יתומות בירושלים

רותם39

New member
יתומות בירושלים

בקרתי בארכיון הציוני בירושלים במטרה לדלות מידע נוסף על מעון היתומות בירושלים שבו גדלה אמי בילדותה משנת 1916 עד לשנת 1922. היה ביקור מרתק. באחד התיקים מצאתי מסמך שתוכנו "הרצאה על המעון לבנות ישראל". ההרצאה ניתנה על ידי המחנכת גב' רדובילסקי ביום ח' אייר תרע"ה (1916) [כחצי שנה לפני שאמי נכנסה למעון]. בסקירה מסופר שבזמן מלחמת השפות (תרע"ג) כמה בנות שגרו במעון שנתמך על ידי חברת "העזרה" סירבו להמשיך וללמוד בביה"ס לבנות "למל", עזבו את מעון "העזרה" ועברו למעון העברי שנתמך על ידי המשרד הארץ ישראלי. עם סגירתו של המעון העברי, בתמוז תרע"ה, בקש המשרד הארץ ישראלי מקרובי משפחה של היתומות לאסוף את הבנות לבתיהם תוך הבטחה לתמיכה כספית. אחד התיקים מכיל התכתבויות עם הקרובים שאליהן הועברו היתומות. משך את תשומת לבי מכתב בעניין היתומה שרה הנקין, שנכתב ביום 10.7.1919 על ידי א. איזנשטט מירושלים לד"ר טהון, מנהל המשרד הא"י. מר איזנשטט כותב שהוא מחזיק את היתומה שרה הנקין בביתו כבר ארבע שנים ובשנתיים האחרונות אינו מקבל את התמיכה הכספית שהובטחה לו על ידי המשרד הא"י. הנה קטע קצר ממכתבו: "ליתומה שרה הנקין יש קרובים העומדים ביחס משפחתי קרוב אליה ממני. הקרובים האלה הם: דודה מר מרדכי הנקין, אחי אביה המנוח ודודתה הגברת סגלוביץ אחותו. שניהם אכרים בגדרה...אין לי יכולת להחזיקה יותר בביתי ואבקש את כבודו כי יואיל להכניסה למקום אחר, אם לאחד מבתי קרוביה האחרים או לאיזה בית יתומות כפי הבנתו. אל ועד הצירים איני יכול לפנות כי הם לא התחייבו כלל כנגדי בעד הילדה. כמו-כן לא אוכל גם לפנות אל הקרובים של שרה הנקין שבגדרה, היות ואלה האחרונים התנגדו בזמנו-בעת מלחמת השפות- נגוד גמור להוצאת הילדה ממעון "העזרה", במקום שהייתה קודם, ולכניסתה למעון העברי..." וכיצד כל זה מתקשר לאמא שלי, שנכנסה למעון "העזרה" בשנת 1916 בגיל 4 והייתה בו עד שנסגר בשנת 1922? לאחר עיון בכמה תיקים יש לי תקווה שאולי בביקור הבא שלי בארכיון אמצא איזשהו מסמך שיבהיר לי מי לקח את אמי תחת חסותו לאחר סגירת מעון "העזרה" (בשנת 1922) כאשר הועברה מירושלים לבית הספר לבנות בנווה צדק, והיכן התגוררה אמי באותה תקופה... גמר חתימה טובה לכולם. רותם
 

bilen

New member
מהכותרת חשבתי שיש כבר תגליות

אבל סומכת עליך שתתמידי ותגלי את שאת מחפשת. די עצוב לקרוא את הסיפור שכתבת. בכל החיפוש של השורשים במאה הקודמת מוצאים כל מיני מקרים שמהם עולה שילדים היו "חפצים" שמועברים מיד ליד (בגלל הנסיבות). גם לי יש בעץ (פעמיים), ילדים זרים לגמרי ששייכים כאילו למשפחה, אבל בעצם רק נמסרו כיתומים להעברה מיד-ליד ע"י סבינו. קשה. גמר חתימה טובה !
 

עב

New member
../images/Emo10.gif איך הרגישו הילדות הלא רצויות

אבי סיפר לא אחת על ילדותו - בגיל 9 שלחו אותךו הוריו שגרו בכפר ללמוד בעיר הסמוכה אך לא הייתה תחבורה בין הכפר לעיר. לכן שכרו לו חדר אצל משפחה דתית. הוא מתאר זאת כחוויה קשה - הגעגעוים למשפחה, צורת החיים שהייתה זרה לו והיחס אליו מצד המשפחה המארחת שהוא היה מקור להכנסה עבורה. בקיצור, "לא נעים" בלשון המעטה. אמנם אורח החיים היה שונה אז, אבל אני יכולה לנחש איך הרגישו הילדות שלא היו רצויות בבתי הקרובים שלהן. כל מידע כמו שהבאת כאן, גם אם איננו ישיר על אמא שלך, תורם לתובנות על מהלך חייה. מאחלת לך הצלחה בהמשך!
 
הייתי בירושלים וראיתי השלטים..

לתערוכת הצילום אבל לצערי לא היה לי זמן לבקר בה,יתמות היא תמיד טראומה מכיוון שילד לעולם אינו אמור להיות יתום בגיל צעיר מידי שבו הוא עדין תלוי בהוריו להבטחת התפתחותו התקינה,הסבא רבא שלי נשא לאחר מות הסבתא רבא שלי אלמנת נפח שאילצה אותו כניראה לבחור בינה לבין סבי ואחיו הצעיר,שניהם נישלחו לבית סבם מה שהפך אותם ל"יתומים שלמים" השפעתה הטראומטית של התקופה ההיא הורגשה בסבי ובדיעבד גרמה למותו בטרם עת והוא רק בן 66. שלכם חנה גונן
 
למעלה