זה לא מצרף לי את הקובץ..
אז הנה... נאום השועל על הידידות ועל דברים שבלב אותה שעה הופיע השועל. - שלום! אמר השועל - שלום! השיב הנסיך והפנה את ראשו, אך לא ראה דבר. - אני כאן,- אמר הקול- תחת עץ התפוח... - מי אתה?- שאל הנסיך הקטן, אתה חמוד - אני שועל ענה השועל. - בוא לשחק עימי – ביקש הנסיך הקטן- אני עצוב כל כך... - לא אוכל לשחק איתך, -אמר השועל- כי אינני מאולף. - אה, סליחה! אמר הנסיך הקטן, הרהר רגע ושאל: - מה זה מאולף? - אינך מבני המקום? שאל השועל- ומה תבקש כאן? - את בני האדם אני מבקש,- ענה הנסיך הקטן- אך מה זה "מאולף"? לבני האדם יש רובים!- אמר השועל- הם עורכים ציד, והרי זה עסק ביש. הם עוסקים גם בגידול תרנגולות. זה כל עסקם ועניינם. הנך מבקש תרנגולות? - לא, השיב הנסיך הקטן אני מבקש לי ידידים. אך מה פרוש "לאלף"? - זהו עניין שהזניחוהו יתר על המידה, - הסביר השועל- ופירושו: לקשור קשרים.... - לקשור קשרים?.... - אמת, נכון הדבר,- ענה השועל- בעיניי הנך עדין נער קטן, שאינו שונה ממאה אלף נערים קטנים אחרים; אין לי צורך בך, אף אתה אינך זקוק לי; בעיניך אתה אינני אלא שועל הדומה למאה אלף שועלים אחרים. אך אם תאלפני נהיה זקוקים איש לרעהו : אתה תהיה בשבילי אחד ויחיד בעולם, ואף אני אהיה בעיניך אחד ויחיד בעולם כולו.... - יורד אני לסוף דעתך,- אמר הנסיך הקטן,- ישנה שושנה .... כמדומני שהיא אלפה אותי..... - יתכן, אמר השועל- שהרי על פני הארץ רואים דברים שונים ומשונים. אבל אין זה על פני הארץ! אמר הנסיך הקטן. פני השועל הביעו תמהון וסקרנות: על כוכב אחר? כן. האם יש ציידים על אותו כוכב? - לא. - אכן, מעניין הדבר!- קרא השועל- ויש שם תרנגולות? - לא. - אין לך דבר שלם בעולם הזה!- נאנח השועל, אך עד-מהרה חזר למחשבתו הראשונה ואמר:- חי חדגוניים מאוד. אני צד תרנגולות ובני האדם מבקשים לצוד אותי. כל התרנגולות דומות זו לזו וכל בני האדם דומים זה לזה. על כן חיי משעממים כה. - אך אם תאלפני , יאורו חיי כאילו זרחה לי השמש . או אז אכיר את קול פעמיך ואדע להבחין בניהם לבין כל הצעדים האחרים . צעדיהם של האחרים מבריחים אותי אל מחילות העפר. ואילו צעדיך אתה יהיו באזני כקול נגינה אשר תעיר אותי לצאת ממחשכי מאורתי . שור! הרואה אתה את שדות הקמה המשתרעים שם? איני אוכל לחם. על כן אין לי חפץ בדגן, אף לא עניין בשדות-בר. והרי זה דבר מצער! אך שערך כעין הזהב. מה טוב יהיה חלקי לכשתאלף אותי! זכור אזכור אותך בראותי את השיבולים הזהובות, ורשרוש הרוח בקמה יערב לאוזני מאוד. השועל נשתתק ובמשך שעה ארוכה לא עגר עיניו מהנסיך הקטן. -אנא... אלפני נא!- התחנן השועל לפניוץ -בחפץ לב,- אמר הנסיך הקטן- אך אין זמני פנוי ביותר. אץ לי הדרך. עלי למצוא לי ידידים ולהבין דברים הרבה. - אין אתה מבין אלא מה שהנך מאלף,- המשיך השועל- אין שעתם של בני אדם פנויה עוד להבנת עניינים כלשהם. הם קונים אצל סוחרים דברים מוכנים ומזומנים . וכיוון שאין בעולם שום בית מסחר לידידות , אין עוד לבני האדם שום רעים וידידים. אם חשקה נפשך בידיד - אלפני- נא אלף! - אם כן- שאל הנסיך הקטן - מה המעשה שעלי לעשות? - לשם כך- השיב השועל עליך לגלות סבלנות ואורך רוח. תחילה תשב לך במרחק מה ממני, כך על הדשא. אני אציץ בך ואתה תשב דומם ולא תאמר דבר. כי הדיבור הוא מקור כל אי-הבנה . אך כל יום תוכל לשבת קרוב יותר אלי... למחרת היום חזר הנסיך הקטן ונפגש עם השועל. הלך פנה אליו ואמר: - מוטב לשוב יום יום באותה שעה. אם תשוב למשל, בשעה הרביעית אחר הצהרים , אתחיל להיות מאושר עוד בשעה השלישית. ככל שתקרב שעת הפגישה ארגיש עצמי מאושר יותר. ובהגיע השעה הרביעית אתחיל להתרגש ולדאוג. אז אדע לראשונה את מחיר האושר ! אך אם תבוא בכל שעה שתהיה , לא אדע לעולם אי מתי עלי להתכונן בלבי... כי גם בעניין זה יפה כוחם של טקסים קבועים. -מה זה "טקס"? -שאל הנסיך הקטן. -גם זה מן הדברים שהזנחו יתר על המידה, - ענה השועל- והרי זהו מעשה המבדיל יום אחד מכל יתר הימים ומיחד שעה אחת מכל השעות האחרות. הרי למשל, טקס המקובל אצל ציידי: כל יום חמישי בשבוע נוהגים הם לצאת במחולות עם נערות הכפר. לכן היום החמישי הוא בשבילי יום שכולו טוב! כל אותו יום יכול אני להרחיק לטייל עד הכרם. אילו רקדו הצידים בכל שעה שהיא, ככל העולה על רוחם, היו כל הימים דומים זה לזה ולעולם לא היתי זוכה ליום חופשה ומרגוע." הנסיך הקטן אילף את השועל. אך הנה הגיעה שעת הפרידה... - אהה קרא השועל- בכׁה אבכה אם תעזבני... - בך האשם,- אמר הנסיך הקטן- כי לא נתכוונתי כלל להרע לך: אתה ביקשתני כי אאלף אותך... - אמת. נכון הדבר- הודה השועל - אך כעת בכׁה תבכה! – אמר הנסיך הקטן. - אכן...- השיב השועל. -אם כן, אתה נמצא מפסיד! - לא, אני נמצא נשכר בגלל עין הזהב אשר לשיבולים...- אמר השועל והוסיף: - לך לחזות שנית בשושנים, או אז תיוכח לדעת כי השושנה אשר לך אחת ויחידה הינה בכל העולם כולו, וכשתבוא להיפרד ממני, אגיד לך מנחה נאה- סוד אשר לא ידעת. הנסיך הקטן הלך לחזות שנית בשושנים. - אינכן דומות לשושנה שלי כל עיקר!- אמר להן הנסיך הקטן- אינכן עדין אלא סתם שושנים. איש לא אילף אתכן,- גם לא אולף עלידכן. דומות אתן לשועלי, שעה שפגשתיו לראשונה ; אותה שעה לא היה שועלי שונה כל עיקר ממאה אלף שועלים אחרים. אולם מאז היה לידידי הריהו אחד ויחיד בעולם כולו. דבריו אלה הביאו את השושנים במבוכה. -הנכן יפות, אך ריקניות,- הוסיף ואמר- וכלום כדאי להקריב את החיים למענכן? בעיני הזר העובר לתומו אין השושנה שלי שונה ונבדלת מכן. אולם בעיני אני הריהי חשובה מכולכן, כי רק אותה השקתי יום יום ; רק אותה שמתי תחת פעמון- זכוכית, אף שכותי עליה בפרגוד מפני הרוחות העזות. רק למענה הרגתי את הזחלים (חוץ משניים שלושה, שהשארתים בחיים למען יהיו לפרפרים) ; רק לקולה האזנתי שעה שקבלה או התאפרה, ולעיתים אף בשעה שהחרישה, שהרי זו השושנה שלי... הנסיך הקטן חזר אל השועל. -שלום עליך!- אמר כשהגיעה שעת הפרידה - ברוך תהיה בצאתך!- ענה השועל – הנה סודי והוא פשוט מאוד: אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין. - כל דבר חשוב סמוי מן העין- חזר הנסיך הקטן למען יחרת בליבו - הזמן שהקדשת לשושנתך הוא המשוה לה חשיבות כה רבה- אמר השועל. - הזמן שהקדשתי לשושנה שלי...- חזר הנסיך הקטן למען שינן את הדבר היטב - בני האדם שכחו אמת זו, - הוסיף השועל – אולם עליך לזכור את הדבר תמיד. כי לעולם ערב אדם לשלומו של אותו שהוא מאלפו. ערב אתה לשלום השושנה שלך... -אני ערב לשלום שושנה שלי...- חזר הנסיך הקטן למען יחרת הדבר בליבו..." וזהו... מקווה שההדגשות יצאו... יעל
עוד מעט בא סוף השנה ועם זה ספר המחזור... אז שאלנו אותנו מה המוטו שלנו וחשבתי לשים שם איזשהו ציטוט יפה משיר..... יש לכם אולי רעיונות?