יש לי שאלה

[אמא של יאיר]

יש לי שאלה

סליחה מראש על השאלה השאלתית, אבל ההורמונים + החום כנראה עושים את שלהם (אני כמעט בשבוע 39) האם עובדת היותינו הורים לפג\ים משפיעה על דפוסי ההתנהגות ההורית שלנו לילדים "רגילים" שבאים אח"כ. ואני מתכוונת למשל לסף החרדה הגבוהה שיש לי לגבי הילד שלי. או למשל נושא המשקל והאוכל שיצא אצלי קצת משליטה, והילד שלי אכלן גרוע די באשמתי (היתי די כפייתית בנושא, אני מודה). האם הילד הבא שלי (טפו...) שפג הוא כבר לא יהיה (הערכת משקל 3+ מלפני שבוע...) גם יושפע מכך. או שדפוס ההתנהגות שלי ישתנה בהתאם לנסיבות. ומה לדעתכן אני צריכה לעשות כדי ל"השתחרר"?

 

[נירית של עידודנה]

בדיוק ההפך ../images/Emo13.gif

ממש ממש לא הייתי זקוקה לעשות משהו כדי להשתחרר. השחרור נעשה מעצמו. הלידה השניה היתה חוויה מתקנת ללידה הטראומתית של דנה. עצם חווית הלידה (שהפעם נעשתה עם אפידורל, ולא עם פטידין). הכיף בלהחזיק את עידו כמה דקות, לפני שלקחו אותו למחלקה, במקום ההיסטריה שהיתה כשדנה נולדה. הכיף בלהתאשפז לידו, וביכולת לבקר אותו מתי שבא לי. הכיף שבלנסות להניק אותו. הכיף (הכי גדול בעולם) של היציאה מבי"ח עם ילד ביד

הכיף בלראות אותו גדל ומתפתח לפי הספר. הכיף בלראות אותו אוכל כמויות מדבימות של אוכל, בלי לשהתנק ולאבד את הנשימה באמצע. הכיף בלראות את הפרצוף העגלגל והשמנמן שלו (לעומת הפרצוף הפחוס שהיה לדנה מיד אחרי השחרור). הכיף בלחגוג את ההולדת שלו בזמן, ולא 3 חודשים אחרי שנולד. אצלי השחרור הגיע לבד. ממש לא סחבתי שום טראומה ללידה השניה - בדיוק ההפך: הלידה הראשונה גרמה לי להעריך יותר את הנס שבלידה רגילה של ילד בריא.

 

[דורית ובניה]

מנסיון...

ההשפעה היחידה על גידול הילד השני היא שאת מודה כל יום לאל על כך שיש לך ילד בריא ו"רגיל" ולא צריך להיות מוטרדת מהדברים שהטרידו אותך עם הפג (איך הוא מתפתח? כמה הוא אוכל? מתי ביקורת הבאה? וכו´ וכו´). מבחינתי הגידול של אופירי (הילד השני שלי) הוא כיף אחד גדול ללא טרדות והסטריות מיוחדות (טפו, טפו, טפו...).

 

[טל של אשחר]

רק מעריכים יותר כל דבר

בלידה השניה, כשהכל היה בסדר , ושכבתי עם המקסימה לידי במחלקה, פשוט ידעתי להעריך הכל יותר טוב . ישר להניק בלי שאיבות.. להחזיק אותה ולא בקנגורו.. לקנות לה בגדים של ילדים אמיתיים..והכי חשוב -לצאת הביתה עם סלקל ביד , ולקבל מזל טובים בלי ההיסוס הזה שיש כשמברכים אותך על פג .(עם ההקדמה הנפוצה-מותר להגיד מזל טוב??). אין משהו שצריך לעשות כדי להשתחרר, זה פשוט בא.

 

[טל של אשחר]

רק מעריכים יותר כל דבר

בלידה השניה, כשהכל היה בסדר , ושכבתי עם המקסימה לידי במחלקה, פשוט ידעתי להעריך הכל יותר טוב . ישר להניק בלי שאיבות.. להחזיק אותה ולא בקנגורו.. לקנות לה בגדים של ילדים אמיתיים..והכי חשוב -לצאת הביתה עם סלקל ביד , ולקבל מזל טובים בלי ההיסוס הזה שיש כשמברכים אותך על פג .(עם ההקדמה הנפוצה-מותר להגיד מזל טוב??). אין משהו שצריך לעשות כדי להשתחרר, זה פשוט בא.