יש לי שאלה

[הופטימית]

יש לי שאלה

אם הבנזוג שלי נמצא רוב זמן הערות שלו ליד המחשב. זה נקרא שהוא מכור? אם הוא לא מתעניין בכלום ורק מחכה לרגע שיחזור לשם, זה נקרא שהוא מכור? אם בבוקר, כשהוא קם הוא "מתניע" את הרשת לפני הפיפי והקפה... ? אם אנחנו חיים רק פיזית באותו הבית ובפועל מנהלים אורח חיים עצמאי ומקביל זה נקרא שהוא מכור? כי אם זה לא נקרא שהוא מכור, אז מה זה נקרא מכור? כבר דיברנו על זה עשרות אלפי פעמים. הוא מכחיש/מתכחש טוטאלית, וטוען ש"בסך הכל אני יושב כמה דקות ביום" "אז מה את עושה מזה עניין"? אני כבר לא עושה עניין (כאילו...) ומחפשת לי את חיי בלעדיו - לצערי. נראה לי שהעניין אבוד. אשמח לשמוע מנסיונכם... תודה

 

[הניבלונגים]

תראי

אישית אני לא אוהב לתת עצות יד שניה, כלומר לשמוע את הסיפור לא מהאדם אלא ממי שחי איתו, לכן אני אגיד לך כך, בעיני התמכרות לאינטרנט היא בעיה במידה והיא מפריע לחיים, עצם העובדה שכתבת כאן מעידה שהיא לפחות מפריעה לחיי הזוגיות שלכם, ועל כן יש כאן בהחלט בעיה. השאלה האמיתית היא מה גורם לו להיות כל כך הרבה זמן מול המחשב, אולי זה משהו שתוכלי לברר איתו (אולי בעזרת איש מקצוע). בכל מקרה יש לי בעיקר שאלות: האם זה שאמרת שאת מחפשת את חייך בלעדיו אומר שוויתרת כבר?, האם ניסתם (ניסית) לפנות לעזרה מקצועית?, ובאיזה אופן ניסית להפנות את תשומת ליבו לכך ששעות הגלישה שלו מפריעות לך? נשמח לשמוע ממך יותר

 

[הופטימית]

על כל מה ששאלת התשובה היא

כן. איפה לא היינו ומה לא עשינו וכמה לא דיברנו. כן. אפשר לומר שויתרתי. שאלת על שעות הגלישה שלו? כל זמן שהוא ער - הוא גולש. ואני די יודעת את הסיבות ואת המניעים ואת כל (o.k - רוב...) התיאוריות של "למה אדם מעדיף מסך ומקשים על פני חברה אנושית לא וירטואלית" השאלה מה עושים עם זה. לאן מתקדמים עם זה.

 

[e-magine]

יש לכך כמה תשובות אפשריות

אחת היא כמובן שהיות והגלישה המוגזמת (שאנו מכנים אותה התמכרות לאינטרנט, אך השם היותר מדוייק הוא תסמונת השימוש העודף באינטרנט) היא הסימן לבעיה יסודית שיש לו. עם הזמן הוא גילה שמה שהוא עושה באינטרנט מקל עליו את החיים, אולי בדרך של בריחה, אולי בדרך של פירוק מטחים, אז הוא עושה את זה כל הזמן. תשובה אפשרית אחרת היא שהחברה המציאותית אינה נותנת מענה לצרכים שלו, שיכולים להיות בתחומים שונים, כולל הצורך בפנטזיה, בהרפתקה, בשינוי, ואץ הדברים האלה הוא מוצא במרחב הוירטואלי. מכאן הלאה, מה שאכתוב זו דעתי האישית בלבד. בכל מקרה, כל עוד הוא בהכחשה, לא ניתן יהיה להתקדם איתו. מה שאני מציעה לך זה להיכנס לטריטוריה שלו (בזהירוטת). לדעתי גם חשוב שתראי לו שאת לא שופטת אותו ושאת מנסה להבין אותו ואת הקשיים שלו. במקום לדבר איתו על זה, תשלחי לו דוא"ל עם קישורים על התמכרות. נראה מה זה יעשה לו.

 

[עכבר כתום]

ראשית, אני מצטרף לעצה של אימג'ין

דברי איתו בשפה שלו, שלחי לו לינקים לאתרים ומאמרים על התמכרויות לאימייל. ושנית, אני אספר לך קצת על עצמי. אני מכור לאינטרנט משנת 98, זה התחיל מזה שהיה לי אינטרנט חופשי בעבודה ונמשך עד היום. ציוני דרך "חשובים" במסלול היו כשהתחלתי להגיע לעבודה בשש וחצי בבוקר כדי לצ'וטט עם אנשים מארצות הברית. ציון נוסף הוא שנשבר לי הלב בפעם הראשונה כשהסתיים לי קשר רומנטי באינטרנט (מאז זה קרה עוד פעמיים) מיותר לציין את הלילות הארוכים מול המחשב בבית ואיך קמים לעבודה בבוקר אחריהם. היום אני כבר אחרי תקופת ההכרה בזה שאני מכור ונחשב בתקופה שבה השימוש שלי באינטרנט הוא נסבל, מבוקר והכי חשוב נשלט. עדיין מבחינתי זו מחלה לכל החיים. אפשר להתמודד עם ההתמכרות, אבל זו עבודה קשה, יומיומית ורק כדי לתת לך מושג, ההתנתקות הכי ארוכה שלי מרצון מהאינטרנט הייתה לתקופה של 18 יום בכל השנים שאני מכור. אבל לפחות כשאני מנותק מאונס (בנסיעות לחו"ל ומקרים דומים) אני לא נכנס לקריז ויש לי חיים מעבר לאינטרנט. להיות בן זוג של מכור זה לא קל. זה אפשרי, אבל את צריכה לקחת בחשבון שזו גם התמודדות לכל החיים עבורך. עכבר