יש מקום לעוד אחת?
קוראת את דפי הפורום ובלי הולם בחוזקה ודמעות מציפות את עיני, אבל רגשותי מעורבים. אני בת 25 איבדתי את אמא שלי לפני שנה וחצי למחלת הסרטן והיא רק בת 54. אני כואבת ובעיקר כועסת עליה ועדיין לא מצליח לשכוח. נכון שצריכים לזכור את הדברים הטובים שהמת עשה, אבל מעשיה, ובמיוחד האחרונים, כמין הכנה למוות, השפיעו ועדיין משפיעים על חיי ועל חיי אחותי שכיום בת 21. אבל הכל מתגמד לעומת החור שנפער אחרי מותה ואין ספק שאנחנו מתגעגעות אליה מאד וקשה לנו מאד בלעדיה. לצערי הרב, אני עדיין לא מרגישה מספיק בטוחה כדי להסביר את עצמי יותר מכיוון שהדעות שלי קצת מנוגדות לכלל ואני לא ממש רוצה לקבל התקפות והטפות, בטח שלא בפורום כזה. מקוה שארגיש שבאמת יש לי כאן תמיכה ואוכל לשתף אתכם בסיפורי.
קוראת את דפי הפורום ובלי הולם בחוזקה ודמעות מציפות את עיני, אבל רגשותי מעורבים. אני בת 25 איבדתי את אמא שלי לפני שנה וחצי למחלת הסרטן והיא רק בת 54. אני כואבת ובעיקר כועסת עליה ועדיין לא מצליח לשכוח. נכון שצריכים לזכור את הדברים הטובים שהמת עשה, אבל מעשיה, ובמיוחד האחרונים, כמין הכנה למוות, השפיעו ועדיין משפיעים על חיי ועל חיי אחותי שכיום בת 21. אבל הכל מתגמד לעומת החור שנפער אחרי מותה ואין ספק שאנחנו מתגעגעות אליה מאד וקשה לנו מאד בלעדיה. לצערי הרב, אני עדיין לא מרגישה מספיק בטוחה כדי להסביר את עצמי יותר מכיוון שהדעות שלי קצת מנוגדות לכלל ואני לא ממש רוצה לקבל התקפות והטפות, בטח שלא בפורום כזה. מקוה שארגיש שבאמת יש לי כאן תמיכה ואוכל לשתף אתכם בסיפורי.
