דיון מעניין מאוד ומעורר מחשבה
יש לי שאלה. אתה אומר שכשאתה נכנס לשיחה אישית עם האדם אתה פחות מרגיש את החרמנות. מדוע אחרי מפגש שבו יש שיחה מאוד טובה - המפגשים לא ממשכים להתקיים. למה זה נעצר רק באותו ערב.
לפעמיים כשאנו מנהלים שיחה אנו חושפים הרבה חלקים מעצמנו ויכול להיות שבתת מודע אולי נוצר איזשהו מחסום פנימי המפחד שייראו אותך עכשיו במצב אינטימי מיני, וייראו משהו אחר
לפעמיים כשלא מכירים אותנו מעבר להכרות הפיזית, אנחנו נשארים ומסתתרים מאחורי המיניות עצמה. לא אכפת לנו מה ייחשבו אחר כך הם ממילא לא מכירים אותך. אך אחרי שיחה ואחרי הפתיחות כבר מכירים יותר ממך ושם כנראה נוצר ניתוק ריגשי-מיני. אתה אומר שאתה לא מפחד לומר שאתה הומו אך בארון. בארון מול מי
החברים הקרובים שלך יודעים
המשפחה יודעת
מישהו מהאחים אחיות יודע עליך
לילה טוב יוסף.