יש צנזורה באינטרנט כבר עכשיו, למשל בתפוז

[רון סי]

יש צנזורה באינטרנט כבר עכשיו, למשל בתפוז

האם זה בסדר שתפוז למשל מפעילה צנזורה מסיבית על תכנים באתר? כי אם כן, אז בעקרון צנזורה באינטרנט זה בסדר. עכשיו השאלה היא רק שאלה של רמת ההחלטה, לא שאלה של עקרון.

 

[עו~ד דורון זיסו]

מה אתה היית עושה

אם היית מנכ"ל תפוז והיו תובעים את החברה שאתה מנהל על 2 מיליון שקל?

 

[רון סי]

בדיוק מה שעשה מנכ"ל תפוז

אם הכוונה לבלוג הספורט שהוסר (אני לא בקי בנתונים). אבל אני לא מדבר על צנזורה כזו, שבאה בעקבות תלונה ספציפית של מישהו שנפגע, אלא על צנזורה משני הסוגים הבאים: 1 - צנזורה בהתאם לחוק: זכויות יוצרים, חוקים נגד הסתה ולשון הרע, וכדומה. 2 - צנזורה מיוזמה עצמית, היינו הצנזור של תכני גולשים בפורומים, על פי קריטריונים שונים ומשתנים, הנובעים ממהות כל פורום. עכשיו, אני לא אומר שצנזורה כזו זה רע. זה דיון אחר. מה שאני אומר הוא שאם אנו מצדיקים צנזורה ברמת הפורטל, שמנוהלת לעיתים ע"י ילדים בני 18, איך אפשר לגנות צנזורה ברמת האינטרנט כולו, אם היא מנוהלת ע"י שר בממשלה, שיפעיל בלי ספק ועדות מומחים?

 

[עו~ד דורון זיסו]

מי מצדיק?

מי זה אנחנו מצדיקים? אני יכול להבטיח לך שמי שמחק מהבלוג של ייגרמייסטר לא ילד בן 18. אומר לך את דעתי האישית: הסיטואציה לא פשוטה, ודרישה לשני מיליון היא דרישה לשני מיליון, ואמנם אתר שמעמיד פלטפורמה לא חייב (מבחינה משפטית) לעמוד מאחורי תורמי התוכן שלו, אך מצד שני, זה אתר שמגדיר את עצמו כאתר מוביל בתוכן גולשים. כאשר האתר הוא בבעלות חברה חזקה מבחינה כלכלית, אפשר גם לענות לצד שכנגד, "אנחנו מוכנים לקחת את הטענות שלך לבחינה משפטית. הרי ידוע שאחוז מאד מאד גדול של "איומים, בתביעות, לא הופכות לתביעות ואחוז מאד גדול מהתביעות בתחום לשון הרע מסתיימות בלי פסק דין, בקול דממה דקה. המסר שיכול להתקבל מהפרשה הוא: 1. אנחנו מוכנים להרוויח כסף מבלוגים, כל עוד לא מאיימים עלינו בתביעות. 2. אנחנו לא מוכנים להגן על חופש הביטוי של הגולשים, לא משתלם לנו. 3. בכל פעם שמישהו ישכור עו"ד שישלח לנו מכתב אתראה, אנו נכנס לבלוגים ונמחק תכנים. איך הבלוגיה תראה? אתם מתארים לעצמכם חברת טלוויזיה מורידה כל פעם מערכון כגון אחד ממערכוני ארץ נהדרת, מכיוון מהוא מרגיז מישהו? בחופש הביטוי מונצח מדרג. אם יש לך ערוץ/זיכיון לטלוויזיה, יש לך חופש ביטוי. אם אתה בלוגר, תחפש לך פלטפורמה לא ישראלית. בחזרה להשוואה שעשית, בין הצעת חוק הסינון לבין פרשת ייגרמאיסטר: ההצעה באה ליצור ברירת מחדל של "אינטרנט מסונן, קרי, העדר גישה חפשית לאוטוסטרדת המידע. מקרה ייגרמאיסטר הוא מקרה בו חברה שראתה עצמה נפגעת מפרסום לשון הרע פנה לחברה שהיא בעלת השליטה על האתר ודרשה טיפול בפרסומים, אשר לטענתה, מהווים לשון הרע. הפרסומים לא עמדו למבחן בבית המשפט, אלא למבחן של היועצת המשפטית של החברה בעלת השליטה באתר. פרסום לשון הרע הוא עבירה פלילית וגם עוולה אזרחית ובתי המשפט מוסמכים גם לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק (פיצויים סטטוטוריים בעלי מאפיינים עונשיים ולא נזקיים לצד הנפגע). מה בדיוק התרחש אינני יודע. האפשרויות הן: א. שהיועמ"ית התרשמה שטענות הצד הנפגע נכונות ושיש סיכון ממשי של חיוב בפיצויים גבוהים. ב. שפעל אפקט הצינון (כלומר, המחשבה היתה: "למה להיכנס לתסבוכת משפטית, כאשר בכמה מחיקות ניתן לחסוך אותה? ג. שילוב של א' ו ב'. כאמור, אני מנתח, לא מצדיק. ההבדל הוא שאדם וארגון שתחת תביעה, עשוי לשקול שיקולים מהסוג הזה. מי שתומך בחוק הסינון, לא נמצא תחת סיכונים משפטיים, הכוחות הפועלים עליו הם לגמרי ממהות אחרת וכנראה גם במשור אחר.

 

[רון סי]

האין אנו מצדיקים הגנה מפני לשון הרע?

איסור על הסתה? הגבלות על הפצת תכנים פורנוגרפיים?

 

[עו~ד דורון זיסו]

השאלות הן:

א. מה אנחנו מצדיקים? דיברת על איסור הפצה ודיברת על צנזורה, ואנחנו מדברים על שני משורים שונים. משור אחד הוא מישור דיני העונשין: איזו התנהגות מוגדרת בחוק כאסורה ובצידה נקבעו עונשים שזה מישור האיסור וצנזורה היא כלי התמודדות עם תכנים ומידע, וזה משור לגמרי אחר. כעיקרון, היתה אצלנו התפתחות, היא התחילה באמת מצנזורה שכללה צנזורה על סרטים ומחזות, שעסקה כמובן בסווג. במהלך השנים היא צומצמה ובסוף, בוטלה. נשארה הצנזורה הצבאית שפועלת בעיקר מול העיתונות ועל ספרים. ההנחה שם היא שפרסום יכול לגרום לנזק בלתי הפיך, והענישה הפלילית לא די מרתיעה ולכן יש צורך בצנזורה, קרי ביקורת מוקדמת ע"י גוף מומחה (יחידת הצנזורה הצבאית). קח בחשבון שהצנזורה בישראל היתה שריד של החקיקה המנדטורית, ולכן מי שראה עצמו כאדם נאור, ראה בה כלי אנטידמוקראטי ממדרגה ראשונה. נכון יש איסור לשון הרע, אין בחוק איסור לשון הרע שום סעיף צנזורה. כנ"ל בחוק הגנת הפרטיות ובעוד חוקים. יש איסור ומי שעובר עליו, צפוי לעמוד לדין. כנ"ל לגבי פורנוגרפיה. יש איסור, אין צנזורה. ב. מי זה אנחנו? זה מדינת ישראל? זו מפלגה זו או אחרת? זה ציבור מסויים? זה העולם המערבי? בארה"ב הפורנוגרפיה מוגנת במסגרת חופש הביטוי, ע"י תיקון הראשון לחוקה. Amendment 1 - Freedom of Religion, Press, Expression. Ratified 12/15/1791. Congress shall make no law respecting an establishment of religion, or prohibiting the free exercise thereof; or abridging the freedom of speech, or of the press; or the right of the people peaceably to assemble, and to petition the Government for a redress of grievances. אנחנו לא ארה"ב, אך גם אצלנו, חופש הביטוי הוכר כזכות חוקתית, על הנושא ראה מאמר תמציתי וקליל בוויקיפדיה.

 

[N o o b]

דורון נתקלתי בפוסט נחמד בנושא.

http://effifuks.blogli.co.il/archives/631 ועוד משהו קשור אבל לא לתפוז אלא לONE http://effifuks.blogli.co.il/archives/632

 

[ItsikH]

להבחין בין כוחות השוק לעריצות יש בשוק לא מעט כוחות שמשפיעים על חופש הביטוי והמידע ומגבילים אותו בדרכים שונות לפי אינטרסים צרים, לא רק בתחום האינטרנט. עדיין, יש בלמים ואיזונים שמאפשרים חופש יחסי. בדוגמא שלעיל - מי שמרגיש שצעדיו הוצרו יעזוב וילך לפורטל אחר, ויש גם פתרונות נוספים. החוק המדובר מקנה לאדם יחיד סמכויות כמעט בלתי מוגבלות של צנזורה וזה בלתי נסבל. הסינים חוסמים כל אתר שמזכיר את טיבט או את המוהמות שם. אם ברצונך לחסום אתר בסין, כל שעליך לעשות הוא לפרסם שם כל פריט מידע שהוא לגבי טיבט! ותחשבו על זה...