הסבר הצד הטכני.
להרחיב את דבריו של DDN: 1. יש חלוקה בין החבר´ה שנקראים "שחקנים", לבין בחור אחד שנקרא "מנחה". חייב להיות מנחה בשביל משחק תפקידים בסיסי, כי הוא מייצג את ה"תסריט", הסיפור, העלילה, העולם, אוקי, הבנת. 2. המנחה צריך לתכנן עולם פנטזיה לשחק בו. זה לא צריך להיות עולם -פנטזיה-, זה יכול להיות אפילו משחק בחיי היום-יום. תמיד רציתם לדעת איך זה לפרוץ למחסנים של איקאה, ולהסתובב שם עם כל הכורסאות? סבבה. אפשר גם את זה. אין שום חובה לצד פנטזי או מד"בי במשחק, זה פשוט האופן הנפוץ (בגישת, "אם כבר משחקים משהו אחר, שיהיה משהו -אחר-") 3. השחקנים אומרים לשה"מ מה קורה לדמויות שלהם, והשה"מ אומר לשחקנים מה קורה בעולם סביבם בעקבות פעולות הדמויות. אני מניח שאת זה את כבר יודעת, זה הדבר הבסיסי שיודעים על משחקי תפקידים. 4. לפעמים יש קונפליקטים, וצריך לפתור אותם. למשל, השחקן אומר שהדמות שלו קופצת עד למדף הגבוהה ביותר (עדיין באיקאה, כן?). המנחה רואה בעיני רוחו שהמדף גבוה מדי, וטוען שהדמות לא יכולה לקפוץ עד לשם. איך יודעים? למה לתת את כל הכוח אצל המנחה? הרי כוח מוחלט משחית.
לכן המציאו את מערכות החוקים, כמו D&D שבטח שמעת עליה, והיא רק אחת מתוך כמה מאות טובות (טובות יותר או פחות ממנה). במערכת חוקים, שנקראית גם "שיטה", מקבל כל שחקן דף דמות שבו מתוארות היכולות של הדמות שלו מבחינה מספרית. למשל, בסולם מ-1 עד 20, הדמות שלו טובה בקפיצה בדירוג 15. זה די גבוה, בסולם. עכשיו, אצל המנחה נוסף טריק בשם "דירוג קושי", שאומר עד כמה קשה יהיה לדמות להגיע למדף הכי גבוה, גם כן בצורת מספר: 17, נגיד. זה קשה. השחקן זורק קוביה (כדי לסמל את המזל, הגורל, והאקראיות הכללית בחיים), מוסיף את התוצאה ל-15 שלו, מקבל יותר מ-17 ומצליח. זאת רק דוגמה אחת לשיטה, מאחר ויש שיטות שמדרגות דברים שונים ובסולמות שונים. ארר, זהו, לדעתי. בעוד כמה חודשים תצא המהדורה השלישית של -D&D בעברית, ואני ממליץ לקנות אותה.