מה הפסימיות הזו?
אכן ההבדל בינך לבין חילוני או דתי לאומי שיוצא לשאלה הוא בצורך שלך להשלים בגרויות, אבל מדובר ב - 3 שנים בלבד. בוא נעשה חשבון פשוט: חילוני או דתל"ש מתחילים בדרך כלל ללמוד בגיל 22-24 אחרי צבא ושנה - שנתיים של עבודה ו/או נסיעה לחו"ל ו/או שיפור בגרויות והכנה לפסיכומטרי, ומסיימים את לימודי התואר הראשון בגיל 25-27. עד אז גם הם עובדים בעבודות מזדמנות שונות. חרדי שיוצא לשאלה בגיל 18 צריך שנת התאקלמות לפני הגיוס לצבא ואם הוא רציני הוא יכול להתחיל להשלים בתקופה זו חלק מהבגרויות. יש מי שמצליח גם בצבא להמשיך ללמוד, אם בכוחות עצמו ואם במסגרות שהצבא נותן. בכל מקרה, לאחר השחרור יש צורך בעוד שנתיים - ארבע שנים כדי להשלים בגרויות ופסיכומטרי,ואולי גם שנת עבודה לצורך חיסכון כך שאת התואר ניתן לסיים בגיל 27-29. בקיצור, כל ההבדל הוא שנתיים בינך לחילוני. ברור שמי שיוצא בגיל יותר מבוגר יגיע לכך יותר מאוחר אבל זה לא סוף העולם. אני מכיר יוצאים שיצעו בגיל 26, לא עשו צבא והשלימו לימודיהם תוך 6 שנים. אני רוצה להזכיר לך שיש גם חילונים שמכל מיני סיבות לא השלימו בגרות בתיכון ורק בגיל מבוגר יחסית הם מחליטים להשלים לימודים וגם הם מסיימים את התואר אחרי גיל 30. מבחינה כלכלית זה כמובן קשה מאד, אבל יוצא שמקבל סיוע מהל"ל אינו במצב קשה יותר ממי שמגיע מעיירת פיתוח ונאלץ לממן את הלימודים, שכר הדירה והמחיה ללא עזרה של המשפחה. כמובן שהקושי הנובע מהנתק מהמשפחה הוא גדול, אבל אני מכיר גם חילונים שהקשר שלהם עם משפחתם הוא בעייתי ולא תומך והם מתגברים. אגב, הנתק מהמשפחה הוא לא אוטומטי, ויש יוצאים שממשיכים לשמור על קשר עם המשפחה, כולל כאלה שממשיכים לגור אצל ההורים. יצא לי להכיר כמה יוצאים שאחרי שנים של נתק הצליחו לחדש את הקשר. לגבי הגישה המטומטמת שאומרת שסובלים עד גיל 60, הרי שלפי גישה זו גם בעולם החרדי תסבול ואפילו יותר כי תצטרך לפרנס ילדים ונכדים רבים. בקיצור, מספיק לרחם על עצמך. אם אתה אמיץ מספיק לצעד הזה, קפוץ למים הקרים. אם לא, תפסיק להרתיע אחרים.