שלום ללילך ילדת הגן
למודעות עצמית לא מגיעים. מודעות עצמית היא תהליך של התפתחות ושל למידה עצמית. אין מקום וזמן בו יכול אדם לומר - הנה אני מודע לעצמי ואין עוד מה ללמוד. כי במקום הזה זהו מוות, זהו פתח לסבל, וזהו גם המקום בו יקבל אדם סטירה מהמציאות שתראה לו כי יש ועוד איך מה ללמוד עוד, או לחילופין ירדם שוב וישכח הכל. אבל, כן אפשר ללמוד על עצמך בהנחה שבאמת יש דבר כזה "עצמי", וזה בחלט מוטל בספק, אני מאמין ש"עצמי" הוא דבר מתפתח תמידית שנמצא בהשתנות מתמדת תוך אינטראקציה עם העולם, ולכן גם למודעות של עצמך את יכולה להגיע מתוך האינטראקציה שלך עם העולם, מתוך מפגשים יומיומיים שלך עם חברים, משפחה, הפקיד בבנק, המוכר בחנות, רמזורים אדומים ותור לקולנוע. מה אני מרגישה עכשיו? מה אני חווה עכשיו? באיזה מצב אני מגיבה למה שקורה? האם אני בפחד? בהתגוננות? בכעס? בשמחה? בשלווה? בעצבנות? בחוסר מנוחה? באהבה? מה התחושות בגוף? אלו שאלות שאפשר תמיד לשאול ולתת עליהן את הדעת בינך לבינך כתוצאה ממפגשים שאת חווה בכל רגע ורגע עם העולם. המציאות היא התוצר של המפגש שלך, של תחושותייך ושל מחשבותייך עם העולם. אין לי מושג בנומרולוגיה או בניתוח של שמות, אבל אינטואיטיבית השם שלך התפרק לי לשניים לי-לך. כלומר - מה שהוא ניתן לי, אני נותן לך. את שאני מקבל אני מגישה לעולם. איש חכם אמר פעם שאין דרך אל האושר. האושר הוא הדרך עצמה...
בדרך
מאור.