כאב

[נ ע ם ב ת]

כאב ../images/Emo7.gif

אתמול בלילה הרגשתי כאב חזק. לא היה לו תוכן, אבל הוא בא ממעמקים... ופחדתי. אני מפחדת שלא אעמוד בעוצמות שלו, ואף פעם אני הרי לא יודעת כמה כאב יש עוד לפני לחוות... פחד. האם גם אתן מפחדות מהכאב ? נעם.

 

[o r i t 2 8]

היי נעם....../images/Emo25.gif

אני לא מכירה את הרקע שלך אבל אני יכולה להעיד על עצמי שכשאימי נפטרה מאוד פחדתי, לא ידעתי מה יהיה, איך אני אסתדר, איך מתמודדים, אבל אם השנים למדתי להתמודד עם הכאב, לשאוב ממנו את הכח שיש לי היום, קחי את הכאב שיש לך להפכי אותו למשהו טוב.... תלמדי אותו.... זה קשה ולוקח זמן...... אבל זה אפשרי. בנתיים מה שנותר לי זה לשלוח לך חיבוקים ותהיי חזקה אורית...

 

[נ ע ם ב ת]

תודה אורית. ../images/Emo51.gif

 

[אושה המתוק]

כאב

כאב בדרך כלל זה דבר יחסי, לאבד אמא זה יותר מכאב זה להרגיש נכות,לשמחתנו החיים חזקים מכל דבר, כאשר אמא שלי מתה לא ידעתי לאבד את הכאב החיים שלי השתנו לחלוטין, נעלמתי בתוך החיים אני לא יודעת איך בכלל חייתי, אבא לא הירשה לדבר עליה, כיום אחרי הרבה שנים אני לא מבינה איך בכלל לעבור את כל החיים שעברתי, כאשר אני נזכרת בשנים הראשונות נשמתי נעתקת. צריך לדבר ולדבר ולדבר עוד ועוד ועוד על כל מה שכואב לדבר עם כולם, לא להעלים את אמא, לחיות כל יום ולעשות הכל להתמודד עם הכאב, כי אחרת כל החיים נהרסים, תודה לסקלי על האתר ותודה לגברת הופ על הספר.

 

[סְקָאלִי]

אני יכולה לכתוב על זה ספר ...

מתקשר לחוסר הבטחון שהרחבנו עליו באחד השרשורים הקודמים.

 

[נ ע ם ב ת]

סקאלי ....

אני אסתפק בכמה משפטים בינתיים...

 

[Storm131]

נעםבת

הזכרת לי את החרדה העמוקה והקשה שהרגשתי אחרי מותה של אמי.משהו שעד אז לא ידעתי שקיים.אני זוכרת שמשהו מהפחד ליווה אותי שנים ואפילו פעם כשכבר הייתי נשואה ואם צעירה,מישהי שלמדה איתי וכנראה היתה רגישה,אמרה לי שאני נראית פוחדת נורא ועלי לטפל בזה.תמיד יש פחד שלא נעמוד בעוצמות הסבל והכאב אך מסתבר שאנו חזקות.הפחד נרגע עם הזמן,מניסיון.מקווה שתרגישי הקלה.

 

[נ ע ם ב ת]

../images/Emo51.gif סטורם

ככה זה. לעיתים יש ימים פחות טובים, ולעיתים יותר טובים. העיקר הוא הפרופורציה בין השניים. לא ?

 

[לולי80]

זה הפחד הגדול ביותר שלי

היי.. נעםבת... אני חדשה פה... הפחד הכי גדול שלי הוא מבכאב... אני מין בן אדם כזה שמרגיש הכל.... אני חווה כאב מידי יום. אפילו דברים שממש לא קשורים אלי... אם זה אישה מבוגרת שהולכת ברחוב... או כל דבר שתעלי בדעתך... אני מרגישה, זה נכנס לי לתוך הלב ולא עוזב... פעם הלכת עם חבר שלי למסעדה ... התיישבה בשולחן לידנו אישה לבד.... תוך כמה שניות נשיכת השפתיים לא עזרה ופשוט התחלתי לבכות.... עליה... אני לא יודעת למה... ואני לא יודעת להסביר היטב.... אבל פשוט הרגשתי אותה.... רציתי לקחת את הכאב שלה שלא יכאב לה.... (לא יודעת אפילו מה... רק שלא יכאב לה..) הפחד הכי גדול שלי זה כאב....

 

[S u n n y 1]

מוכר...

מוכר הכאב וההזדהות עם כאבים של אנשים אחרים, גם זרים. כנראה שכל אחת מאיתנו מזהה את הכאב אצל מישהו אחר, בנקודות שלה. גם לי קרה יום אחד שעמדתי בתור בחנות בגדים, והגיע אדם מבוגר להחליף משהו בקופה, והוא נראה לי כל כך חסר אונים וכל כך מסכן, שהדמעות התחילו לרדת מעצמן. לא מזמן ראיתי בחור סטודנט שלומד איתי, יושב לבד ואוכל סנדוויץ', הוא היה כל כך בודד שליבי יצא אליו, לא יכולתי להתרכז לכמה שעות אחר כך. יש משהו גם כואב וגם יפה ברגישות הזאת, מאמינה שכשתתחזקי יותר, פחות תכאבי על העולם..ועל עצמך...תוכלי להשתמש ברגישות הזאת למענך, ולקחת את הכאב למקום יותר נעים ובטוח.

 

[אושה המתוק]

זהירות

לולי תלמדי להתנתק מהאנשים, תתחילי להתרכז בעצמך, זהו ענין של תרגול, זה לא טוב לנשמה שלך להיות כל כך אמפתית, בסוף תפלי תזהרי אושה

 

[לולי80]

יש לך שיטה אולי?

אני ממש אשמח לעצה כי אני ממש מרגישה שזה מקצר לי את החיים כל האמפתיה הזו...

 

[i m a s h e l o]

נועמיקו - תמונה על כאב ופחד מרפא.

פגישה טיפולית, חמש נשים בסביבות הארבעים פלוס ומנחה. כל השעתיים שהיינו שם סבבו סביב גבולות ואני לאט לאט שקעתי לתוך עצמי והרגשתי איך אני מאבדת את כל מה שבניתי לי שם בשנה האחרונה... אובדן אמרתי למנחה כששאלה אותי מה אני מרגישה. אובדן. איזה אובדן היא שאלה אובדן אמון, אובדן ביטחון אובדן מקום, אובדן עמוד השידרה ...אובדן... כמו אז כשהודיעו לי שאבא שלי מת והתפרק לי העולם כמו אז כשראיתי את אמא שלי מתה לי לאט ואיבדתי אמון , איבדתי כל כך הרבה... אותי, את אבא שלי את המקום שלי את התפקיד שלי את הזהות שלי את אמא שלי... אותי הכי איבדתי אני חושבת. בצלמי...איבדתי את צלמי. איבדתי את קווי המתאר של חיי...את הגבולות את מסגרת הזהב של חיי... וקיבלתי כאב...אלוהים שלח לי כאב כדי שאלמד את חיי מחדש, שאלמד להרפות,לחיות בעצמי, כאב שמניע, מונע ובעיקר מניע. אלוהים שלח לי מתנה ענקית בדמותה של ביתי שבשבילה היה שווה להישאר כאן בחיים האלו... שהיום שהיא כבר חיילת ועדיין ילדה שחיי מלאים בה. אני אומרת תודה לכאב הזה שהיה לי חבר לעיתים כאב שהיה כמו משענת כשלא ידעתי איך מרגישים אחרת. כאב שנתן לי מיימד נוסף לאובדן. כאב שגילה לי תהומות אינסופיים, כאב שתמיד היה שם לקבל אותי בחזרה. ועכשיו. אחרי שקראתי אותך הלוך וחזור ושוב פעם ...מרגישה שרק ...רק הפחד, הפחד לאבד שוב את כל מה שכבר היה לי. מנע ממני לחיות את חיי באמת, הפחד לשבור את פעמון הזכוכית מסביבי. רק הפחד, הפחד לאבד שוב את כל מה שכבר היה לי. תודה לכאב ולפחד.

 

[נ ע ם ב ת]

לא ממש הבנתי

מדוע את מודה לפחד ?

 

[i m a s h e l o]

אולי

אני מודה לפחד שהגן עלי מודה לפחד שבזכותו שמרתי מרחק מהחיים כשלא יכולתי להכיל. מודה לפחד שהיה שם כדי שאוכל להאחז בו גם כשרציתי למות ופחדתי. הפחד שלי מילא את חיי באי יכולת לבצע, אי יכולת לחוות. היו ימים שלולא הפחד הייתי מוותרת על חיי. אז אולי זו קלישאה אבל דרך העיניים שלי בכל דבר קשה וכואב יש חלק נוסף שנמצא שם כדי לשמור עלי ולדאוג לי כשאני לא יכולה לעשות זאת עבור עצמי. תודה יקירה שבזכות השאלות שלך אני מדוייקת יות כלפי עצמי.