אינתי עמרי
New member
כאילו מה?!
אז בסדר אתה חייל קרבי, לוחם, חוזר פעם בקיבינימט מהצבא... אל תבכה אומרים לך אתה בחרת בזה. דוגרי אני מרוצה מזה. לתרום כמה שיותר, קרבי זה הכי אחי. באמת שטוב בצבא, אתה מתקדם הולך לך כמו שצריך והנה אתה עומד להתחיל לך בדרך חדשה. קורס קצינים. באמת הכי טוב. הכרת אותה בצאט. עם המזל שלך עם נשים אתה דיי הססן, כי נו תכלס, מאז החברה שלך לפני יותר מדי זמן לא היה כלום, גם כי לא היית הרבה בבית, ושכן היית, או שהיית נרדם מעייפות או שסתם היית חנון והלכת לישון אחרי ארץ נהדרת. מעגל קסמים כזה. אין אהבה, לא יוצאים, לא מכירים, אין אהבה. בעייה. אבל חפיף נו מה הסיכוי שיהיה מזה משהו. לטס גיב איט א שוט. טוב, מחליפים תמונות, מספרי טלפון אפילו זה נראה לא רע בכלל. קובעים להפגש אחרי מספר ימים. אתה מתחיל להרגיש שמח שסוף סוף תכיר מישהי ברגילה הזאת. נפגשים. לגיטימי להיות ביישן. מוזר אמנם שלא היו לך כל כך הרבה רגעים כאלה עם בחורות, אבל בסדר אמרת במשך שעה שטויות, החלפת צבעים, רעדו לך קצת הברכיים. הכל הולך. אבל אז זה בא. על החיים ועל המוות. נתת לה נשיקה. מאן, כמו לרכב על אופניים. (אגב, זה מסביר את המצב שלך, מי מדמה את זה לנסיעה על אופניים לעזאזל?!) שדיברת עם החברה בצבא ואמרו לך אל תדאג זה יגיע, תמיד אמרת יגיע כן, אולי כמו חיוב בכביש 6, אבל לא לך. ובאמת שלא היה כלום. אבל אז כן זה הגיע. ואולי כן הגיע לזמן לפתוח את הלב שלך לדברים חדשים. וכמו מגנט ההרגשות האלה מגיעות. הלב שלך מחליט שזהו, הוא התאהב בה. מבחינתך תסכים. אם לא, חופשי פרפרים בבטן ותחושות מוזרות, חיוך של מליון דולר על הפנים. אז רגע, שאני אסנן? מה פתאום. בואו נלך על זה? יודעים מה? בואו נלך על זה לגמרי? ההגיון עוד ניסה להגיד משהו לפני שהלב גמר אותו במכת אגרוף מתוחכמת, "אבל זה רק ההתחלה" אז מה אם זה רק התחלה ולא ברור אם זה באמת משהו כמו שאתה רוצה. מבחינתך זה זה. ושההגיון, נו, שיילך לחקור את טננבאום. אז כולך אושר. הנה זה הגיע. אז מה אם היא גרה דיי רחוק ממך, הולכת גם להתחיל משהו טוב בצבא, שעם מזל יגרום לך לא לראות אותה הרבה זמן. גבר גבר, אתה ברגילה אתה קצת בחופש, והיי אתה מאוהב, אז שוב, ההגיון הלך כבר מזמן, חופשי הזמן להכנס לאיזה סרט רומנטי טוב. מדברים בטלפון, במחשב גם. ואתה רק אושר. אז אמרת ככה פתאום, תשמעי אני אוהב אותך. זה לא שרק נפגשתם פעם אחת, אתה אוהב! אז כמו בשיר של סינטרה, אתה חונק. ככה אתה מרגיש. אבל נו מילא. היא גם ככה נסעה לאן שהוא הסוף שבוע. נקווה שזה לא היה יותר מדי. היא לא מתקשרת כי היא נוהגת את אומר. אתה מסכים. היא בטח עסוקה או משהו אתה אומר. אתה מקווה שאתה צודק. בכל מקרה שאתה כן מצליח לתפוס אותה, היא אומרת מה שאתה רוצה לשמוע שזה בכלל לא חונק וגם טוב לה. מעולה! עובר יום, ועוד אחד ועוד אחד. דיבורים בטלפון, היא עסוקה זה בסדר. ואז מגיע לו הביטול לאותו יום שתכננת כבר שבוע. זה צבא אתה אומר, מה אני כבר יכול לעשות? בצדק... וככה עוד יום שאתה מתחיל לחוש אולי היא מתחמכת? לא היא אומרת היא לא. אז סבבה. בואו נפגש... ואז הגיע היום. שמשום מה התחיל טוב, אבל נגמר לא משהו בכלל. ניסת לקבוע איתה משהו. טלפון אחד ואני חוזרת. והיא לא. טוב, רגע, ההגיון לא פה הרי, אז בואו נסע אליה. נסעת. עלית על מדים (ברגילה, זה לא כזה פשוט), ונסעת לך. הגעת למקום מפגש ונאדה. אין עונה. רק הודעת טקטסט חביבה "תלך..." אממממ. והסרט התחיל. הלכת באמת. עלית בחזרה לרכבת שאתה מתחיל לכתוב את התסריט. ואיך שזה הולך... אוסקר. מגיע הביתה. לא שמח. אולי בכל זאת הייתה אי הבנה ומחר ניפגש? פותח את האי סי קיו, מקבל את ההודעה ומבין שזהו. זה הולך מהר מדי בשבילה. אתה עצוב, מאוכזב, אולי טיפה כועס, אבל כעס לא יעזור כאן. היא כנראה לא מעוניינת. הביטחון העצמי שלך חוזר בצורת נמלה, ואתה מתחיל לשמוע קולות, ורחמים עצמיים, וכו וכו וכו. זה באמת לא כעס, רק אכזבה. הלב שלך כל כך חיכה למישהי שתבוא אליו אחרי כל כך הרבה זמן של להיות לבד, והיא באמת הייתה שם לקצת זמן. והיית פתאום ממש מאושר. הבנת שזה מה שהיא חסר לך, לא כסף, לא הצלחה במה שאתה עושה, שאהבה זה באמת מה שעושה את כל התמונה לטובה. וזה כבר לא שלך. והנה נגמרת הרגילה, ומתחיל לו הקורס. שוב תחזור הביתה פעם ב.. שוב תהיה עייף. או שפשוט לא תצא לך ותשאר בבית. זה לא דכאון. כאילו מה?! אתה באמת חושב שאתה מבין נשים. אתה באמת חושב שאתה מבין ובסוף אתה לא. נשאר לך עם הלב קצת שבור. ובעיקר מאוכזב. אבל נשים, נשות תבל. תדעו לכן שלא מוותרים. קשה יש רק בלחם. ולי יש אהבה, והיא מתישהוא תנצח. מתישהוא. יהיה טוב, בסוף הכל מסתדר.
אז בסדר אתה חייל קרבי, לוחם, חוזר פעם בקיבינימט מהצבא... אל תבכה אומרים לך אתה בחרת בזה. דוגרי אני מרוצה מזה. לתרום כמה שיותר, קרבי זה הכי אחי. באמת שטוב בצבא, אתה מתקדם הולך לך כמו שצריך והנה אתה עומד להתחיל לך בדרך חדשה. קורס קצינים. באמת הכי טוב. הכרת אותה בצאט. עם המזל שלך עם נשים אתה דיי הססן, כי נו תכלס, מאז החברה שלך לפני יותר מדי זמן לא היה כלום, גם כי לא היית הרבה בבית, ושכן היית, או שהיית נרדם מעייפות או שסתם היית חנון והלכת לישון אחרי ארץ נהדרת. מעגל קסמים כזה. אין אהבה, לא יוצאים, לא מכירים, אין אהבה. בעייה. אבל חפיף נו מה הסיכוי שיהיה מזה משהו. לטס גיב איט א שוט. טוב, מחליפים תמונות, מספרי טלפון אפילו זה נראה לא רע בכלל. קובעים להפגש אחרי מספר ימים. אתה מתחיל להרגיש שמח שסוף סוף תכיר מישהי ברגילה הזאת. נפגשים. לגיטימי להיות ביישן. מוזר אמנם שלא היו לך כל כך הרבה רגעים כאלה עם בחורות, אבל בסדר אמרת במשך שעה שטויות, החלפת צבעים, רעדו לך קצת הברכיים. הכל הולך. אבל אז זה בא. על החיים ועל המוות. נתת לה נשיקה. מאן, כמו לרכב על אופניים. (אגב, זה מסביר את המצב שלך, מי מדמה את זה לנסיעה על אופניים לעזאזל?!) שדיברת עם החברה בצבא ואמרו לך אל תדאג זה יגיע, תמיד אמרת יגיע כן, אולי כמו חיוב בכביש 6, אבל לא לך. ובאמת שלא היה כלום. אבל אז כן זה הגיע. ואולי כן הגיע לזמן לפתוח את הלב שלך לדברים חדשים. וכמו מגנט ההרגשות האלה מגיעות. הלב שלך מחליט שזהו, הוא התאהב בה. מבחינתך תסכים. אם לא, חופשי פרפרים בבטן ותחושות מוזרות, חיוך של מליון דולר על הפנים. אז רגע, שאני אסנן? מה פתאום. בואו נלך על זה? יודעים מה? בואו נלך על זה לגמרי? ההגיון עוד ניסה להגיד משהו לפני שהלב גמר אותו במכת אגרוף מתוחכמת, "אבל זה רק ההתחלה" אז מה אם זה רק התחלה ולא ברור אם זה באמת משהו כמו שאתה רוצה. מבחינתך זה זה. ושההגיון, נו, שיילך לחקור את טננבאום. אז כולך אושר. הנה זה הגיע. אז מה אם היא גרה דיי רחוק ממך, הולכת גם להתחיל משהו טוב בצבא, שעם מזל יגרום לך לא לראות אותה הרבה זמן. גבר גבר, אתה ברגילה אתה קצת בחופש, והיי אתה מאוהב, אז שוב, ההגיון הלך כבר מזמן, חופשי הזמן להכנס לאיזה סרט רומנטי טוב. מדברים בטלפון, במחשב גם. ואתה רק אושר. אז אמרת ככה פתאום, תשמעי אני אוהב אותך. זה לא שרק נפגשתם פעם אחת, אתה אוהב! אז כמו בשיר של סינטרה, אתה חונק. ככה אתה מרגיש. אבל נו מילא. היא גם ככה נסעה לאן שהוא הסוף שבוע. נקווה שזה לא היה יותר מדי. היא לא מתקשרת כי היא נוהגת את אומר. אתה מסכים. היא בטח עסוקה או משהו אתה אומר. אתה מקווה שאתה צודק. בכל מקרה שאתה כן מצליח לתפוס אותה, היא אומרת מה שאתה רוצה לשמוע שזה בכלל לא חונק וגם טוב לה. מעולה! עובר יום, ועוד אחד ועוד אחד. דיבורים בטלפון, היא עסוקה זה בסדר. ואז מגיע לו הביטול לאותו יום שתכננת כבר שבוע. זה צבא אתה אומר, מה אני כבר יכול לעשות? בצדק... וככה עוד יום שאתה מתחיל לחוש אולי היא מתחמכת? לא היא אומרת היא לא. אז סבבה. בואו נפגש... ואז הגיע היום. שמשום מה התחיל טוב, אבל נגמר לא משהו בכלל. ניסת לקבוע איתה משהו. טלפון אחד ואני חוזרת. והיא לא. טוב, רגע, ההגיון לא פה הרי, אז בואו נסע אליה. נסעת. עלית על מדים (ברגילה, זה לא כזה פשוט), ונסעת לך. הגעת למקום מפגש ונאדה. אין עונה. רק הודעת טקטסט חביבה "תלך..." אממממ. והסרט התחיל. הלכת באמת. עלית בחזרה לרכבת שאתה מתחיל לכתוב את התסריט. ואיך שזה הולך... אוסקר. מגיע הביתה. לא שמח. אולי בכל זאת הייתה אי הבנה ומחר ניפגש? פותח את האי סי קיו, מקבל את ההודעה ומבין שזהו. זה הולך מהר מדי בשבילה. אתה עצוב, מאוכזב, אולי טיפה כועס, אבל כעס לא יעזור כאן. היא כנראה לא מעוניינת. הביטחון העצמי שלך חוזר בצורת נמלה, ואתה מתחיל לשמוע קולות, ורחמים עצמיים, וכו וכו וכו. זה באמת לא כעס, רק אכזבה. הלב שלך כל כך חיכה למישהי שתבוא אליו אחרי כל כך הרבה זמן של להיות לבד, והיא באמת הייתה שם לקצת זמן. והיית פתאום ממש מאושר. הבנת שזה מה שהיא חסר לך, לא כסף, לא הצלחה במה שאתה עושה, שאהבה זה באמת מה שעושה את כל התמונה לטובה. וזה כבר לא שלך. והנה נגמרת הרגילה, ומתחיל לו הקורס. שוב תחזור הביתה פעם ב.. שוב תהיה עייף. או שפשוט לא תצא לך ותשאר בבית. זה לא דכאון. כאילו מה?! אתה באמת חושב שאתה מבין נשים. אתה באמת חושב שאתה מבין ובסוף אתה לא. נשאר לך עם הלב קצת שבור. ובעיקר מאוכזב. אבל נשים, נשות תבל. תדעו לכן שלא מוותרים. קשה יש רק בלחם. ולי יש אהבה, והיא מתישהוא תנצח. מתישהוא. יהיה טוב, בסוף הכל מסתדר.
