להתעלם לא, אבל...
מי שמתעלם מנושא התורשה, זה כמו לסמוך על הנס, ויהודי לא אמור לסמוך על הנס ולהתעלם מדרכי הטבע שהקב"ה מנהיג בהן את העולם. אבל הבעיה היא ששמים את המשקל הלא נכון על דרכי הטבע, ועל ההשתדלות הטבעית, ומתעלמים מהמשקל הגבוה שיש לעשיית רצון הקב"ה כתכלית העולם, כמטרה עליונה של הבריאה. לא מודעים למשקל של האמונה והקשר הישיר עם הקב"ה בקביעת גורלו של האדם ובניתוב חייו. כעיקרון, אדם לא אמור ע"י השתדלותו להתכוון "לשלוט" על הקב"ה ו"להגביל" אותו. כי אם נגזרו על האדם ייסורים, הקב"ה יביא אותן גם בכפוף לחוקי הטבע, באינסוף דרכים אפשריות. אבל אנשים מרגישים שהם קובעים את גורלם ע"י השתדלותם וע"י שהם "משתלטים" על הטבע באמצעות כלליו... לעומת זאת, בדרך התורה והאמונה אדם יכול לשנות את גורלו, בשיטת "תפילה, תשובה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", משום שהאדם צריך להפנים את העיקרון של הקב"ה המצווה כמנהל של העולם, וכאחראי על כל המתרחש בו בתבונה עליונה שאין לאדם השגה בה. ככל שהאדם גדול יותר, כך הוא מבין ומפנים שאין לו השגה בחוכמה האלוקית ובתכנית האלוקית. הרמה המכסימלית של ההשגה שהוא יכול להשיג היא מה שהקב"ה העניק לו באמצעות התורה - וזו רחבה מיני ים. כך שהרבה יותר חשוב לפתח ערות לחובת האמונה, להבנת תפקידו של האדם בעולם ולהבנת אפסותו ללא חיבור עם בורא העולם, מאשר להשתדל בדרכי הטבע, תוך מחשבה מוטעית שהוא משיג איזו שליטה מסויימת על התוכניות של הבורא...