא בקולה היא מגמתית, אין בה יותר סוכר משתייה מתוקה אחרת, ולכן מגוחך להיטפל דווקא אליה כאילו היא היא ורק היא השטן בהתגלמותו.
 
אתה לוקח כל דבר לנקודת הקיצון, וכבר הבהרתי לך עד כמה זה לא נכון. בין "זה בריא, תאכלו את זה!" לבין "זה איום ונורא, זה יהרוג אתכם!" יש סקלה רחבה של אפשרויות. לא כל מזון שאינו "מזון בריאות" הוא אסון נורא שאסור באיסור חמור להכניס לגוף. לאנשים שונים יש שיקולים שונים ולא כולם מחפשים להיות מושלמים ולאכול הכי טוב ובריא שרק אפשר.
 
ותעשיית המזון אינה בהכרח אסון, ורשימת רכיבים במוצר גם לא. אפשר בהחלט לבדוק ולשקול כל מקרה לגופו. מי שרוצה להימנע מהכול באופן גורף – זכותו; אבל מי שרוצה קצת לדעת ולהבין מעבר, ובכן, לשם כך הם שם (בין היתר).