יש מחיר לחופש ...

[פמיניסטי]

פסססטטט ....

תקשיבי שניה .... את חייבת לקרוא את מה שאני כותב. אבל בעיון. תני עוד פסססססט אחרי שקראת.(אבל בעיון ונתדיין לגופו

 

[חיים דנדשים]

פססססטט

נראה לך שלא קראתי? זה עדיין לא אומר שכתבת שם משהו שלא כתבת פה והרבה יותר מפעם אחת. ולגופו של עניין - זה שעשית הכללה של האני מאמין שלי ודרך ההתנהלות שלך, עדיין לא אומר שרוב הגברים מעדיפים גם הם את הדרך הזו. בסופו של יום יש לא מעט גברים שאכן בוחרים להשאר נוכחים ומעורבים בחיי ילדיהם הרבה יותר ממה שאתה בחרת, ולמרות זאת הם עדיין מנהלים 2 בתים נפרדים לחלוטין. אני לא שופטת לרגע, כי בסופו של דבר זה שלך , אך אם זה שלך אל תכליל על כווווולם .

 

[פמיניסטי]

האמת

שכן. התרשמתי שלא קראת. אבל אם קראת ואלה מסקנותיך - בסיידר. אני ממש לא מוטרד משיפוטיות, ומובן שגם לא מכליל על כולם. יחד עם זאת, התרשמותי, מכלי ראשון וממש לא רק, שברוב המקרים - גם אם לא בצורה סדורה, אלה פני הדברים.

 

[חיים דנדשים]

יודע מה הטעות שלך?

וכדי שלא יאשימו אותי בהכללות אני אוסיף לדעתי... אי אפשר לחבר יחד זוגיות והורות. אמנם ההחלטה לחיות בזוג היא זו שמביאה את רוב האנשים להחלטה להיות הורים אבל זו החלטה דו צדדית ברוב המקרים ובגלל שהיא דו צדדית, שהרי אני מניחה שגרושתך לא הכריחה אותך "לעשות" ילדים, המחוייבות ההורית נשארת לאורך כל החיים למרות שהמחוייבות הזוגית נגמרה. זה שהתקבלה החלטה לפרק את התא הזוגי, לא עושה אותך פחות אבא ואת גרושתך פחות אמא. אתם שניכם, ביחד ולחוד, עדיין אחראים לגידול ילדכם בצורה ראויה. אני לא מצפה מהגרוש שלי להמשיך לתפקד כאבא בכל ימי השבוע אבל אני בפירוש מצפה ממנו למעורבות בחיי הילדים שלו, מעבר לימי הראייה שלו. אני מצפה שהוא עדיין יגיע לימי הורים בביה"ס, עדיין יתעניין בתעודה שקיבלו - גם אם זה לא יום שלו, עדיין יתקשר או יבוא להגיד יום הולדת שמח בדיוק באותו היום ולא ביום הראייה הבא שלו. אני מצפה שהם עדיין יהוו חלק משמעותי מחייו. ויודע מה? בד"כ זה אכן ככה ולא רק אצלנו.

 

[פמיניסטי]

ההחלטה לפרק את התא הזוגי

לא עושה אותי פחות אבא, ואת גרושתי יותר אמא (נדמה לי שזו הייתה הכוונה במקור). שנינו עדיין אחראים לגידול הילדים בצורה ראויה. אני מסכים. הדעה שאני מציג, היא היא, הצורה הראויה והנכונה בעיני. לילדים. בהינתן. המחוייבות ההורית (שלי) לא פגה. היא רק משתנה. כמו מסגרת החיים. מבין שקשה לקבל ולעכל את זה בהסתכלות רומנטית - אבל ככה זה. אם ללכת רגע לדוגמה אישית, בהיותנו נשואים, לא זוכר מקרה שבו הלכנו שנינו לימי הורים בבית הספר. (כך שלא נראה לי שבגלל שהתגרשנו - זה צריך פתאום לקרות ..) אבל אולי אני/אנחנו כנשואים היינו חריגים בזה קחי מקרה משעשע אך מהשבוע, שבוע תעודות להזכירך ... המורות שלחו במייל את רשימת הפגישות עם ההורים. פניתי אליהן במייל חוזר, בבקשה לקבל עותק מהתעודה (זכאי, רשאי ומתעניין . אחת המורות חזרה ואמרה שהיא תשמח לקבוע איתי פגישה בשעה אחרת או ביום אחר מאם ילדי (אני נוטה לחשוב שעל רקע הציפיה האוטומטית שמערכת היחסים בין ההורים לא תקינה), חזרתי ואמרתי, שאין צורך, אם ילדי מייצגת את שנינו כאילו היינו נשואים .. רק שהתעודה המשוכפלת היא בשבילי - משום שאנחנו לא .. וגם התקשרתי ביומולדת עצמו ! מקבל ציון עובר על היותי חלק משמעותי מחייהם ?

 

[חיים דנדשים]

ציון עובר

בטח שלא אני צריכה להיות זו שתתן לך , כנראה שרק ימים יגידו אם הילדים שלך יתנו לך ציון עובר או לא. בסופו של דבר אני מאוד מאמינה שילדים יודעים בדיוק מי מההורים נמצא שם בשבילם כשהם צריכים (ומבחינתי האידאל הוא ששניהם), ואני כמובן שלא מדברת על מצב חומרי בכלל. הווה אומר - אבהות ואמהות לא אמורה בעיניי להיקנות בכסף, בבילויים, במותגים, באייפון וכו', אלא בפניות רגשית, בשיתוף, בהבעת אהבה, באמפטיה ובעוד 1001 שכאלו, כי בתפיסה שלי ילד יעדיף להיות עני אך אהוב מאשר עשיר וזרוק וילדים יודעים בדיוק למי מההורים הם יוכלו לפנות בעת צרה/בעיה/קושי ולמי לא. מאמינה שאם הילדים שלך יתנו לך בעתיד ציון עובר - כנראה שבמקום הזה - הרגשי - הצלחת .

 

[יערית]

מסכימה איתך

מסכימה עם הרשומה בבלוג, אחרי X שנים כגרושה ירדו לי הרבה אסימונים והראייה שלי השתנתה, מגרושים אידיאליים <לא שיוויוניים> לגרושים במסגרת המגבלות הקיימות. ברגע שמבינים את זה, הרבה עצבים וכעסים נחסכים והילדים משוחררים מלספוג משני הצדדים- עכשיו יש הרמונייה .

 

[סולמותוחבלים]

זה ממש ממש לא המקום

אתה ככל הנראה יודע מספיק על התוכנית של "לחיות בלי ולהרגיש עם" שנולדת כאשר נראה שהדשא של השכן ירוק יותר.... וכיוון שאתה יודע יותר מדי אתה תזכה לעליהום .....