שאלה קשה...
אני אעלה כמה שאלות - את לא חייבת, כמובן, לענות עליהן כאן - את יכולה להשתמש בהן בתור חומר למחשבה כדי לפתח עם עצמך את הנושא: למה פעוט בן שנה ושבעה חודשים צריך להתנגד לכל דבר? מה כבר אומרים לו שהוא כל כך לא רוצה לקבל? על מה העימותים שלכם? מה אתם עושים כשהוא אומר "לא רוצה"? איך אתם מרגישים כשהוא אומר את זה? ניסיתי לחשוב על הסיטואציה, ואת יודעת שגם לי יש בבית בן שנה ושבעה חודשים, ואני כמעט לא מוצאת נושאים שבהם הוא יכול בכלל להתנגד. למה? הרבה מאד דברים בסדר היום שלנו מתוכננים לפי אורי, ולא להיפך, אז למה הוא כבר יכול להתנגד? כשאני מציעה משהו לאורי והוא מסרב, אני בודקת שוב את עצמי - האם יש טעם מבחינתי בכלל להתווכח על הנושא הזה. למשל, אם אנחנו בגינה ואני רוצה לעלות הביתה ואורי לא רוצה, אני שואלת למה אני רוצה לעלות? האם יש משהו דחוף שלא סובל דיחוי, או שאנחנו יכולים להשאר עוד קצת בגינה? אם אני רוצה להלביש לו בגד מסויים והוא לא רוצה, אני מנסה לחשוב מה מפריע לו - אולי הבגד הזה לא נוח לו, האם הוא יסכים ללבוש בגד אחר? למה כל כך חשוב לי שהוא ילבש דוקא את הבגד הזה? ילד שצועק "לא רוצה" ובוכה מתוך שינה כנראה מרגיש שהוא נמצא כל היום במצב של הגנה על דעתו מפני שרירותם של אחרים (זו תחושה סובייקטיבית, אני לא אומרת שאתם עושים לו משהו אובייקטיבי רע). זה מזכיר לי את אחי הקטן (שהיה רב עם אחי האמצעי מתוך שינה) אבל בגיל הרבה יותר מבוגר. לגבי התגובות להשתוללות - אני בעקרון איתך, אבל אני חושבת שאתם צריכים גם לשאול את עצמכם - מה עובד? אצלנו, למשל, צעקות פשוט לא עובדות. הילד רק עוד יותר בוכה (כי עכשיו הוא גם נבהל ונעלב מהצעקות) - אז זה לא ממש אפקטיבי, נכון? אני חושבת שאמפתיה והכלה הם כלים מצויינים להתמודדות עם התפרצויות, אבל את צריכה למצוא את הדרך שמתאימה לך ולויקי. אני אנסה למצוא לך קישורים לדיונים בנושאים דומים שהיו כאן בעבר.
