אווה... שאלה חזקה!
קודם כל, מוכח גם שכל חומר שהגוף לא מייצר בעצמו, אלא שהוא תחליף כימי למה שהגוף מייצר, אולי מועיל לדבר אחד, אבל די בטוח שהוא מזיק לדבר אחר, למשל, בדר"כ לכבד. חוצמזה, שאם כבר אמרנו, שהתרופה מועילה ל"דבר אחד", הדבר הזה הוא בדרך כלל הסימפטום, ולא בהכרח מקור הבעיה. אנחנו רואים, שתרופות משפיעות על חלק מהאנשים ועל חלק לא. עניין נוסף הוא, שהריפוי לא תלוי בשום גורם חיצוני, לא במטפל ולא בתרופה, אלא ברצון וביכולת של המתרפא להירפא. מכאן, שיש להגיש לו טיפול אינדיווידואלי. עוד בעיה שאני ככה חושבת עליה פתאום, עם הרפואה המערבית, היא שהרפואה עוסקת בניתוח על בסיס נסיון קודם, מה שהרבה פעמים מביא למצב שהרופא מאבחן לא נכון. הוא מחפש את הסימפטומים בטבלה שלו ובודק לאיזו "בעיה" הם מתאימים, ולפי זה הוא מוצא את התרופה. אין התייחסות לחולה כאל בעל דעה או הבנה לגבי המצב שלו. הרפואה המערבית היא גם לא מחייבת טיפול אישי, ולרוב אינה כוללת קשר אישי בין מתרפא למרפא, ותדע/י לך שהיום בבתי ספר לרפואה כבר לומדים את זה ומכירים בזה כחלק גדול מהריפוי, מה שנקרא באנגלית bed side manners. הייתי יכולה להמשיך עם הרשימה הזו, אבל אני אשאיר משהו לעמיתיי, שבטוח יש להם מה להגיד בנושא
תודה על השאלה החשובה!