יש לי שאלה?

[zsahr1]

יש לי שאלה?

מה אתם חושבים על בנים שקיימו יחסים (כמובן עם בנים) עד גיל 17 וחצי בערך וקיום הם לא הולכים גם גברים אלה עם נשים . לאחד מהם יש חברה 6 שנים וכששאלתי אותו מה אתה כבר לא נמשך הוא אמר לי אל תזכיר לי בבקשה, אז מה אתם אומרים( למרות שאני חושב שזה לא דבר חולף )האם יש אנשים שמצליחים להתגבר על היצר והמשיכה לגברים או שהם משקרים.

 

[ro99]

זה לא one size fits all...

יש ויש וריאציות אינסופיות... אבל אני קוראת בין השורות. "אל תזכיר לי בבקשה" זה לא בדיוק לא... זה יותר בכוון של לא רוצה לחשוב על זה. יש כאלו שמתכחשים, במיוחד בחברות יותר שמרניות כמו ישראל למשל, שבה השאיפה למשפחה, ילדים ורבע עוף ממש מהממת. ואז נכנעים לדודה רחל וסבתא רבקה, לא עושים עוגמת נפש למשפחה ודפיקות לב לשכנים, וסובלים בשקט. אבל, בבקשה אל תזכיר... כי זה לא קל. "להתגבר על היצר והמשיכה" משמעותו התכחשות. כל הפסיכופטים למיניהם, רבנים ושאר שקצים שמבטיחים להמיר את ה"סטייה", פשוט יוצרים אווירה שבה ההכחשה חוגגת. אין כזה דבר בעיקרון. זה פשוט עיניין של שקר, לסביבה ולעצמם. וזה סבל מתמיד. והמקרים הרבים שחוזרים בשאלה מתועדים היטב בספרות המקצועית. וחבל שיש עדיין כל כך הרבה מקום בעולם לסבל כזה, וכל כך הרבה אנשים שמרגישים שזה עדיף על... ולסיום, תמיד יש עדיין אנשים (כמוני למשל, אבל בהבדל קטנטן: אני בת) שהם בי. ואז כשמחליפים פרטנר/ית, קורה לפעמים שהמין שלהם גם משתנה באותה הזדמנות. אבל זה דבר אחר לגמרי. אם למשל (שוב, כמוני) היא/הוא מחוץ לארון והבחירה נעשית על סמך התאהבות - או מה שלא תקרא לזה - אמיתית (ולא על סמך החלטה שרירותית, סטייל "ועכשיו די עם השטויות, יאללה, חתונה, ילדים ודירת שלושה חדרים בפתח תקווה!"), אז אין כאן עיניין של הכחשה. ולא חסרים אנשים שיתווכחו איתי על כך (במיוחד כאלו שמבחינת גיל היו יכולים להיות ילדים שלי, אבל הם יודעים ממש הכל כבר יותר טוב מימני...), אבל אני כבר מזמן לא מתרגשת מזה.