יש לי שאלה...
אפשר שזה גם יהפוך לשירשור... קודם כל אתן קצת רקע כדי שתבינו במה מדובר.. בילדותי עברתי תקופה מאוד קשה עם אבי שהיה אלים. לפני 8 שנים הוא נפטר מהתקף לב.. רק לאחרונה בתקופה זו של כמה חודשים אני עצמי הגדולה השלמתי עם מה שהיה עם אבא, אך הילדה הקטנה שבתוכי כנראה שעדיין לא רוצה להבין ולהשלים עם מה שהיה עם אבא.. (הוא בכלל לא היה אלים מטבעו, הוא חשב שככה זה יהיה חינוך טוב, הבעיה היא שהוא היה אלים בכל מקרה וגם כלפי אימי).. בכל אופן יש לי חבר ולאחרונה היה לנו ריב קשה שבמהלכו הבנתי שבמשך כל השנים לא הרגשתי אהבה רומנטית. כלומר אני יודעת מה זו אהבה, אך לא במובן הרומנטי. האהבה שאני יודעת היא לעמוד לצד מישהו ללא תנאי, להיות איתו במצבים קשים, לתמוך בו, לעזור לו ולהיות לו למשענת.. היו לי חברים רבים ואף פעם לא אהבתי מישהו במובן של רומנטיות.. ואחרי הריב בכיתי כל הזמן הזה, ובוכה שכאשר אני מנשקת את החבר שלי אני לא מרגישה כלום בפנים, לא בחיבה, לא בהרגשה. כאשר אני חושבת עליו אני רק בוכה. וביחסי מין אני לא מרגישה כלום, מרגישה כמו מריונטה שמשתפת פעולה.. אז בכל אופן השאלה שלי היא, איך אפשר להרגיש ככה כלפי מישהו במשך שנתיים. איך אפשר לא להרגיש אהבה במובן הרומנטי? איך אפשר לאבד את זה? (סיפרתי על אבא, כי אני חושבת שאולי זה קשור לשאלה). רק שתדעו, אני מאוד רוצה להיות עם החבר שלי ואמי לא ידעה גם מה זו אהבה במובן רומנטי מפאת יחסים קשים ורק עכשיו היא מגלה את זה עם חברה החדש.. בבקשה תגיבו, ואתם גם יכולים להביע הזדהות אם אתם רוצים.. זה יעזור לי להבין שאני לא יחידה פה,, וכמו כן הייתי רוצה לדעת איך התגברתם על זה.. תודה על הכל!
אפשר שזה גם יהפוך לשירשור... קודם כל אתן קצת רקע כדי שתבינו במה מדובר.. בילדותי עברתי תקופה מאוד קשה עם אבי שהיה אלים. לפני 8 שנים הוא נפטר מהתקף לב.. רק לאחרונה בתקופה זו של כמה חודשים אני עצמי הגדולה השלמתי עם מה שהיה עם אבא, אך הילדה הקטנה שבתוכי כנראה שעדיין לא רוצה להבין ולהשלים עם מה שהיה עם אבא.. (הוא בכלל לא היה אלים מטבעו, הוא חשב שככה זה יהיה חינוך טוב, הבעיה היא שהוא היה אלים בכל מקרה וגם כלפי אימי).. בכל אופן יש לי חבר ולאחרונה היה לנו ריב קשה שבמהלכו הבנתי שבמשך כל השנים לא הרגשתי אהבה רומנטית. כלומר אני יודעת מה זו אהבה, אך לא במובן הרומנטי. האהבה שאני יודעת היא לעמוד לצד מישהו ללא תנאי, להיות איתו במצבים קשים, לתמוך בו, לעזור לו ולהיות לו למשענת.. היו לי חברים רבים ואף פעם לא אהבתי מישהו במובן של רומנטיות.. ואחרי הריב בכיתי כל הזמן הזה, ובוכה שכאשר אני מנשקת את החבר שלי אני לא מרגישה כלום בפנים, לא בחיבה, לא בהרגשה. כאשר אני חושבת עליו אני רק בוכה. וביחסי מין אני לא מרגישה כלום, מרגישה כמו מריונטה שמשתפת פעולה.. אז בכל אופן השאלה שלי היא, איך אפשר להרגיש ככה כלפי מישהו במשך שנתיים. איך אפשר לא להרגיש אהבה במובן הרומנטי? איך אפשר לאבד את זה? (סיפרתי על אבא, כי אני חושבת שאולי זה קשור לשאלה). רק שתדעו, אני מאוד רוצה להיות עם החבר שלי ואמי לא ידעה גם מה זו אהבה במובן רומנטי מפאת יחסים קשים ורק עכשיו היא מגלה את זה עם חברה החדש.. בבקשה תגיבו, ואתם גם יכולים להביע הזדהות אם אתם רוצים.. זה יעזור לי להבין שאני לא יחידה פה,, וכמו כן הייתי רוצה לדעת איך התגברתם על זה.. תודה על הכל!
