יש מקום לחדשים?

Caro Kan

New member


קפה ועוגה. תרגישי בבית.
 

SkySoul

New member
אז ככה :)

אני בת 26, עשיתי דרך ארוכה ואיטית מחרדית, לדתייה , ללא דתייה...
עדיין מחבבת מסורת ונרות שבת

בשבוע שעבר סיפרתי להורים על הנושא וגם על החבר (דתלש גם), וכל זה עשה לי בלבלה אחת גדולה:
מצד אחד זה היה חייב לקרות, מצד שני הידיעה שהכאבתי להם כל כך! זה פשוט נורא
בקיצור אני לא מצליחה לשחזר לעצמי את השיחה בראש וגם לא רוצה לדבר על זה עם אף אחד
איך יוצאים מזה?
 

damtiela

New member
קודם כל - כל הכבוד על האומץ

זה לא קל לדבר עם ההורים ולספר להם שבחרת בדרך חיים שונה.
את לא צריכה לדבר על זה עכשיו אם את לא רוצה. אבל תזכרי שבשלב כלשהו תצטרכי להתמודד עם זה בשביל להמשיך הלאה.

המון הצלחה לך.
 
עם הזמן זה משתפר

לומדים מה כן ומה לא ומה למה לא. עם ההורים.
הם יקלטו שנשארת אותו אדם, זה יקל עליהם. אדם טוב (בהנחה שאת כזו)
וזה תמיד כנראה ימשיך לצער אותם. זה הכוח הבלתי מעורער של הדת, להפוך אותנו - הבוחרים בדרך אחרת, לחוטאים, טועים ותועים.
וזו הדרך של הדת לחזק את הבטחון של מאמינה בדת - לגרום להם להאמין שאנחנו מסכנים, לא יודעים. תנוקות שנשבו.
או כמו שאמרה לי בעבודה בעלת תשובה אחת: "את לא אשמה, לא ישפטו אותך"....
 

Sonic hedgehog

New member
תניחי לזה לבנתיים

את בהחלט יכולה לתת לעצמך זמן לא לחשוב על זה. בדרך כלל, אבל, היחסים עם המשפחה נרגעים עם הזמן, הם מכירים בכך שזה לא סוף העולם ונוסדת מערכת יחסים חדשה.
 
למעלה