הלכות אבלות מבוססות על מנהגים
אבל מנהג ישראל תורה היא. המנהגים התקבלו כהלכות. אלא שמיכיון שמקורן במנהגים אזי יש כה הרבה שיטות, לפי עדות. אמנם ברוב הדברים, יש הקבלות בין המנהגים. אבל יש חוץ מזה הרבה דברים שאינן בכל המקומות שוים. בשאלתך, הנה שלשום הייתי שותף לבירור בענייני אבילות. בן של מנוח לא משתתף שנה שלימה בשמחות כחתונות. נכד הרי לרוב הדעות אין בעיה לכל השנה. אלא שיש מי שסובר שקרוב שמדין עדות פסול הוא להעיד, הרי הוא בדין אבלות גם לגבי זה. ז"א היות ונכד פסול להעיד בדין של הסבא/סבתא ולהיפך, מדין קירבה. אי לזאת בקירבה כזו, חייב הוא לנהוג באבילות גם לגבי זה. עכ"פ, בשאלה הנוכחית, במה שאפשר, ועאכו"כ טלויזיה שניתן להתאפק ממנה, כמו גם זמרה יש להימנע, גם אם יש הסוברים רק עד השבת, [שוודאי אם יש כזה דבר, אז זה לא נהוג בכולם] וודאי משום כבוד להורייך היושבים ומתאבלים, הרי שיש להזהר מכך במידת האפשר. בנחמת ציון וירושלים תנוחמו, ולא תוסיפו לדאבה עוד ובילע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.
