כאב ועונג

[KOSONNN]

כאב ועונג

נכון בשביל להתחבר למשאבים בשביל להגיע לתוצאה מסוימת .. אז צריך לחשוב על כאב ועונג

למשל אם אני שמן ואני רוצה ללכת לחדר כושר ואני מרגיש שאין לי כח ואני מתלבט
אז רצוי למשל לדמיין את עונג איך אני ירגיש אחרי שאני ירזה ולהרגיש תכאב אם אני לא ירזה......

אז יש לי כמה שאלות ברשותכם בבקשה

1)האם צריך לדמיין את הכאב ועונג כשאני רפוי או לא חייב ......
2)איך זה בדיוק משפיע ? משפיע דרך התת מודע ?
3)למשל בחרדות וכול מיני דברים בסגנון מומלץ לדמיין כאב.? מתיי כן ומתיי לא ?
4)לא כולכך הבנתי איך כאב יוצר דחף .. אם אני חושב על החיובי אז בעצם אני מושך אל התת מודע שלי תחיובי
אותו דבר בכאב לא ? אומנם אולי הכאב נותן לך מוטבציה לרוץ ולעשות אבל מצד שני גם הכאב מכניס לעצמך אמונות שליליות לא ? כי מה שאתה חושב בדמיון זה מה שאתה מייצר בתת מודע. ...

 

[רותי קמפלר]

כאב ועונג

יש לנו נטיעה לברוח מכאב ולהתחבר לעונג .
בתרגיל הזה יש ליצור מצב קיצוני של כאב ועונג כל אחד עושה את זה בכלים שעומדים לרשותו דמיון ציור מחשבה
לדוגמא :מה המצב הכואב של שמן לא יכול לזוז חולה לא הסטטי ולקחת את זה הכי גרוע וקיצון שאפשר לנצור את זה בדרך שתתזכר אותך
העונג אני רזה יפה בריא וו.........

 

[KOSONNN]

לאיזה

ולאיזה מצבים מומלץ ללהתחבר לכאב ולאיזה מצבים לא מומלץ ?
והאם כדאי להרגיש תכאב בצורה הכי חזקה שיש ?

 

[רותי קמפלר]

אנחנו בחיים גם וגם

ממולץ להתחבר לשתי המצבים
לפנטז על העונג ולברוח מהכאב
עוצמת הכאב כל אחד ומה שדרוש לו לשינוי

 

[tomer shamir]

ממה שאני מכיר

* אני חושב ששאלות 1 ו2 קשורות אחת בשניה, כשאתה רפוי אז התכנים מגיעים לתת מודע ביתר קלות.
ובנוגע לזה אני לא יודע בדיוק מה ההבדל בהשפעה בין לדמיין כשאתה רפוי לבין כשאתה לא, לרוב אני עושה זאת כשאני במצב רגיל. אני מניח שלעשות את זה כשאתה רפוי מעצים את ההשפעה.

עכשיו בנוגע לטכניקה עצמה, רוב השימוש בא נעשה על מנת לעורר מוטיבציה לפעולה. פעולה, או משימה מסוימת שאתה רוצה לעשות.
לדוגמא, נתת לעצמך את המשימה "למצוא עבודה" אבל אתה שם לב שאתה לא באמת יוצא ומחפש אז אתה מחליט להשתמש בטכניקה הזאת.
ואז אתה מדמיין את עצמך כבר אחרי שמצאת עבודה, את כל ה*עונג* מהעבודה ואת כל הדברים שאתה *מרוויח* מהעבודה.
אם זה חברים שאתה נהנה איתם, או תחושה של סיפוק מעשיה מרובה, או שאתה שמח מהשגרה החדשה, או מהמעמד שהעבודה נותנת לך וכו'. כמה שאתה מדמיין יותר ומפרט יותר כך יותר טוב (גם בכתב)
לאחר מכן אתה שואל את עצמך, ומדמיין איזה *כאב* אני אחווה אם לא אחפש עבודה? ומה בעצם אני *מפסיד* ?
מדמיין את עצמך לדוגמא, מפספס הופעה של הלהקה האהובה עלייך כיוון שלא היה לך מספיק כסף ללכת לשם, או שחברה שלך נפרדת ממך כי אתה חתיכת אפס שיושב בבית ולא עושה כלום
אתה בעצם חושב על כל הדברים שאתה רוצה שלא תוכל לקבל בגלל שאתה לא עושה את המשימה הזאת. וזה גורם לך כאב ומייצר אצלך מוטיבציה לפעולה.

3. חרדה זה כבר מצב של כאב, אני לא חושב שכדאי לדמיין כאב כשאתה מצב שכזה.
4. הכאב לא בהכרח מכניב לך אמונות שליליות, אתה מדמיין מה יקרא במצב הגרוע. אני אוהב לחשוב על מה אני עלול להפסיד מה אני עלול לפספס אם אני לא אפעל.
כי אני לא מדמיין מצב שבו אני עושה משהו וזה לא מצליח, אלה את האי עשיה לעומת עשיה כל שהיא. ואני חושב שהסיכוי שאי העשיה תייצר את מה שאתה מדמיין, היא פחותה יותר.
כמו שבסוד, דיברו על כך שאתה יכול לדמיין ואתה יכול להתפלל(בדת לדוגמא) כמה שרק תרצה, אבל אם לא תעשה שום פעולה שתקרב אותך לזה, זה לא יעזור.
אנשים אומרים דמיינתי ודמיינתי כל יום ושום דבר לא קרה. ואותו דבר כאלה שמתפללים ושום דבר לא קרה - כי לא עשית שום דבר..
תמיד יש סיכון קטן כשמתעסקים עם התת מודע :] מקווה שעזרתי ומצטער שהתגובה שלי מאוחרת. אם אתה צריך עוד דוגמאות לשימוש בטכניקה, בקש.