כאבי מחזור או Exaltation

[Ferenheit]

כאבי מחזור או Exaltation

 

[DDN]

לא מסכים

אתה טועה. הביצה באה קודם.

 

[Gilgam69]

בחילות בוקר

 

[Ferenheit]

היום קמתי בבוקר

עם חתיכת כאב ראש. למען הדיוק, כל הגוף שלי כאב. צלעתי לשירותים נאנקת מכאבים בכף רגלי השמאלית. כשהוצאתי את הרגליים מנעלי הבית הפרוותיות שלי, כדי שלא יירטבו מהריצפה הלחה, ראיתי שהציפורניים שלי מלאות בבוץ שחור. מה קרה אתמול ? לא הצלחתי לזכור בשום צורה. כנראה השתכרתי לגמרי. התחלתי לצחצח שיניים ונעצרתי. היה לי קעקוע בצורת ירח חרמשי מלא בסימני נגיסה על הצד הפנימי של הכתף. אחרי עשר דקות של שפשוף התייאשתי מהנסיון להסיר אותו. התיישבתי על האסלה ובכיתי איזה זמן. שמעתי סירנה מרוחקת, כנראה בקצה הרחוב. כעבור רגע ארוך שמעתי את השכן בקצה המסדרון מכוון את השוטרים לדירה 3ב´. הדירה שלי. יכולתי לטעום בפי את שמן הנשק באקדחיהם השלופים. החלון היה פתוח, לא רגע, שבור. זינקתי דרכו.

 

[ננסק]

החלון היה שבור. זינקתי דרכו.

לפתע הבנתי שכלל לא חשבתי לפני שקפצתי. קיללתי את עצמי בצעקות כל הדרך למטה, עד שהפכתי לגוש רטוב על מדרכת הסמטה. רגע. עוד לא הפכתי לגוש רטוב. הבטתי סביבי בהפתעה, מבינה לפתע שאני עומדת על רגלי ומביטה סביבי. בהפתעה. זה בסדר, גם הרגשתי כמו גולם במעגל. איך לעזאזל אני עדיין חיה? נזכרתי במעורפל שברגעי הנפילה האחרונים מיקמתי את גופי כך שאפול ישירות על רגלי, וזכרתי גם שחשבתי את עצמי למטומטמת הגדולה ביותר בעולם על כך שחשבתי ש-זה- מה שיבלום את הנפילה. הרי כל אדם בר-דעת היה מנסה לגלגל את עצמו לכדור ולהשתמש באינרציה כדי להחליק על המדרכה. אבל זה עבד. בכל זאת, ולמרות הכל. נחתתי על הרגליים, וזה בלם את הנפילה. הבטתי למעלה שוב, עד לחלון השבור בקומה הרביעית. שאני אבין את זה שוב - נפלתי ארבע קומות? על הרגליים? אף אחד לא יכול לעשות כזה דבר. מבטי ירד אט-אט לאורך קיר הלבנים, עד שנעצר על מראה שבורה שנשענה עליו. משהו זהר על המצח שלי. אלוהים. אני נשבעת שזה לא היה שם קודם, והרי רק לפני רגע הסתכלתי במראה! כאילו, מה לעזאז- באותו רגע עברה בי תחושה לא ברורה, שגרמה לי להביט מעלה במהירות. ראיתי את פניו של אחד השוטרים חולפות על פני החלון השבור, ועוד לפני שידעתי מה קורה איתי, מצאתי את עצמי רצה. הגוף שלי הפסיק את המנהג הקלאסי, וכבר לא מקבל הוראות מהמוח על עיוור. מעכשיו יש לו דיעה. טוב, מצויין, מאחר ומה שעלה בדעתו הוא להציל את התחת המסכן שלי, והסכמתי איתו לחלוטין. רצתי אל מעמקי הסמטה, אל תוך האוויר הערפילי.

 

[רמץ]

המפקח בְּרַאוּן

סקר את הדירה בעניין. שניים שלושה שוטרים מכרכרים סביבו ומתשאלים שכנים. הצוות הרגיל אוסף דגימות למז"פ. שום דבר יוצא דופן... חוץ מהמקרה, כמובן, שלא היה בו שום דבר שגרתי. מה עושה סטודנטית צעירה למדעי-החיים בפארק העירוני בקצה השני של העיר בשעה 3:00 לפנות בוקר, ומה לכל הרוחות גרם לה לחסל את זוג ההומוסקסואלים התמהוני שדוקא כן הסתדר במיקום ובשעה. ועוד באיזה אופן... ועוד סטודנטית טובה... לא סביר שמישהו היה עשוי לפענח את זה אילולא שכחה שם את הארנק שלה. מה שמעורר עוד כמה שאלות... ובכן ניתן היה לצפות שלפחות תתקלח אחרי המקרה במקום להשאיר שובל בוץ וכתם דם ענקי על הסדין שלה. "מפקח, מה דעתך על זה?" - ג´ימי הצעיר נפנף מולו בשקית ניילון עם קווצת שיער שחור מאסיבית למדי. "זה גם היה על המיטה - קרוב לכרית.". בראון בחן את הממצא בחצי חיוך - "אתה חושב שלאֵלִיס יש חבר מקריח?" כבר 20 דקות שהם מנקים לה את הבית... בראון החליט שמוטב לחזור בינתיים לתחנה, עד שיתקבלו מעט יותר ראיות או שמישהו ימצא את האליס הזאת. למה לא חיכו לו לפני שדפקו על הדלת שלה?! הוא כבר היה תופס אותה, הוא חשב בכעס. כרגע לא נותר דבר לעשות מלבד להמתין...

 

[רמץ]

המפקח נפרד מהצוות ועזב את המקום -

"קפצה מקומה רביעית, הם אומרים...".

 

[ננסק]

בעוד היא רצה אל הערפל..

´קפצתי מקומה רביעית?!´ חשבתי לעצמי, מנסה להיות לפחות המומה, או מופתעת, משהו. לא הצלחתי. לקחתי את זה בכל כך cool, שאפילו -זה- היה צריך להפתיע אותי (אבל זה כמובן לא). הגעתי לקצה הסמטה, ולפתע הבנתי שרצתי כל הזמן לכיוון ההפוך. מטומטמת, צריך לרוץ לרחוב, לא לאין מוצא! התחלתי להסתובב, כשהבחנתי לפתע במשהו שבלט מתחת למספר מזרונים לחים. הבטתי בו בריכוז תוך שאני מתקרבת אליו באיטיות. ´פאק, זה יד של מישהו.´ הבנתי. גם ניזכרתי שאיכשהו אני אחראית לכך. נו, בטח, גררתי אותו לכאן וקברתי אותו מתחת לערימת המזרונים, אתמול בלילה. קיבינמט, -למה?!- מי זה בכלל?! לא זכרתי שום פרט נוסף. זאת אמנם היתה התקופה הזאת של החודש, אבל מעולם לא היו לי כאלה תופעות הורמונליות מטורפות. אני צריכה עזרה. אני רוצה עזרה. עכשיו. הסתובבתי לרוץ אל הרחוב.

 

[Ferenheit]

ראמו פוניקטה, נהג מונית

האישה מאחורה התחילה לצעוק פתאום שיש המון משטרה. בדיוק הסתובבתי להגיד לה לסתום כשהיא התחילה לצרוח ממש זאת אומרת, כאילו שוחטים אותה. ואז הרגשתי מכה ולחצתי על הבלמים. הזקנה המטומטמת עדיין צרחה. ואני ראיתי את האישה שפגעתי בה נופלת. הרמזור התחלף לירוק. לא יכלתי לזוז. כל המשטרה שבעולם ראתה אותי דורס אותה במעבר חצייה ברמזור אדום. החזה שלי התחיל לכאוב והרגשתי דמעות יורדות במורד לחיי.

 

[רמץ]

אחח... זה ממש כאב!

לעזאזל! הכאב... הוא מציק... בודאי קיבלתי אתמול איזו מכה חזקה ברגל. אולי עגלה של סופרמרקט במכולת ליד הבניין... למה יש כל כך הרבה סירנות ברקע? אי אפשר כבר לישון בימינו?! זזתי קצת כדי להיטיב את הסמיכה והכרית כדי לעמעם את רעש הסירנות. רגע! אין סמיכה. אין גם כרית כשחושבים על זה. המיטה קשה כ"כ... אין מיטה! משהו זחל לי על שורש כף היד. פתחתי את העיניים בבהלה. האיש החביב שמעלי נראה מאוד מופתע ומשך את ידו ממני. דוקא נראה נחמד. בכלל לא הייתי מתנגד לשבת איתו איזה פעם לקפה. אבל כרגע הייתי כנראה קצת עצבנית ומבולבלת מדי בשביל כאלה דברים וזאת גם כנראה הסיבה שהדפתי אותו מעלי בכח (אופס. הוא היה קל יותר משציפיתי. לא התכוונתי להעיף אותו מעבר לניידת שלידי). בכל מקום אנשים הסתכלו עלי באימה והצביעו בהתרגשות. שני שוטרים התחילו להתקדם לכיווני במהירות. שוטרים. אני לא אוהבת שוטרים. לא מאז אתמול... לא! היום! היום בבוקר! הכל התחיל לחזור אלי: היד מתחת למזרון, הסימן על המצח במראה, השוטרים, לקפוץ! לברוח! לקפוץ! לברוח מהשוטרים! כמה מטרים מאחורי, בצד הדרך, קלטתי בזווית העין בור-ביוב. חצי שניה אחר כך הייתי שם, מעיפה את המכסה לכיוון השוטרים ההמומים וקפצתי פנימה. כשנחתתי נזכרתי שהרגל שלי כואבת. היא כאבה... מאוד! רצתי בצליעה ימינה בתעלה המצחינה. הריח היה בלתי נסבל והכעיס אותי. אור אדום הבהיק במנהרה וזז סביבי כשהפניתי את הראש לברר את מקורו. הוא בהק ממני - מהמצח שלי, וצבעו השתנה ללבן. אני זקוקה לתשובות, הרהרתי תוך כדי צליעה בהמשך התעלה לאורו של מה שלכל הרוחות היה על המצח שלי. הרגל כאבה פחות ופחות...

 

[Ferenheit]

אני בגילי כבר ראיתי הכל

או לפחות זה מה שחשבתי. הנהג מונית היה פשוט ברברי במשך כל הנסיעה ואז פתאום הוא מסתובב אלי במקום להסתכל על הכביש צעקתי עליו ש"אוי ויי" עוד רגע ואנחנו הולכים קפוט ופתאום האישה הזאת יוצאת מהסימטה במהירות כזאת והיא לא מסתכלת ימינה ולא סמאלה כי הצעירים של היום רק סמים יש להם בראש ואני צעקתי לנהג לעצור. אני חושבת שהוא פגע בה. היה רעש, ואחר כך, כשהמשטרה חילצה אותי מהרכב של המטורף, ראיתי סימנים על הפגוש. מסכנה קטנה. אחרי שהוא פגע בה הוא נכנס קצת להיסטריה והמשטרה תפסה אותו. בגלל שהלחץ דם שלי גבוה גם ככה, התחלתי להרגיש סחרחורת ו...