erez101010
New member
יש לנו בעיה
שלום
אנו נשואים שנתיים אחרי זוגיות של 3 שנים בסהכ, אישתי בת 30 ואני בן 34
כרגע ללא ילדים
אנחנו נמצאים במין מחול חרבות שלא פוסק כבר כמה חודשים, למען האמת התקשורת בינינו אף פעם לא היתה מוצלחת במיוחד, היתה המון המון אהבה פעם, ופשוט זרמנו על הגל הזה.
לאט לאט עם השנים התחילו לצוץ גם התכונות הפחות טובות התכונה של אישתי היא התמסרות ומסירות לכולם (גם לי) מעל טובתה האישית שלה - דבר שלא מעט פעמים הכעיס/איכזב אותי
כיוון שתירגמתי את זה בראש לסיטואציות מורכבות יותר - "אם היא עכשיו ככה שמה את טובת כל אחד אחר לפני טובתה שלה או לפני טובת הקשר (לפעמים זה היה ככה וכנראה לפעמים אני רק ראיתי זאת כך)
ומעבר לזה - היא היתה מושפעת בקלות דווקא בגלל הסיבה שציינתי , היא ככ מאמינה וסומכת על אנשים כך שגם אם יש סביבה בעבודה/במשפחה המורחבת/ בחיי היום יום נחשים (ותסכימו איתי שסביב כל אחד מאיתנו קיימים כאלה אנשים שלא ב100% רוצים רק בטובתנו... שיש סביב כולנו אנשים אינטרסנטים)
מבחינתה כולם טובים, כולם אמיתיים ועל כולם אפשר לסמוך
אז מה יהיה כשיהיו ילדים?
איך אפשר לסמוך עליה שתשאיר דברים שלנו פרטיים - הרי היא ככ קלה להשפעה..?
פשוט התחלתי לחיות יום יום עם בנאדם ששיקול הדעת שלו הוא נאיבי ואי אפשר לסמוך עליו , אז לא דיברנו על כלום... כאילו - על שום דבר חשוב
ההרגשה שלי שהובילה להרבה ריבים (ההרגשה שלי וההתנהגות שלה אם להיות אמיתי... יש שניים בטנגו הזה - בנאדם שהפסיק לסמוך על בת הזוג שלו ובת זוג שמבחינתה כל האנשים בעולם טובים)
לפני החתונה כמעט ונפרדנו
חודשיים אחרי החתונה שוב כמעט ונפרדנו
ועכשיו בעקבות ריב נוסף ודברים קשים שנאמרו (בכל ריב כמובן בגל חוסר בתקשורת פשוט כל אחד שפך כל מה שהוא צבר מהריב הקודם - אני מודה בדכ אני שופך הכל , אבל מצד שני אני הולך לישון וקם בבוקר כל יום עם הרגשה שכולם התחתנו עם נשים שרק מקדמות את הקשר הזוגי ואילו אישתי שמה את טובת כולם מעל טובתה שלה מה שאומר מעל טובת הקשר
דוגמאות - בעבודה, היא בחיים לא דחפה עצמה קדימה.. מבחינתה כולם יותר ראויים מנה לקידום (דבר ממש לא נכון - היא עובדת חרוצה, חכמה, וכו וכו)
בחיים - כולם צודקים, אם מישהו זלזל בה או נהג בה בחוסר כבוד/לכלך עליה מאחורי הגב/שיקר לה , לא משנה מה - היא תמיד תמצא תירוץ וסיבה שתצדיק אותו...
בקיצור - שוב נשלפה חרב הגירושים, הפעם מצידה.
אני חושב שאישתי אדירה
אני אוהב אותה
אני אפילו אומר שמה שבעיני לא טוב בה - נובע מזה שהיא טובה יתר על המידה.
היא בגדול בנאדם מקסים - הבעיה שלי היא שהיא נאיבית מאוד וזה מכשול גדול בחיים.
עשיתי כל מה שיכולתי כדי לעצור את הכדור שלג - באמת שהתחלתי לדבר איתה, לשוחח, עושה הכל בכלל בכלל בלי אגו, מוכן לספוג ממנה אפילו עלבונות
מוכן להכל.
היא אמרה לי שלדעתה אני עושה הכל כי אני פוחד להיות לבד... אני אמרתי לה שאני לא פוחד מכלום. אני לא רוצה לחיות בלעדיה ושאני אוהב אותה
בקיצור... החלטנו לנסות .
הבעיה שלי היא שכרגע.. אני חש שאני מנסה הרבה יותר.
היא לפעמים מרשה לעצמה לדבר אלי בזלזול... והבאופן כללי , נראה לי שההבעת רצון שלי
ההתהפכות המוחלטת (השתניתי מקצה לקצה... אמרתי לה שאני עדיין חושב שהיא נאיבית ושהנאיביות שלה פוגעת ותפגע בנו) אבל אני משוחח איתה על הכל, משתף אותה, היא לא ראתה אותי ככה מעולם.
הסברתי לה שאני ככה כי ככה יחסים צריכים להראות , תמיד ידעתי זאת - אבל מעולם לא חשתי שיש לי פרטנר. הרגשתי לבד ואז התנהגתי בתוך הביחד כאילו אני לבד.
מה אני עושה מפה?
יש פרק זמן מאוד מוגבל ויש עוד מעט מאוד ממה שאני מוכן לספוג.
נכון, היה קשר לא בסדר
נכון, אני פעמים שלפתי את חרב הפרידה והיא בכתה וכו וכו וממש נפגעה מזה ועכשיו היא בעמדת הכח כי אני עשיתי הכל ועושה הכל בלי מילימטר של אגו
השאלה היא - האם בתור בנאדם , כמו כולנו, כשרוצים אותך אז אולי היא פשוט מאבדת עניין?
איך כדאי להמשיך מפה?
שלום
אנו נשואים שנתיים אחרי זוגיות של 3 שנים בסהכ, אישתי בת 30 ואני בן 34
כרגע ללא ילדים
אנחנו נמצאים במין מחול חרבות שלא פוסק כבר כמה חודשים, למען האמת התקשורת בינינו אף פעם לא היתה מוצלחת במיוחד, היתה המון המון אהבה פעם, ופשוט זרמנו על הגל הזה.
לאט לאט עם השנים התחילו לצוץ גם התכונות הפחות טובות התכונה של אישתי היא התמסרות ומסירות לכולם (גם לי) מעל טובתה האישית שלה - דבר שלא מעט פעמים הכעיס/איכזב אותי
כיוון שתירגמתי את זה בראש לסיטואציות מורכבות יותר - "אם היא עכשיו ככה שמה את טובת כל אחד אחר לפני טובתה שלה או לפני טובת הקשר (לפעמים זה היה ככה וכנראה לפעמים אני רק ראיתי זאת כך)
ומעבר לזה - היא היתה מושפעת בקלות דווקא בגלל הסיבה שציינתי , היא ככ מאמינה וסומכת על אנשים כך שגם אם יש סביבה בעבודה/במשפחה המורחבת/ בחיי היום יום נחשים (ותסכימו איתי שסביב כל אחד מאיתנו קיימים כאלה אנשים שלא ב100% רוצים רק בטובתנו... שיש סביב כולנו אנשים אינטרסנטים)
מבחינתה כולם טובים, כולם אמיתיים ועל כולם אפשר לסמוך
אז מה יהיה כשיהיו ילדים?
איך אפשר לסמוך עליה שתשאיר דברים שלנו פרטיים - הרי היא ככ קלה להשפעה..?
פשוט התחלתי לחיות יום יום עם בנאדם ששיקול הדעת שלו הוא נאיבי ואי אפשר לסמוך עליו , אז לא דיברנו על כלום... כאילו - על שום דבר חשוב
ההרגשה שלי שהובילה להרבה ריבים (ההרגשה שלי וההתנהגות שלה אם להיות אמיתי... יש שניים בטנגו הזה - בנאדם שהפסיק לסמוך על בת הזוג שלו ובת זוג שמבחינתה כל האנשים בעולם טובים)
לפני החתונה כמעט ונפרדנו
חודשיים אחרי החתונה שוב כמעט ונפרדנו
ועכשיו בעקבות ריב נוסף ודברים קשים שנאמרו (בכל ריב כמובן בגל חוסר בתקשורת פשוט כל אחד שפך כל מה שהוא צבר מהריב הקודם - אני מודה בדכ אני שופך הכל , אבל מצד שני אני הולך לישון וקם בבוקר כל יום עם הרגשה שכולם התחתנו עם נשים שרק מקדמות את הקשר הזוגי ואילו אישתי שמה את טובת כולם מעל טובתה שלה מה שאומר מעל טובת הקשר
דוגמאות - בעבודה, היא בחיים לא דחפה עצמה קדימה.. מבחינתה כולם יותר ראויים מנה לקידום (דבר ממש לא נכון - היא עובדת חרוצה, חכמה, וכו וכו)
בחיים - כולם צודקים, אם מישהו זלזל בה או נהג בה בחוסר כבוד/לכלך עליה מאחורי הגב/שיקר לה , לא משנה מה - היא תמיד תמצא תירוץ וסיבה שתצדיק אותו...
בקיצור - שוב נשלפה חרב הגירושים, הפעם מצידה.
אני חושב שאישתי אדירה
אני אוהב אותה
אני אפילו אומר שמה שבעיני לא טוב בה - נובע מזה שהיא טובה יתר על המידה.
היא בגדול בנאדם מקסים - הבעיה שלי היא שהיא נאיבית מאוד וזה מכשול גדול בחיים.
עשיתי כל מה שיכולתי כדי לעצור את הכדור שלג - באמת שהתחלתי לדבר איתה, לשוחח, עושה הכל בכלל בכלל בלי אגו, מוכן לספוג ממנה אפילו עלבונות
מוכן להכל.
היא אמרה לי שלדעתה אני עושה הכל כי אני פוחד להיות לבד... אני אמרתי לה שאני לא פוחד מכלום. אני לא רוצה לחיות בלעדיה ושאני אוהב אותה
בקיצור... החלטנו לנסות .
הבעיה שלי היא שכרגע.. אני חש שאני מנסה הרבה יותר.
היא לפעמים מרשה לעצמה לדבר אלי בזלזול... והבאופן כללי , נראה לי שההבעת רצון שלי
ההתהפכות המוחלטת (השתניתי מקצה לקצה... אמרתי לה שאני עדיין חושב שהיא נאיבית ושהנאיביות שלה פוגעת ותפגע בנו) אבל אני משוחח איתה על הכל, משתף אותה, היא לא ראתה אותי ככה מעולם.
הסברתי לה שאני ככה כי ככה יחסים צריכים להראות , תמיד ידעתי זאת - אבל מעולם לא חשתי שיש לי פרטנר. הרגשתי לבד ואז התנהגתי בתוך הביחד כאילו אני לבד.
מה אני עושה מפה?
יש פרק זמן מאוד מוגבל ויש עוד מעט מאוד ממה שאני מוכן לספוג.
נכון, היה קשר לא בסדר
נכון, אני פעמים שלפתי את חרב הפרידה והיא בכתה וכו וכו וממש נפגעה מזה ועכשיו היא בעמדת הכח כי אני עשיתי הכל ועושה הכל בלי מילימטר של אגו
השאלה היא - האם בתור בנאדם , כמו כולנו, כשרוצים אותך אז אולי היא פשוט מאבדת עניין?
איך כדאי להמשיך מפה?