כאבים בעת יציאות
שלום רב וסליחה מרא ש על האורך. בתי בת שנה ו-9 חודשים (כמעט). מאז היוולדה נושא היציאות הינו רגיש ולא פשוט אצלנו, גם בהיותה תינוקת יונקת ללא תוספות הייתה לה נטייה לעצירות. הבעיה החמירה עם תחילת המוצקים ועם בקיעת השיניים, על אף התזונתה הנכונה והשתייה המרובה (בנוסף להנקה). לפני מס' חודשים בתי נטלה יוזמה והחלה לעשות קקי בתנוחת כריעה, והיה נדמה שעלינו על דרך המלך. לפני כחודש התחלנו תהליך גמילה מטיטולים (גם בא מיוזמתה). במשך שבועיים לא היו שום בעיות, אבל לפני כשבועיים היא החליטה שהיא "לא מצליחה לעשות קקי" (היא ניסתה לשבת על הסירף קפצה מיד, ראתה שאין תוצרת ופסקה: "לא מצליחה). מאז ועד היום אנחנו חווים תקופה לא קלה. היא התחילה להתאפק (עד אז הייתה עושה באופן קבוע קקי פעם ביום), וכשכבר לא יכלה יותר - לאחר יותר מ-48 שעות בקושי רב עשתה קקי במרקם קשה ויבש. היא בכתה מאוד ואמרה שכואב לה בטוסיק. כשהסיפור חזר על עצמו - לאחר 48 שעות של סבל והתפתלויות נתתי לה נר גליצרין, ושוב - קקי יבש וקשה. היא נבדקה ע"י רופאת הילדים, שפסקה שאין בעיה רפואית (פיסורה או סדק בפי הטבעת) ואמרה לתת שמן פראפין פעם ביום. אני אכן נותנת לה שמן פראפין, היא שותה הרבה מאוד מים וגם מקבלת סירופ בשם "אל-צירות", היות והיא מסרבת לאכול שזיפים, למשל. העניין הוא, שעכשיו הצואה היא אכן רכה ובמרקם רגיל ובימים אחרונים היא עשתה פעם ביממה, אבל לכל יציאה קדמו מספר שעות, בהם היא מתסובבת, בוכה, מתפתלת, לא מוצאת את עצמה, תופסת בטוסיק וממש צורחת: "כואב לי בטוסיק!" כשהיא כן עושה - היא מפסיקה להתלונן על כאב (עד הפעם הבאה). אין תלונות לגבי מתן שתן. פי הטבעת שלה נראה תקין, ואני יודעת בוודאות שרופאת הילדים בדקה אותה חיצונית בלבד (הילדה פשוט כיווצה את הרגליים ולא איפשרה לה להסתכל), ועדיין - כל יום היא בוכה בכי קורע לב ואמיתי (שאני כאמא שלה מזהה כבכי של כאב), שנמשך שעות, ומלווה בצעקות: "כואב לי בטוסיק!". שאלתי היא, האם ייתכן ויש לה פצע פנימי כלשהו בפי הטבעת, שגורם לה לכאבים למרות המרקם הרך של הצואה? חשוב לציין, שגם כשהיו לה יציאות קשות - בעבר היא הצליחה להוציא אותן לבד, כשעשתה את צרכיה בתנוחת כריעה, אז זה לא היה משהו "חדש" מבחינתה. רכשתי גם תכשיר בשם "פגלקס", אבל אני מבינה שיש ליטול אותו עם כמות גדולה של מים, אחרת יש אפקט הפוך ותהיה עצירות, אז טרם השתמשתי בו. אודה מאוד על התייחסותך וסליחה שוב על האורך. אמא מוטרדת מאוד.
שלום רב וסליחה מרא ש על האורך. בתי בת שנה ו-9 חודשים (כמעט). מאז היוולדה נושא היציאות הינו רגיש ולא פשוט אצלנו, גם בהיותה תינוקת יונקת ללא תוספות הייתה לה נטייה לעצירות. הבעיה החמירה עם תחילת המוצקים ועם בקיעת השיניים, על אף התזונתה הנכונה והשתייה המרובה (בנוסף להנקה). לפני מס' חודשים בתי נטלה יוזמה והחלה לעשות קקי בתנוחת כריעה, והיה נדמה שעלינו על דרך המלך. לפני כחודש התחלנו תהליך גמילה מטיטולים (גם בא מיוזמתה). במשך שבועיים לא היו שום בעיות, אבל לפני כשבועיים היא החליטה שהיא "לא מצליחה לעשות קקי" (היא ניסתה לשבת על הסירף קפצה מיד, ראתה שאין תוצרת ופסקה: "לא מצליחה). מאז ועד היום אנחנו חווים תקופה לא קלה. היא התחילה להתאפק (עד אז הייתה עושה באופן קבוע קקי פעם ביום), וכשכבר לא יכלה יותר - לאחר יותר מ-48 שעות בקושי רב עשתה קקי במרקם קשה ויבש. היא בכתה מאוד ואמרה שכואב לה בטוסיק. כשהסיפור חזר על עצמו - לאחר 48 שעות של סבל והתפתלויות נתתי לה נר גליצרין, ושוב - קקי יבש וקשה. היא נבדקה ע"י רופאת הילדים, שפסקה שאין בעיה רפואית (פיסורה או סדק בפי הטבעת) ואמרה לתת שמן פראפין פעם ביום. אני אכן נותנת לה שמן פראפין, היא שותה הרבה מאוד מים וגם מקבלת סירופ בשם "אל-צירות", היות והיא מסרבת לאכול שזיפים, למשל. העניין הוא, שעכשיו הצואה היא אכן רכה ובמרקם רגיל ובימים אחרונים היא עשתה פעם ביממה, אבל לכל יציאה קדמו מספר שעות, בהם היא מתסובבת, בוכה, מתפתלת, לא מוצאת את עצמה, תופסת בטוסיק וממש צורחת: "כואב לי בטוסיק!" כשהיא כן עושה - היא מפסיקה להתלונן על כאב (עד הפעם הבאה). אין תלונות לגבי מתן שתן. פי הטבעת שלה נראה תקין, ואני יודעת בוודאות שרופאת הילדים בדקה אותה חיצונית בלבד (הילדה פשוט כיווצה את הרגליים ולא איפשרה לה להסתכל), ועדיין - כל יום היא בוכה בכי קורע לב ואמיתי (שאני כאמא שלה מזהה כבכי של כאב), שנמשך שעות, ומלווה בצעקות: "כואב לי בטוסיק!". שאלתי היא, האם ייתכן ויש לה פצע פנימי כלשהו בפי הטבעת, שגורם לה לכאבים למרות המרקם הרך של הצואה? חשוב לציין, שגם כשהיו לה יציאות קשות - בעבר היא הצליחה להוציא אותן לבד, כשעשתה את צרכיה בתנוחת כריעה, אז זה לא היה משהו "חדש" מבחינתה. רכשתי גם תכשיר בשם "פגלקס", אבל אני מבינה שיש ליטול אותו עם כמות גדולה של מים, אחרת יש אפקט הפוך ותהיה עצירות, אז טרם השתמשתי בו. אודה מאוד על התייחסותך וסליחה שוב על האורך. אמא מוטרדת מאוד.