יש לי שאלה

[eleonora]

יש לי שאלה

מישהו יודע מידע כלשהו על סיוטי לילה ??????? יש לי ילד מקסים ונפלא בבית בן 2.3 שנים. רק עכשיו עברנו לדירה חדשה הכנסתיו באותו יום לגן חדש ואני התחלתי לעבוד אחרי שהייתי איתו בבית 7 חודשים. הוא היה בגן הוצאתיו מהגן ו 7 חודשים ישבנו בבית. עכשיו התחלנו חיים חדשים. הוא נראה כאילו הוא אוהב את הגננת, ונעים לו. הוא עדיין בוכה כשאמא עוזבת אותו בגן, למרות שהוא בגן כבר חודש. אבל הבכי עובר לו מהר והגננת משתפת פעולה יפה. אבל מה שהכי עצוב לי שאני לא מבלה איתו הרבה. העבודה החדשה שלי גוזלת את מיטב זמני. והשעתיים שאני מבלה בחברתו זה ארוחת ערב ,מקלחת ולישון. כבר שבוע שיש לו סיוטיי לילה. הוא מתעורר בסביבות 02:00 או 03:00 לפנות בוקר, עם עיניים עצומות, וצורח .הוא היסטרי. וזה מלחיץ. בשנתו הוא צועק " אמא לא אמא לא" וכשהצלחתי להעירו אחרי זמן רב הוא תמיד אומר לי את אותה תשובה: - "למה אתה בוכה?" - "אמא הלכה לעבודה אז אני בוכה הרבה" כל השבוע וכל יום אותו דבר. הוא מעולם לא עשה לנו בעיות בשינה חוץ מהשבוע. לפני השנה הוא אומר שהוא לא רוצה לישון כי יש חתול מתחת למיטה למרות שהראינו לו שאין הוא מתעקש. והבוקר הוא חיבק את הכלב -בובה - חומי שלו ואמר לי ש"חומי מסכן כי אבא שלו עזב אותו לעבודה" אני משערת שכל זה נובע מהתפתחות של התובנה והמודעות שלו אבל אני פוחדת שיש עוד משהו ???? נא עצתכם!!! מירב של לירן

 

[דליה.ד]

נדודי שינה

אצלי למזלי, כל הילדים הם כדורי שינה ולא נתקלתי בבעיות של נדודי שינה. אבל נראה לי שזה קורה די הרבה וצריך לנחם את הילד, לשבת לידו ולהרגיע אותו. אני הייתי מציעה אור קטן בחדר שלא יהיה חשוך לגמרי, וכאשר הוא בוכה לא להדליק אור גדול ולהעיר אותו לחלוטין. ישנם הרבה ספרים שעוסקים בנושא ואפשר להקריא לו (דוד גרוסמן עם ספרי איתמר שלו). יכול להיות שזו רק תקופה. לא להילחץ! חשוב גם להתייחס לתוכן הדברים שהוא מבטא: פרידה... אני מנסה להוסיף כמה קישורים:

 

[ציפי ג]

אצל ילדי

מאוד עזר, שנתתי להם לישון אתי במיטה כמה ימים. זה ממש הרגיע אותם.

 

[דסי אשר]

התיאור שניתן- אופייני להגדרה

המקצועית "סיוטי לילה". הפעוט, וזה הגיל הטבעי, ישן חזק, ובוכה,צורח, ולהורה מאד קשה לראות אותו. הקו הכללי של המומחים בתחום השינה בגיל הרך= לא להעיר( היה לך קשה להעיר....נכון?). זה חולף אחרי כמה לילות. ההערה של הילד, פשוט מכניסה אותו להרגל של התעוררות בשעה מסויימת , כמו התעוררות לבקבוק מזון. לכן הפטנט שלך, ציפי, איפשר לך להיות קרובה לילדים, להם קרובים אליך, וכפי שהבנתי= לא הערת אותם. זו תופעה חולפת, קשה רק למסתכל מהצד, קשה מאד. הישן וצועק= ישן ולרא זוכר שום דבר למוחרת. דסי

 

[לאה_מ]

לא צריך להתייחס לכך שהילד מבטא

פחד ממשהו שהוא חווה אותו במציאות מדי יום? הפרידה הממושכת מאמא? אני אומר למה אני מתכוונת: אם אלאונורה היתה מספרת, שבנה מתעורר בלילה מסיוט או בוכה מתוך שינה, או אפילו רק את סיפור החתול מתחת למיטה, אני חושבת שהתשובות באמת היו מתמקדות בעניין של ביעותי לילה (ובאמת יש את ספרו הנהדר של דוד גרוסמן "איתמר צייד החלומות", וישנו השיר המופלא של נורית זרחי (זה להורים!) "הנמר שמתחת למיטה", ו"ארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק ועוד). אבל כאן יש ילד, שהאם מתארת בפירוש גם את תחושת המצוקה שלה על מיעוט הזמן שהיא מבלה איתו (ואני משערת שתחושת המצוקה שלה - שאני מאד מבינה אותה - משודרת, גם אם לא במודע, גם לילד), שעבר לאחרונה משבר של מעבר דירה והתחלת גן חדש, שמתקשה בפרידה גם בערות (בבוקר)... כלומר, זה לא ממש חלומות על שדים או מפלצות - זו מפלצת מאד מציאותית!!! אני חושבת, שצריך לאפשר לילד כמה שיותר אמא. החשש שלו הוא מובן וטבעי, ומהודעתה של אלאונורה ניתן לראות בברור, שהיא מאד מבינה ומזדהה עמו. אז אני לא יודעת עד כמה ניתן להכניס גמישות בשעות העבודה של ההורים (אולי לעבוד פעמיים בשבוע רק עד הצהריים ואחר כך להמשיך בשעות הערב המאוחרות, אולי לחלק את השבוע בין ההורים, כך שבכל יום, או לפחות ברוב הימים, יהיה הורה נוכח אחר הצהריים, אולי להתחיל לעבוד בשעה מאוחרת ולבלות את הבוקר יחד), אבל אני חושבת שהגדלת מינון השעות עם האם (ואולי עם שני ההורים) תפחית בהדרגה את החלומות האלה, שהם מאד מבוססי מציאות. במקביל, אני בהחלט הייתי מעבירה את הילד לישון ביחד עם ההורים - אם לא ביום, לפחות בלילה - גם הקרבה הזו יכולה לתרום הרבה להרגעת הילד. ולסיום, כמובן, להיות אמפתיים, להכיל, להיות שם בשבילו - הפחדים שהוא חווה - בעיני - מתבססים על מציאות היום יום הלא פשוטה עבור ילד בגילו.

 

[eleonora]

הוא עובר לישון איתי כל לילה

כי הוא מסרב לישון במיטתו. אני איישם את עיצותכם הנבונות. תודה. מירב של לירן.

 

[לאה_מ]

ותעדכני אותנו בתוצאות, בבקשה ../images/Emo39.gif

 

[eleonora]

עדכון ראשון

הלילה הוא הלך לישון בעשר בלילה. מאוחר מאוד מהרגיל. אבל הוא ישן כל הלילה וזה היה לי נעים כי הוא גם קם על "רגל ימין" ואני אוהבת שהוא עם מצב רוח טוב. כהיינו צריכים להיפרד הוא רץ אלי לאוטו ( מה שמאוד מסוכן ) עם בכי ותחנונים אמא אל תלכי והוא למד משפט : "אמא אל תעזבי אותי" וזה קורע לי את הלב. ניסיתי להבטיח לו הפתעה כשאחזור אם לא יבכה ושאלתי אותו אם הוא רוצה שאביא לו מתנה כשאחזור והוא אמר שהוא רוצה את אמא במקום מתנה הדמעות כבר עומדות לי בעינים. אבל היום אני חוזרת מוקדם יחסית ואני מקווה לתת לו הרגשה טובה יותר כשיהיה איתי. וגם לי. לקנות לו משהו או לא ? אני מפצה אותו או אותי ? מירב של לירן.

 

[לאה_מ]

אני לא בעד לקנות, ואני חושבת שהתשוב

שלך נמצאת בגוף השאלה ששאלת (כל כך יפה). מה שהוא רוצה זה אותך. כשתבואי מוקדם ותהיי איתו זו תהיה המתנה שלו. אפילו אם "סתם" תהיו יחד ולא תעשו שום דבר מיוחד. וחשבתי על עוד רעיון שאולי יעזור לו קצת בפרידה ובגעגועים אליך - אולי תלמדי אותו לקרוא שעון, ותראי לו איפה המחוגים צריכים להיות כשאת חוזרת. ככה הוא יוכל לצפות לפגישה שלכם ולראות את הזמן מתקצר. זה אולי יתן לו מושג מוחשי יותר על הפגישה מחדש. אפשר להכין שעון כזה לבד, עם תמונה משותפת שלכם ברקע, או משהו נחמד כזה. אתם אפילו יכולים לעשות את זה יחד - זה יכול להיות נורא כיף.

 

[eleonora]

אהבתי מאוד את היצירתיות .אודיע על ה

 

[zimes]

במקום לקנות

עדיף, לדעתי, בילוי משותף מהנה. (את כל הכסף שתחסכי מהמתנות, תמירי לימי חופשה

)